בקשה להוספת חוות דעת נוספת בתיק ליקויי בניה

בהתאם לכך מבוקש לצרף חוות דעת גרפולוגית ומסמכים נוספים שתומכים בטענה הזו.

בהקשר לטבלה הזו, מבוקש גם להתייחס לשווי עלות השפוץ באמצעות הגשת חוות דעת הנדסית בה מתומחר השפוץ, טבלה המפרטת את הדברים שקנתה המבקשת שקוזזו מעלות השפוץ, וחוות דעת המפרטת את ליקוי הבנייה ועבודות שלא סופקו למבקשת.

מאחר שכעת המבקשת גילתה את התכחשות המשיבים למוסכם, וכדי לפשט את התיק, מבקשת היא להפחית את הסכום המתואר לעיל ולהוסיף לסכום זה את ליקויי הבנייה.

...

המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשתה בין היתר לנוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך (טרם הוגשו כתבי הגנה ע"י המשיבים 1-3), וכן ביקשה שלא לפסוק לה הוצאות בגין בקשה זו. המשיבים הגישו תגובתם לבקשה ובה הביעו את התנגדותם למבוקש.

הגעתי אם כן לכלל מסקנה שהתיקון כולל הוספת עילת תביעה חדשה; הגעתי לכלל מסקנה שהתיקון עצמו, בחלקו, אינו יכול לעמוד מבחינה משפטית; הגעתי לכלל מסקנה שלא היתה מניעה לכלול למצער חלק מהתיקונים המבוקשים בכתב התביעה המקורי.

לאור כל האמור לעיל, מורה אני על דחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה ומחיקת התובענה בכללותה.

המבקשת תשלם לכל אחד מהנתבעים שלא ויתרו על פסיקת הוצאות בגין מחיקתם, ראו הטבלה אשר הוגשה ביום 19.7.21 (נתבעים 10-11, 12, 13-14, 23-25, 45, 49,50,58), סך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

השתלשלות עניינים רלוואנטית התיק שבנידון הנו תיק ליקויי בנייה ברכוש משותף בבניין שניבנה במזכרת בתיה.

בהחלטתי מיום 24.11.20 נכתב כי צורפה חוות דעת מומחה מטעם התובעים לאחר שכבר מונחת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בתיק, וכאשר לא הוגשה בקשה להגשת חוות דעת נוספת מטעם התובעים וכן נרשם כי על ב"כ התובעים להבהיר עניין זה. בתגובת התובעים נרשם כי מדובר בחוות דעת מומחה שהנה בתחום הגיאולוגיה ואינה בתחום מומחיותו של המומחה מטעם בית המשפט שהנו מהנדס ושמאי מקרקעין.

בתגובת התובעים בהתאם להחלטה, אשר הוגשה ביום 15.12.21 התבקש בית המשפט להורות על פסילתו של המומחה מטעם בית המשפט או למצער להורות על הוספת מומחה נוסף אשר יבדוק הליקויים הנטענים בכתב התביעה, מבלי שיושפע מחוות דעתו של המומחה מר חיט.

...

הבקשה לפסילת המומחה מטעם בית המשפט נדחית.

הבקשה למינוי מומחה נוסף נדחית.

התובעים ישלמו הוצאות לנתבעת בסך של 4,095 ₪.

לפניי בקשה מטעם התובעים להוספת ראיה – הוספת חוות דעת נוספת (חוות דעת חדשה/מסכמת).

נטען כי התגלו ליקויים נוספים אחרי הגשת חוות הדעת, שכן הבנייה הסתיימה רק לאחר הגשת התביעה, ותובעים גילו סדקים נוספים שלא תועדו.

ככל שהצלחתי להבין נכון והיטב את תכלית ואת נימוקי הבקשה, התובעים מעוניינים בחוות דעת נוספת (מעבר לכל חוות הדעת המקוריות שכבר הוגשו מטעמם), של מומחה "על" שיסכם עבורם הכול וילווה אותם מול המומחה מטעם ביהמ"ש. לא שוכנעתי כי מדובר בבקשה לגיטימית, ודאי לא לשלב כה מיתקדם בתיק, שבו כבר הוגשו מלוא ראיות הצדדים ובימים אלה אמורה להערך חוות דעת של מומחה אובייקטיבי מטעם ביהמ"ש. ככל שלתובעים יש קושי כלשהוא מול המומחים מטעמם, הדבר אינו אמור להצדיק פתיחה מחדש של המסד הראייתי.

