בקשה להגשת ראיות נוספות וראיות הזמה בשל גילוי ראיות חדשות

" ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, נקבע לעניין הגשת ראיות בשלב מאוחר, כדלהלן: "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו:ב ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339).

" בענייניו אנו, אין המדובר בראיה חדשה שהתגלתה לפתע אצל המבקשים, אלא בחוות דעת שנערכה על מנת לנסות ולסתור את ראיות הנתבעים.

ברע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש.פרידמן ש. לנדסמן הנדסת ביניין בע"מ, היתייחס בית המשפט לנושא של ראיות הזמה, בדברים הבאים: "הינה כי כן, הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע (ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, 4.1.00)... בנוסף, ייתכנו מקרים בהם תותר הבאת עדות הזמה על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 508; ע"א 365/81 אזולאי נ' לביא, פ"ד לח(4) 125, 130 (1984); רע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נ' מלכה בע"מ (לא פורסם, 31.7.01)). ואולם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית." ומן הפרט אל הכלל, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, דין הבקשה להדחות.

...

לכן, כאשר מדובר בבעל דין שהחזיק בידיו מסמכים ולא גילה על אודותיהם במסגרת הליך גילוי המסמכים, המסקנה המתבקשת היא כי הוא לא ביצע את החקירה והדרישה הנדרשות בתקנות במועדים המתאימים לכך; אלא במועד מאוחר יותר – לעיתים, מאוחר מדי.

ברע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש.פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, התייחס בית המשפט לנושא של ראיות הזמה, בדברים הבאים: "הנה כי כן, הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע (ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, 4.1.00)... בנוסף, ייתכנו מקרים בהם תותר הבאת עדות הזמה על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 508; ע"א 365/81 אזולאי נ' לביא, פ"ד לח(4) 125, 130 (1984); רע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נ' מלכה בע"מ (לא פורסם, 31.7.01)). ואולם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית." ומן הפרט אל הכלל, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, דין הבקשה להידחות.

לסיכומם של דברים, הבקשה נדחית והמבקשים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיבים, ביחד ולחוד, בסך של 1,500 ₪.

בתום ישיבת ההוכחות, לאחר חקירת עדי הצדדים, ביקש ב"כ התובעת היתר להגשת "ראיות הזמה" בדמות חליפות המסרונים הנזכרות לעיל וכן את התמליל השיחה שהוזכר בבקשה הקודמת, אולם נוכח השלב הדיוני והעובדה שב"כ הנתבעת הופתע מן הבקשה הוריתי על הגשת בקשה מסודרת בכתב ולאחר קבלת תשובת הנתבעת באה עת ההכרעה.

בשולי הדברים ראויה לציון גם העובדה שבתצהיר התומך בבקשה שלפני הצהירה הגב' סח כי היא היתה האחראית על הכספים ועל הנהלת החשבונות אצל התובעת וגם מר לוי העיד כי היא היתה זו שניהלה את רוב המגעים ביחס לכספים מטעם התובעת, אלא שזו כלל לא טירחה להגיש תצהיר עדות ראשית שלה ולמעשה בחרה גם להימנע מהגשת ראיות באמצעותה ואין סיבה נראית לעין לאפשר לה מקצה שיפורים בשלב כה מאוחר של ההליך גם בהקשר זה. אשר לעוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד לרבות הנזק הראייתי והדיוני שיגרם לו (שילוב של שני מבחנים קרובים) – לא יכול להיות ספק כי הגשת בקשה כזו לאחר תום שמיעת העדויות משבשת לחלוטין את ניהול ההליך, קל וחומר שעה שמדובר בהליך שאמור היה להתנהל בדיון מהיר על כל המשתמע מכך, וקבלתה תצריך למעשה פתיחה של שלב הגשת הראיות מראשיתו ומתן היזדמנות לנתבעת לבחון את הראיות החדשות לשקול הבאת ראיות או עדויות נוספות מטעמה ולהביא לעיכוב ניכר בהכרעה.

בהמשך לאמור בל נשכח כי הגשת כל הראיות בפתחו של הליך המתנהל בדיון מהיר היא הקדמה של שלב הגילוי והעיון במסמכים, וביחס לאי קיום חובתו של צד בשלב זה נקבע בתקנה 60(ג) לתקנות כי – "בעל דין שאינו מגלה מיסמך שיש לגלותו ... לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו ...", ותקנה 79(ב) מחילה במפורש את תקנה 60 גם על הליך בדיון מהיר (כחריג לכל פרק ט' לתקנות שאינו חל על תובענות מסוג זה) עקב חשיבותה הניכרת.

...

זה שנים רבות מושרשת ההלכה שהורנו בית המשפט העליון על פיה – "העובדה בלבד, שאדם אינו משיב למכתבי דרישה הנשלחים אליו, אין בה כדי לדבר לחובתו, אלא אם נסיבות העניין מוליכות למסקנה, כי אדם סביר היה רואה עצמו חייב להשיב לאותם מכתבים. אדם המקבל מכתבי התראה אינו חייב להשיב לכל טרדן (לגירסתו, כמובן), ועל-כן רק בנסיבות, שבהן מתחייבת תגובה, ניתן לראות באי-תגובה חיזוק לגירסת הצד שכנגד" (ע"א 74/89 חסינים, חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' נתן שפירא, פ''ד מו(1) 845, 849 (1992) וכן ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ''ד מז(2) 605, 614 (1993) ועוד).

