בקשה להגשת חוות דעת מומחה חלופית ודחיית ישיבת הוכחות

בקשת רשות ערעור שניה: רע"א 54440-09-22 ביקנל נ' קרן פז חברה לבניין בע"מ ביום 23.9.2022 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 1.8.2022 שניתנה לאחר שכבר היתקיימה ישיבת הוכחות.

ישיבת הוכחות היתקיימה ביום 27.10.21, זאת לאחר שביום 29.9.21 נדחתה בקשת המבקשים לדחות את ישיבת ההוכחות תוך חזרה על כך שבימ"ש לא מאשר שינוי או הרחבת חזית.

צוין כי התובעים הגישו את תביעתם בדרישה לפצוי כספי לפי "עלות תיקון ליקויי הבניה על פי חוו"ד המומחה" בצרוף חוות דעתו השנייה של אינג' קלמיס שהתייחס לליקויי בביסוס והעריך את עלותו (ולא פנו מטעמיהם לייעוץ קונטרקטור ולא ביצעו את הבדיקות כפי שהמליץ אינג' קלמיס).

נטען כי בהחלטה נקבע לראשונה וזאת לאחר שכבר היה דיון הוכחות, כי היה על המבקשים לצרף חוות דעת קונסטרוקטור ולהפנות למומחה בית משפט שאלות הבהרה.

בית משפט קמא לא היתייחס לבקשה החלופית לפיצול סעדים.

...

הערכאה הדיונית הבקיאה בתיק מצאה לנכון שלא להיעתר לבקשה ואין זה המקרה החריג שבו תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה. נטען בין היתר, כי המצב העובדתי של הבית רחוק מלהיות מצב הבלהות המתואר על ידי המבקשים.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה אין לתת רשות ערעור על החלטת הביניים: א) לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בישיבת הוכחות מיום 14.7.22 נשמעו עדויות התובע, רעייתו ואימו של התובע וכן נשמעו עדויות המומחים בתחום הכירורגיה הכללית מטעם הנתבעת ומטעם בית-המשפט; בישיבת הוכחות מיום 24.7.22 נשמעו עדות פרופ' צור שמואל, רופא בית-החולים תל-השומר במועדים הרלוואנטיים, מטעם הנתבעת (להלן: "פרופ' שמואל") וכן עדות המומחה בתחום הכירורגיה הכללית מטעם הצד השלישי; הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, התובע ביום 7.12.22, הנתבעת ביום 23.1.23 והצד השלישי ביום 31.3.23 ולהלן פסק-הדין.

[בשולי הדברים יוער, כי התובע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה המתירה לנתבעת לתקן את כתב-הגנתה על דרך של צירוף חוות-הדעת החלופית ובקשתו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בהחלטה מנומקת].

כאמור, לנוכח הפער בין חוות-דעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית-המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ואולם לבקשת התובע ועל מנת שלא להכביר בהוצאות, עוכב מינויו של המומחה עד לאחר קבלת חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט בתחום הכירורגיה הכללית; עם קבלת חוות-הדעת בתחום הכירורגיה הכללית, המשיתה אחריות לפתחה של הנתבעת, הורה בית-המשפט לצדדים לבוא ביניהם בדברים על מנת לסיים את התיק בפשרה; אלא, שהמשא ומתן ביניהם לא הסתייע ומיד לאחר מכן התובע עתר לקביעת דיון הוכחות קרוב ככל הניתן; כך, התיק נקבע לדיון הוכחות מבלי שחודש מינויו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה וחוות-דעת מטעם בית המשפט אַיִן.

...

מכאן, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין ובהינתן הנכות כתוצאה מהאירועים מושא התביעה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת וההודעה כנגד הצד השלישי נדחית.

לסיכום האמור לעיל, נזקי התובע כתוצאה מהאירועים מושא התביעה עומדים על סך של 816,255 ₪ וכמפורט להלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 180,000 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 436,255 ₪ עזרת הזולת [לעבר ולעתיד] – 50,000 ₪ הוצאות [לעבר ולעתיד] – 25,000 ₪ כאב וסבל – 125,000 ₪ __________ 816,255 ₪ הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כמפורט לעיל ובתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 191,003 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

3.6 ביום 17.9.20 (במסגרת בק' מס' 35) הוריתי לצדדים להודיע ככל שמי מהם מבקש להגיש חוות דעת מומחה נוספת בכל עניין הקשור לסכסוך.

3.11 לאחר מספר דחיות, ביום 26.10.22 היתקיימה ישיבת הוכחות בהקלטה, בסיומה הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת, בראיות שהוגשו, שמעתי את עדי הצדדים וקראתי את סיכומיהם באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל באופן חלקי, ודין התביעה שכנגד להדחות.