...

הכרעה לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, אני מוצא לדחות את הבקשה שבנדון.

ככל שהצלחתי להבין נכון והיטב את תכלית ואת נימוקי הבקשה, התובעים מעוניינים בחוות דעת נוספת (מעבר לכל חוות הדעת המקוריות שכבר הוגשו מטעמם), של מומחה "על" שיסכם עבורם הכול וילווה אותם מול המומחה מטעם ביהמ"ש. לא שוכנעתי כי מדובר בבקשה לגיטימית, ודאי לא לשלב כה מתקדם בתיק, שבו כבר הוגשו מלוא ראיות הצדדים ובימים אלה אמורה להיערך חוות דעת של מומחה אובייקטיבי מטעם ביהמ"ש. ככל שלתובעים יש קושי כלשהו מול המומחים מטעמם, הדבר אינו אמור להצדיק פתיחה מחדש של המסד הראייתי.

סיכום בקשת התובעים שבנדון – נדחית.

חוות דעת נוספת המצויה בתיק היא של המומחה שנהב, אשר מונה מטעם בית המשפט, כאמור.

המומחה אייל שנהב מטעם בית המשפט מחוות דעתו של המומחה שנהב, שנערכה ביום 10.12.20, עולה כי בדירה אכן קיימים ליקויי רטיבות וכן ליקויים נוספים, והכל כמפורט להלן (מספרי הסעיפים בהתאם למספרים המצוינים בחוות הדעת): רטיבות בקירות וכשל באיטום - התובעים מסרו שבוצעו עבודות לשפור האיטום ומניעת הרטיבות במרפסת הגדולה בקומת הכניסה ובמרפסת הגדולה בקומה העליונה, על ידי חברת א.ר.י מרום בסך של כ-53,500 ₪.

עוד הוסיף, כי "בעת ביצוע רובה בצורה טובה אין סיבה שהיא לא תחזיק מעמד 10-15 שנה ואף יותר". באשר לרטיבות מתקרת הגג המשותף העליון, השיב כי על אף שהתחזוקה מוטלת על נציגות הבית המשותף, מדובר בעניינינו בליקוי בניה ולא בליקוי תיחזוקה, וכי העובדה שהליקוי נטען כבר בחוות דעת קודמות מלמדת שאין מקורו בגשמים אחרונים.

עקרם של ליקויי הבנייה שנטענו הם ליקויי רטיבות, אשר תוקנו על ידי התובעים באמצעות צד ג' עוד בשנת 2013, ושעתה הם מבקשים להפרע בגינם וכן בגין ליקויי רטיבות נוספים שלא טופלו על ידם.

...

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים אגרת משפט בחלקה היחסי בסך של 3,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל.

כמו כן, בנסיבות העניין אני מורה לנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך של 13,000 ₪.

רק מחוו"ד מומחה ביהמ"ש וממצאיו כי עשוי להמצא ליקוי באבן החיפוי ולכן יש להזמין יועץ אבן, נוצר הצורך אצל תורג להגיש הודעה מתוקנת לצדדי ג' ובכלל זאת הוספת מכון התקנים כצד ג'; תורג מדגישה כי ממצא זה נקבע ע"י המומחה כבר בחוו"ד הראשונה שהוגשה בחודש 5/22 ולכן כבר אז פעלה תורג להגיש את בקשתה בעיניין היא הבקשה הראשונה; אמנם נכון שהבקשה הראשונה לא כללה סעד של הוספת צד ג', ברם כאמור לעיל, משעה שבימ"ש קמא הוא זה שהמליץ לתורג להמתין עם בקשתה עד לאחר חוו"ד סופית, רשאית הייתה תורג להגיש את בקשתה השנייה ללא כל חובה "להיצמד" לבקשה הראשונה; ובל נשכח שחוו"ד הסופית הוגשה בפועל בחלוף למעלה משנה, ללא כל "אשמת" תורג, כאשר מייד לאחר הגשת חוות הדעת הסופית, תורג לא השתהתה כלל ועיקר ובחלוף 4 ימים בלבד מהגשת חווה"ד הסופית, הגישה תורג לביהמ"ש את הבקשה השנייה לתיקון ההודעה לצדדי ג' ובכלל זאת הוספת מכון התקנים כצד ג' נוסף.