נראה כי לא בכדי נקטה אף התובעת עצמה בלשון הססנית ביחס להיותן של ראיות אלו ראיות מפריכות וטענה כי מדובר בראיות "המהוות בין היתר ראיות הזמה לעדות העד מטעם המשיבה מר אבי לוי". סיכום התובעת לא הראתה כי המקרה שלפני מצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות בשים לב לכל המבחנים הנדרשים לעניין זה ואף לא כי מדובר בראיות מפריכות ועל כן הבקשה נדחית.

הרקע העובדתי המבקש הגיש נגד המשיב כתב תביעה שכותרתו היא "תביעה לביטול פסק דין שהוצא במירמה והונאה בעקבות ראיה חדשה". זאת לאחר, שלשיטתו, התגלו ראיות חדשות, השומטות את הקרקע מפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ושלפיו חב המבקש למשיב סכום של 90,000 ₪ (ת"א (י-ם) 22950-09-13 אברהם גבאי נ' יוסף לויפר (2.7.2017)) (להלן: ההליך הראשון).

החלטת בית משפט השלום ביום 15.11.2020 החליט בית משפט קמא את ההחלטה הבאה: "תצהירי התובע הוגשו בחודש 06/2019 ובהתאם הוגשו תצהירי הנתבע בחודש 09/2019. קבלת הבקשה משמעותה פגיעה דיונית משמעותית בנתבע או עיכוב ההליך בחודשים ארוכים. לא שוכנעתי כי קיימת סיבה חריגה המצדיקה כי על אף האמור יתאפשר לתובע לפתוח סבב ראיות נוסף. בקשת התובע להוספת ראיות נדחית". עקרי הטענות הבקשה שלפני הוגשה ביום 16.11.2020 על ידי המבקש עצמו, ובה מתבקש ביטול החלטת בית משפט קמא, ומתן היתר להגשת התצהירים הנוספים.

אכן, קיימת גם אפשרות להבאת ראיות מפריכות מטעם התובע, במטרה להזים את טענות ההגנה של הנתבע אך "הבאת ראיות מפריכות טעונה רשות מבית המשפט" (ר' תקנה 66 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) וכן תקנה 158(א)(1) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

...

החלטת בית משפט השלום ביום 15.11.2020 החליט בית משפט קמא את ההחלטה הבאה: "תצהירי התובע הוגשו בחודש 06/2019 ובהתאם הוגשו תצהירי הנתבע בחודש 09/2019. קבלת הבקשה משמעותה פגיעה דיונית משמעותית בנתבע או עיכוב ההליך בחודשים ארוכים. לא שוכנעתי כי קיימת סיבה חריגה המצדיקה כי על אף האמור יתאפשר לתובע לפתוח סבב ראיות נוסף. בקשת התובע להוספת ראיות נדחית". עיקרי הטענות הבקשה שלפני הוגשה ביום 16.11.2020 על ידי המבקש עצמו, ובה מתבקש ביטול החלטת בית משפט קמא, ומתן היתר להגשת התצהירים הנוספים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סיכום על יסוד האמור אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

התובעים טענו כי חל שינוי נסיבות והתגלו ראיות חדשות המלמדות על זיקתם המוכחת למקרקעין ומן הראוי לידון מחדש בבקשתם (ראיות אלה צורפו לבקשה).

הנתבעת השיבה לבקשה וטענה כי יש לדחותה, הן בשים לב לכך שאין בבקשה לשנות מהחלטת בית המשפט העליון; הן בשל שהוי כבד; הן בשל כך שאין מדובר בראיות חדשות כלל, אלא כאלה שכבר הוצגו במסגרת הבקשה הראשונה לסעד זמני שהוגשה בתיק; כי גם באותן ראיות חדשות בודדות, אין כדי לשנות את החלטת בית המשפט העליון בבקשה הראשונה לסעד זמני, שכן בסיסה עיקרון סופיות הדיון; וכי לא חל כל שינוי בסכויי התביעה שכן זו נשענת על שתי עילות, ולראיות החדשות אין כל רלוואנטיות אליהן.

אף לאחר שמיעת הראיות ביקשו התובעים להגיש ראיות נוספות – עדויות הזמה – ובקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 23.11.2020 (ראו להלן).

...

תחילה וכאמור, המסקנה המתבקשת מההסדר הדיוני הראשון היא כי התובעים הסכימו כי דמי החכירה החודשיים יעמדו על סך של כ – 100,000 ₪ ובחישוב פשוט כ – 1.2 מיליון ₪ לשנה.

שימוש לרעה בהליכי משפט הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות אף בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, כשלעצמו, וזאת בשים לב לטענות בדים מובהקות שהעלו התובעים.

סיכום לנוכח כל האמור, התביעות נדחות.

מדובר במסמכים שגולו בעקבות צו שניתן ביום 7.7.2021 כנגד הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה יישובי חברון (להלן: "הועדה המקומית").

ההחלטה ניתנה לאחר הגשת ההליך כאן, ואולם במסגרת ההסכמה בין הצדדים ההליך כאן כולל גם השגה על אותה החלטה נוספת מיום 27.6.2022, בה נדחתה בקשת המבקשת להביא ראיות נוספות או לחלופין להביא עדות הזמה (להלן: "ההחלטה השלישית").

בית המשפט קמא קבע כי המבקשת לא גילתה כי בכוונתה להגיש ראיות נוספות, ומכל מקום היתנגדות היא לא הדרך הדיונית המתאימה לצרף מסמכים חדשים (להלן: "ההחלטה השנייה").

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי צדק בית המשפט קמא משדחה את בקשת המבקשת לצרף ראיות חדשות בשלב הסיכומים.

לסיכום לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.