בעקבות החלטה זו, ביקשו המבקשים להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף של עד מטעמם, השוהה בישראל, אשר יוכל להתייצב לחקירה בבית משפט וזאת תחת תצהיריהם.
עוד נטען, כי בהחלטתו, היתעלם בימ"ש קמא מהפסיקה העדכנית המתירה העדה מרחוק בנסיבות מסוימות ולא נתן משקל לכך שהמבקשים הנם נתבעים שנגררו להליך בעל כורחם.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובהחלטות נשוא הבקשה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת הערעור להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים הבאים כפי שיפורטו להלן:
כאמור, המבקשים מבקשים לערער על החלטות אשר הינן דיוניות ונוגעות לאופן ניהול ההליך: החלטה בעניין היוועדות חזותית והחלטה שלא להתיר הגשת תצהיר נוסף תחת תצהירים אחרים שהוגשו זה מכבר.
לגופו של עניין, בהתאם לסעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, בית משפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות, בין היתר אם קבע כי ישנן ראיות אחרות בשאלות השנויות במחלוקת וכי הזימון המבוקש כרוך בהכבדה על ההליך המשפטי (רע"א 4834/22 ד"ר שלמה כהן ושות' נ' עו"ד ליעד וטשטיין (20.7.22)).
התוצאה היא איפוא כי בקשת רשות הערעור לגבי שתי ההחלטות נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שבצדה.