יפים הדברים שנכתבו ב-ע"א 27947-11-15 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' דני קליין (28.3.2016) סע' 34 שם: "חרף האמור ולמרות שההודעה לצדדים השלישיים הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה ואף לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה המוסכם, ובנסיבות אלה צרופם של הצדדים השלישיים להליך עשוי להוביל לסירבול ולהכבדה יחסית למצב שבו לא תותר ההגשה של ההודעות לצדדים השלישיים, סבורים אנו, כי דרך זו עדיפה על פני ניהולם של שני הליכים שלמים ונפרדים בשאלה הסבוכה, הנוגעת לליקויים, שנתגלו בחיפוי החצוני של הבניין." זאת ועוד: תקנה 136 לתקנות הישנות קובעת כדלקמן: "בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, לתקן בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שבקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצימצום." >> היינו, ככל שתיקון כתבי הטענות הנידרש, נובע במישרין מהאמור בחוו"ד המומחה, הרי שבהתאם לתקנות הישנות קיימת זכות מוקנית לתקן כתבי טענות, ללא צורך בנטילת רשות מביהמ"ש. בנידונינו כאמור, תורג הגישה את בקשתה בתוך תקופת 15 הימים מיום הגשת חוות הדעת לתיק ביהמ"ש, הן בקשתה הראשונה בעקבות חוו"ד הראשונה (כמפורט בסע' 5 לעיל) והן בקשתה השנייה בעקבות חוו"ד הסופית (כמפורט בסע' 6 לעיל) – תקופה שבהסדר לפי התקנות הישנות הייתה מקנה לתורג זכות לתקן את כתב טענותיה (ובכלל זה הודעה לצד ג' שגם היא 'כתב טענות', כולל גם הוספת צדדים שכן ה'תיקון' לא הוגבל רק לתוכן אלא כל 'תיקון' שהוא) ללא כל צורך בנטילת רשות מביהמ"ש. אמנם בתקנות החדשות [תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018] לא מופיעה תקנה דומה לתקנה 136, ולאור תקנה 47(א) לתקנות החדשות, שאינה מתירה באופן אוטומאטי לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בעקבות תיקון קודם שנעשה על ידי בעל דינו אלא רק לאחר קבלת רשות מביהמ"ש, נראה שמדובר בהשמטה מכוונת.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו.

ברם לאחר בחינת המקרה דנן, סבורני כי החלטת קמא נופלת בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, הכל כפי שאפרט להלן: ההשתלשלות הדיונית בתיק קמא עסקינן בתביעה בגין ליקויי בניה של דיירי בניינים ברח' אריה לוין 4 ו-4א בקרית שמואל (להלן: "התובעים"), כנגד החברה היזמית 'משהב חברה לשיכון בניין ופתוח בע"מ' (להלן: "משהב") וכנגד הקבלן המבצע 'חברת תורג בע"מ' היא המבקשת דנן (להלן: "תורג").