9.4.1 בחוות דעת מומחה בית המשפט, ציין המומחה כי ככל שקיימים אריחים חלופיים במושכר, הרי שלא נידרשת החלפת הריצוף כולו בעלות של 21,800 ש"ח ועלות החלפתם של אריחים פגומים בודדים תעמוד על הסך של 4,000 ש"ח בלבד (הטבלה בסע' 7 בעמ' 18 לחוות הדעת).

...

התוצאה 11.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 110,000 ש"ח. התביעה שכנגד נדחית.

11.2 נוכח התנהלות שני הצדדים בהליך, וכאמור לעיל, אני סבורה כי על כל צד לשאת במלוא הוצאותיו ושכ"ט בא-כוחו.

אני סבורה כי שני הצדדים תרמו, כל אחד את חלקו, לסרבול ההליך ולהתמשכותו הרבה מעבר לנדרש בנסיבות העניין.

. בתשובתו לתגובת התובעת טען הנתבע כי אין בהתרת הגשת חוות הדעת השמאית כדי להביא לדחיית שמיעת הראיות בתיק וכי התובעת לא הצביעה על נזק שייגרם לה עקב צירוף חוות הדעת.

מדובר בהליך שניפתח בשנת 2018, בו היתקיימו מספר ישיבות וניתן צו להגשת תצהירים בתיק כבר ביום 14.3.19 והוארך לאחר מכן באישור בימ"ש. תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הוגש ביום 27.6.19.

ההליכים בתיק אמנם עוכבו לשם מיצוי הליכי הסדרה, וכן בשל הליך מינהלי תלוי ועומד, אלא שאין באלה כדי להצדיק את בקשת הנתבע אשר מועלית 'לראשונה' בשלב מיתקדם של ההליך, כשבתיק קבוע דיון הוכחות ליום 15.2.24.

טענת ההגנה החלופית של הנתבע הובאה על ידו בסעיף 33 לכתב ההגנה ובגדרו טען כי "ככל שבית המשפט יסבור כי הרשות אינה בלתי הדירה, אזי בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע כי ביטול הרשות צריך להעשות בכפוף לפיצויו של הנתבע בגין השקעותיו במקרקעין וחיסול מקום עסק אשר משמש מקור פרנסתו, ופרנסת המשפחה כולה". (ראו גם סעיף 50 לכתב ההגנה).

משכך, הבקשה למתן ארכה להגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבע בתחום השמאות, נדחית.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה, ולהלן טעמיי לכך.

המשך עיכוב בירור תביעת הפינוי אינו מתיישב עם הדין ואף עם תכלית תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, במיוחד שלא הייתה מניעה בפני הנתבע להגיש חוות דעת שמאית מטעמו יחד עם הגשת תצהיריו שנדחתה פעמיים לבקשתו, כאשר באף אחת מבקשות הארכה להגשת התצהירים לא נטען כי הארכה מתבקשת לצורך הכנת חוות דעת שמאית, ומשכך אין לאפשר עיכוב נוסף בבירור תביעת הפינוי.

משכך, הבקשה למתן ארכה להגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבע בתחום השמאות, נדחית.

המבקשת עותרת להתיר את קבלת חוו"ד המומחית מטעמה כראיה בתיק ולחילופין כי ביהמ"ש קמא ימנה מומחה מטעמו לזיהוי כתב יד. המבקשת חוזרת על הרקע העובדתי שפורט לעיל; טוענת כי עד לישיבה שהתקיימה ביום 1.8.23 שאז דחה ביהמ"ש קמא קבלת חווה"ד שאותה הגישה כשנה קודם לכן לא יכלה לדעת שזו לא תוכל לשמש כראייה בהליך ועל כן פנתה והגישה את בקשתה לביהמ"ש קמא בה ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע; כי שלב הבאת הראיות טרם הסתיים שכן לא החל כלל שלב ההוכחות ודיון ההוכחות שהיה קבוע נדחה בשל נסיבות אישיות של ביהמ"ש קמא; וכי טענותיה בדבר זיוף הצוואה הן כבדות משקל וראוי שילובנו ע"י חוו"ד מומחה רלוואנטי.

בהנתן שביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 1.8.23 דחה הלכה למעשה את ניסיון המבקשת להגשת חוות דעת המומחית מטעמה ומשהמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה (והמועד לתקיפת ההחלטה כבר חלף), דין עתירתה הראשית של המבקשת בבקשת רשות העירעור שלפניי , כי אורה על כך שחוות הדעת מטעמה תיוותר בתיק, להדחות על הסף.

