בקשה להארכת תוקף תנאי שחרור והחזקה בתפוסים

מעת לעת הגישה המדינה בקשות לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969 להארכת משך החזקתה ברכוש שנתפס, ואשר בכוונתה לבקש לחלטו בסיום המשפט (בתחילת הדרך צורפו לבקשות להארכת התפיסה גם בקשות להארכת תוקפם של ערבויות ותנאי שיחרור ממעצר).

כך למשל כתבתי בעיניין זה בהחלטתי מיום 2.7.2017: "ב"כ המשיבים מלינים ולא בפעם הראשונה על כך שהבקשות להארכת התפיסה מוגשות באיחור, לאחר שחלפה תקופה קודמת שנקבעה להחזקת התפוסים. טענות אלה הן מוצדקות כמובן, במיוחד כשמדובר בפגיעה בזכות חוקתית. עם זאת, אינני מוצא שהאיחור בהגשת הבקשה במקרה זה, שהיה איחור של מספר ימים, מצדיק שלא להאריך את התפיסה". תפיסת רכושם של המשיבים פוגעת כמובן בזכות היסוד החוקתית שלהם לקניין.

...

אני סבור כי במקרה שבו לא הייתה בפני המדינה כל מניעה להודיע מראש למשיבים על צעדיה המתכוננים שהיו בלתי צפויים על ידי המשיבים, ורק כיוון שלא עשתה כן אלא הפתיעה אותם באופן בלתי הוגן בדיון עצמו, הם התייצבו לדיון ולא ביקשו את דחייתו מראש, יש לקבוע כי חלה תקנה 21 גם אם באי כוח המשיבים לא ביקשו את דחיית הדיון שהתייצבו אליו בלי לדעת את הצפוי.

גישת ב"כ המדינה אינה מקובלת עלי.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי המדינה תשלם הוצאות בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים שבא כוחו התייצב לדיון ביום 1.10.2017.

כב' השופט אבנון, הורה על הארכת תנאי שיחרורו של החשוד וזאת עד ליום 13.1.19, תוך שהוא מציין כי "מצופה מהיחידה החוקרת להשלים את פעולות החקירה המבוקשת וזאת בתוך פרק זמן של כ 45 ימים, באופן שיאפשר לפרקליטות להשלים את בדיקת חומרי החקירה עד תום התקופה שנקצבה. ככל שתתבקש הארכה נוספת של המיגבלות, יש להגיש בקשה לפחות שבוע ימים עובר לתום התקופה". במסגרת סד הזמנים שקבע כב' השופט אבנון ולפני תום התקופה, הוגשה בקשה נוספת להארכת תנאי השיחרור ותוקף ההחזקה בתפוסים למשך 90 יום.

...

לאחר שעיינתי בנספח הסודי (במ/1), נספח ההשלמות (במ/2), בנספחים הסודיים אשר הוצגו במסגרת בקשות קודמות להארכת תנאי השחרור, ובחומרי חקירה המבססים ההתפתחויות נוספות בחקירה (במ/5 עד במ/7), מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה הנוספת להארכת תנאי שחרור של החשוד.

ואולם, לאחר שעיינתי בדוח הסודי, ובתרשומת הפרקליטות, שוכנעתי כי מאז חילופי הפרקליטים, החקירה שבה למסלולה ומתנהלת בקצב משביע רצון.

מההיבט הזה סבורני כי האיסור פוגעני פחות, מאשר במקרה בו נאסר על אדם לעסוק באופן גורף במקצוע בו עוסק.

ביום 17.1.16 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להארכת תוקפם של תנאי השיחרור המגבילים דלעיל למשך 90 ימים נוספים.

בית המשפט העליון היתייחס לא אחת למצב בו המישטרה אינה מגישה בקשה להארכת תוקף החזקת התפוס והפנה שוב להלכה שנקבעה בעיניין בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (2) 464 (2000).

...

המבקש טוען כי יש לקבל את הבקשה בשל מספר טעמים.

לאור האמור ולסיכום אני סבורה כי מחד, אין מקום לחדש את תוקפם של התנאים המגבילים המתייחסים לערבויות הכספיות ויש מקום להשיב את הכסף שנתפס משום הנימוקים דלעיל.

על כן, אני מורה למשיבה להשיב למבקש את הכסף שנתפס על ידה בסך 29,920 ₪ במסגרת החיפוש מיום 27.7.15 וזאת עד ליום 23.5.16 שעה 13:00.

בנוסף, אני מורה על חידוש צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המבקש ומורה כי דרכונו יוותר ברשות היחידה החוקרת עד ליום 19.6.16 שעה 16:00.

לפני בקשה מטעם המבקשים להארכת תוקפם של תנאי שיחרור של שני תפוסים, שתי משאיות שבבעלות המשיב, וכן בקשה לחילוט ערבויות.

ואולם, סמכות בית המשפט להאריך החזקת תפוס לאחר חלוף המועד הוכרה בפסיקה במקרים המתאימים, לעניין זה ר' למשל בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל פ"ד נד (2) 464, בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל (18.9.2014), ה"ת (שלום ראשון לציון) 27465-09-16 יפת ואח' נ' משטרת ישראל (30.4.17) במקרה זה אושרה בקשה להארכת מועד אשר הוגשה באיחור ובתגובה לבקשת להחזרת תפוס, ערר על החלטה זו לבית משפט המחוזי מרכז נמחק לאחר שמיעת הערות בית המשפט במסגרת ע"ח 23217-05-17 יפת נ' מדינת ישראל  (22.6.17).

...

לפיכך, טען ב"כ המשיב, כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם שאין מקום שערכאה זו תדון, שעה שמתנהל הליך בערכאה דלמלעלה, לעניין אותו תפוס.

זאת ועוד, אני דוחה טענת ב"כ המשיב, כי החלטתי בתיק זה, משליכה באופן כזה או אחר את החלטת כב' בית המשפט המחוזי בערר על החלטת כב' השופט מלמד מיום 20.07.22, בתיק ה"ת 45896-06-22.

מן הנימוקים האמורים, אני נעתרת לבקשה להארכת תוקף תנאי שחרור המשאיות, שנקבעו בהחלטת כב' השופט מלמד, מיום 24.10.21, וכב' השופט ענר, מיום 28.11.21.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני דוחה את הבקשה.

נטען כי הערכאה קמא "הלכה שבי" אחרי ההערכות הכלליות שפיזרו החוקרים מבלי שהוצג אופן חישוב ממשי באשר להקף הכספי של החשדות; בקביעת תנאי השיחרור של הסוסים; ושנעתר לבקשת המשיבה להארכת תוקף החזקת התפוסים ללא קבלת עמדת העוררים ומתן האפשרות כי ישמיעו טיעוניהם.

...

שני העררים הם באותו העניין, הרכוש נתפס במסגרת אותה חקירה, והעררים נשמעו במשותף ביום 23.03.2023 - משכך, החלטתי זו תתייחס לשניהם.

שוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה כאמור.

לאור כל האמור לעיל העררים נדחים.