מייד לאחר השלמת חווה"ד הסופית ביום 26.7.23, פעלה תורג בהתאם להמלצת ביהמ"ש וכעבור 4 ימים בלבד, ביום 30.7.23, הגישה את בקשתה לתיקון הודעה לצדדים שלישיים ובין היתר ביקשה להוסיף צד ג' נוסף – את מכון התקנים (להלן: "הבקשה השנייה") וזאת בזיקה לחוו"ד המומחה אשר קבעה (הן בחוו"ד הראשונה והן בחוו"ד הסופית) כי עשוי להימצא ליקוי באבן החיפוי ולכן יש להזמין יועץ אבן; לטענת תורג בבקשתה, בעקבות ממצא זה של המומחה נוצר הצורך לתקן ולהוסיף את מכון התקנים כצד ג', שכן בזמנו תורג הזמינה ממכון התקנים סדרת בדיקות לאבן החיפוי, מכון התקנים ביצע בדיקות מעבדה לאבני החיפוי ובפרט לאבן בה עוסקת התביעה ומצא כי האבן תקינה מכל הבחינות הנדרשות ולפיכך הסתמכה תורג על דו"חות הבדיקה של מכון התקנים והתקינה בבניין את האבן שאושרה ע"י מכון התקנים כתקינה; משנמצא ע"י המומחה כי קיימת אפשרות להימצאות ליקוי באבן החיפוי, מסקנה בה התחזק המומחה בחוו"ד הסופית, נדרש מכון התקנים כצד ג' כמי שאחראי לנזק שעלול להיגרם לתורג כתוצאה מקבלת התביעה ברכיב זה. לאחר שבימ"ש קמא קיבל את תגובות הצדדים לבקשת תורג השנייה, החליט בימ"ש קמא את החלטתו מושא הערעור (18.9.23): לשון ההחלטה מלמד, כי בימ"ש קמא קיבל את עמדתה של תורג שאפשר ויש בקביעות המומחה כדי לשנות את התמונה מבחינת צדדי ג', אך בעוד שמסיבה זו איפשר לתורג לתקן את ההודעה לצדדי ג' הקיימים, דחה את בקשתה להוסיף צד ג' נוסף (מכון התקנים) בנימוק אחד ויחיד: חלוף הזמן של "כמעט 4 שנים לאחר שנפתח ההליך" מה שיביא "להתמשכות (נוספת) של ההליך וסרבולו". וכאן לטעמי שגה בימ"ש קמא; וייאמר מייד: אילו בימ"ש קמא היה מנמק את סירובו בכך שהתיקון המבוקש בדבר הוספת צד ג' נוסף איננו נובע במישרין מחווה"ד, ניחא.

רק בחוו"ד המומחה הראשונה מיום 10.5.22 הייתה התייחסות מפורטת לליקוי חיפוי האבן תוך התייחסות לטענת תורג לאישור מכון התקנים: דהיינו על אף אישור מכון התקנים שהוצג למומחה, מצא המומחה שהאבן מתפוררת אך בשלב זה רק הציע לערוך בדיקות חוזרות; מיד בעקבות ממצא זה פנתה תורג כאמור בבקשה הראשונה; אלא שביהמ"ש קמא המליץ לתורג להמתין עם בקשתה עד להגשת חוו"ד סופית, ותורג קיבלה את המלצת ביהמ"ש, כאשר בחוו"ד הסופית, שהוגשה בחלוף למעלה משנה ביום 19.7.23, כבר מציין המומחה שכבר ניתנה חוות דעת של יועץ האבן, אשר קבע כי יש להחליף את האבנים: העולה מהאמור, שאכן ממצאיו של המומחה, הן בחוו"ד הראשונה ברם בעיקר לאחר הדיוק בחוו"ד הסופית וההמלצה על החלפת האבנים (המלצה שלא נכללה בחוו"ד הראשונה), הם אלו שהובילו את תורג להגיש את הבקשה השנייה הכוללת את צירוף מכון התקנים כצד ג' נוסף לאור אישורו את האבן כתקינה, וזאת לאור העולה במישרין מחווה"ד >> ואכן בימ"ש קמא איננו שולל זאת בהחלטתו וכל נימוקו לסרב לבקשה נעוץ בנימוק אחד ויחיד: חלוף הזמן של "כמעט 4 שנים לאחר שנפתח ההליך-לצרף בעלי דין חדשים, פעולה שתגרום להתמשכות (נוספת) של ההליך וסרבולו". ברם "חלוף הזמן" לכשעצמו איננו יכול להוות משקל מכריע לבדו ויש לתת את הדעת גם לשלב הדיוני של ההליך- ככל שהבקשה מוגשת בשלב מתקדם יותר בהליך כך הנטייה להיעתר לה תהיה מצומצמת יותר משום שהוספת צדדים נוספים להליך עשויה אכן לעכב ולסרבל את הדיון, ובמצבים מסוימים הדבר עשוי אף להביא להשגת ההליך לנקודת ההתחלה, שכן גם לצדדים המתווספים להליך ישנן זכויות דיוניות שהם עשויים לבקש לעמוד עליהן באופן שיאריך את ניהול ההליך.

במצב דברים זה, סבורני שטעמו של בימ"ש קמא "פעולה שתגרום להתמשכות (נוספת) של ההליך וסרבולו"- אינו יכול לעמוד, שכן עדיין התיק מצוי בשלב דיוני מקדמי, טרם קדם משפט ראשון.