אשר לעתירה החלופית של המבקשת , כי ביהמ"ש קמא ימנה מומחה מטעמו לזיהוי כתבי יד – אני סבור כי היה על ביהמ"ש קמא להעתר לבקשת המבקשת בעיניין זה. מעיון בתיק המתנהל בביהמ"ש קמא למדתי כי הטענה שמדובר בצוואה מזויפת עלתה בכתב ההיתנגדות לצוואה (וזו למעשה הטענה העיקרית בכתב ההיתנגדות) ולכל אורך הדיונים שהתקיימו עד כה לפני ביהמ"ש קמא.

...

ביהמ"ש קמא קבע בהחלטתו, כי "שלב הבאת הראיות לכאורה הסתיים, חקירות העדים ובעלי הדין היו אמורות להתקיים אלא שחלק מבעלי הדין הודיעו שאין צורך לקיים את ההליך הואיל והושג הסכם פשרה בתיק. בדיעבד הסתבר שההודעה התעלמה מבעלי דין אחרים בתיק. לפיכך, בלית ברירה נדחה הליך החקירות למועד רחוק. לאור האמור אין לאפשר "מקצה שיפורים" ואין לפתוח את ההליך להבאת ראיות נוספות ע"י מי מהצדדים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה שוכנעתי שיש מקום לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור כך שביהמ"ש קמא ימנה מומחה מטעמו לזיהוי כתבי יד לבחינת הטענה לפיה צוואת המנוחה שבקשה לקיומה עומדת להכרעה לפני ביהמ"ש קמא היא מזויפת אם לאו.

בהינתן שביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 1.8.23 דחה הלכה למעשה את ניסיון המבקשת להגשת חוות דעת המומחית מטעמה ומשהמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה (והמועד לתקיפת ההחלטה כבר חלף), דין עתירתה הראשית של המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי , כי אורה על כך שחוות הדעת מטעמה תיוותר בתיק, להידחות על הסף.

אשר לעתירה החלופית של המבקשת , כי ביהמ"ש קמא ימנה מומחה מטעמו לזיהוי כתבי יד – אני סבור כי היה על ביהמ"ש קמא להיעתר לבקשת המבקשת בעניין זה. מעיון בתיק המתנהל בביהמ"ש קמא למדתי כי הטענה שמדובר בצוואה מזויפת עלתה בכתב ההתנגדות לצוואה (וזו למעשה הטענה העיקרית בכתב ההתנגדות) ולכל אורך הדיונים שהתקיימו עד כה לפני ביהמ"ש קמא.

המבקשת הגישה ערר על כך, שנדחה, ובמענה לפנייה נוספת מטעמה באותו עניין הודיעה לה פרקליטות המדינה כי "אין חולק על כל שקיים חשש כבד לכך שהצוואות מזויפות, אך בחינת מכלול הראיות לא הובילה למסקנה כי יש די ראיות להוכחת אשמתו של הנילון בזיופן". בנסיבות אלו ניתן לומר כי באמת ובתמים קיימת מחלוקת אמיתית, אקוטית, אם הצוואה שמונחת לפני ביהמ"ש קמא נערכה ע"י המנוחה אם לאו.

איני מקבל את טענת המשיב 2 לפיה בגלל שחוות דעת המומחה מטעם המבקשת כבר צורפה להליך וביהמ"ש קמא נחשף לה "לא ניתן למנות מומחה אחר בתיק". מעבר לכך שכלל לא ברור אם ביהמ"ש קמא נחשף לתוכנה של חווה"ד, ביהמ"ש קמא הוא בימ"ש מקצועי ולא מצאתי בסיס לחשש כי לאחר שתוצא מהתיק (ולא תשמש כראיה בהליך) תהא לה השפעה כלשהיא על שיקול דעתו של ביהמ"ש קמא עת ייתן את פסיקתו.

אני סבור כי יש לחזור על הדברים הללו גם כעת במסגרת הליך זה שלפניי, כדי להבהיר כי מעבר לכך שהתערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא נדרשת כדי שההליך בביהמ"ש קמא לא ינוהל בדרך שגויה (כשהכרעה בשאלה המרכזית שבמחלוקת אם עסקינן בצוואה מזויפת אם לאו תינתן בהיעדר חוות דעת מומחה) היא נדרשת כדי להבטיח שהתוצאה לה יגיע ביהמ"ש (אם יקיים את הצוואה או ידחה אותה) יקיימו את דברי המת, בעל הדין האמיתי, הוא ולא אחר.

סוף דבר הערעור מתקבל כך שמתקבלת בקשת המבקשת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לזיהוי כתבי יד לבחינת הטענה לפיה צוואת המנוחה שהבקשה לקיומה עומדת להכרעה לפני ביהמ"ש קמא מזויפת .