יפים הדברים שנכתבו ב-ע"א 27947-11-15 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' דני קליין (28.3.2016) סע' 34 שם: "חרף האמור ולמרות שההודעה לצדדים השלישיים הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה ואף לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה המוסכם, ובנסיבות אלה צירופם של הצדדים השלישיים להליך עשוי להוביל לסרבול ולהכבדה יחסית למצב שבו לא תותר ההגשה של ההודעות לצדדים השלישיים, סבורים אנו, כי דרך זו עדיפה על פני ניהולם של שני הליכים שלמים ונפרדים בשאלה הסבוכה, הנוגעת לליקויים, שנתגלו בחיפוי החיצוני של הבניין." זאת ועוד: תקנה 136 לתקנות הישנות קובעת כדלקמן: "בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, לתקן בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום." >> היינו, ככל שתיקון כתבי הטענות הנדרש, נובע במישרין מהאמור בחוו"ד המומחה, הרי שבהתאם לתקנות הישנות קיימת זכות מוקנית לתקן כתבי טענות, ללא צורך בנטילת רשות מביהמ"ש. בנידונינו כאמור, תורג הגישה את בקשתה בתוך תקופת 15 הימים מיום הגשת חוות הדעת לתיק ביהמ"ש, הן בקשתה הראשונה בעקבות חוו"ד הראשונה (כמפורט בסע' 5 לעיל) והן בקשתה השנייה בעקבות חוו"ד הסופית (כמפורט בסע' 6 לעיל) – תקופה שבהסדר לפי התקנות הישנות הייתה מקנה לתורג זכות לתקן את כתב טענותיה (ובכלל זה הודעה לצד ג' שגם היא 'כתב טענות', כולל גם הוספת צדדים שכן ה'תיקון' לא הוגבל רק לתוכן אלא כל 'תיקון' שהוא) ללא כל צורך בנטילת רשות מביהמ"ש. אמנם בתקנות החדשות [תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018] לא מופיעה תקנה דומה לתקנה 136, ולאור תקנה 47(א) לתקנות החדשות, שאינה מתירה באופן אוטומטי לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בעקבות תיקון קודם שנעשה על ידי בעל דינו אלא רק לאחר קבלת רשות מביהמ"ש, נראה שמדובר בהשמטה מכוונת.

אגב, טרם חתימת פסק דיני מצאתי מקרה דומה ממש למקרה דנן, שבו בעקבות חוו"ד המומחה שם, שקבע כי נמצא ליקוי באבן החיפוי, קיבל ביהמ"ש המחוזי חיפה את הערעור שם תוך שקבע כי קביעה שכזו בחווה"ד מצדיקה את תיקון כתבי הטענות, למרות שכבר בכתב התביעה שם נטען בעניין חיפוי האבן: "ואולם בענייננו אני סבורה כי התיקון נובע במישרין "מהאמור בחוות הדעת". אמנם כבר בכתב התביעה המקורי נטען בעניין חיפוי האבן אך מומחה בית המשפט, המהנדס ברלינר, לא מצא פגם בעבודת החיפוי ורק לאחר "התפנית" של נפילת האבנים נערך הסקר בעטיו נערכה בחינה מחדש הן מצד המר והן מצד המבקשת, ותיקון כתבי הטענות נובע במישרין מהאמור בחוות הדעת.

***************** אשר על כן ולאור כל המקובץ לעיל, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל הערעור ולהורות על ביטול החלטת בימ"ש קמא לעניין אי-הוספת צד ג' ולהתיר למבקשת להוסיף את מכון התקנים כצד ג' נוסף, וזאת ללא כל חיוב המבקשת בהוצאות בגין ההוספה והימשכות ההליך עקב כך, שכן המבקשת הגישה כאמור את בקשתה לבימ"ש קמא בעקבות המלצת ביהמ"ש להמתין עד למעלה משנה לאחר מכן; תורג איננה "אשמה" בהתארכות ההליך המקדמי ובכך ששמעה להמלצת ביהמ"ש (המלצה שניתנה בצדק לטעמי) ועל כן אינני רואה לנכון לחייבה בהוצאות בשל העובדה שכעת יתכן וההליך המקדמי יתארך בעקבות הוספת מכון התקנים כצד ג' נוסף.