בקשה להארכת צו ביניים בעניין קטין נזקק

ביום 30.1.2020 היתקיים דיון בבית המשפט לנוער בבקשה למתן צו ביניים בעיניינם של הקטינים.

ההחלטה בדבר הכרזה על קטין נזקק – ביום 24.2.2020 הגישה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער בקשה לבית המשפט לנוער להארכת צו ההוצאה ממשמורת של הקטין, וכן בקשה להכיר בקטין כ"קטין נזקק" לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער.

...

שנית, נטען כי על הבקשה להידחות גם לגופה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובות לה ובנספחים שצורפו מטעם הצדדים, ולאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, אני סבורה כי אין מוצא מדחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 21.12.2021 הגישה לישכת הרווחה בעיר פלונית, היא המשיבה 1, בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, ובהמשך לכך, ביום 23.1.2022 הגישה גם בקשה להארכת תוקפם של צו ההוצאה ממשמורת וצו הנזקקות בעיניינו של הקטין (תנ"ז 50264-01-22).

לטענת המבקש, לא קמה בעיניינו של הקטין עילת נזקקות, ואין זה מוצדק להמתין ששה חודשים נוספים בטרם תוכרע הבקשה.

...

באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה והאפוטרופוס לדין טענו כי דין הערעור להידחות, כשהם עומדים על הצורך בשהות נוספת כדי לבחון את הקשר בין הקטין למבקש, על השלכותיו באשר למצבו הרגשי של הקטין.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, כמו גם בתיקי הערכאות הקודמות לרבות התשובה לערעור שהוגשה מטעם היועצת המשפטית לממשלה בבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 18.1.2021 היתקיים דיון בבית משפט השלום לצורך הארכת צו הביניים שניתן בעיניינה של הקטינה וקביעת נזקקות לקטינה ולשני אחיה.

יצוין כי גם אחיה הקטן של הקטינה, נ', יליד 2014, הוצא ביום 31.1.2021 בצו חרום למרכז שוסטרמן, וזאת לאחר פניות המבקשת למציאת מסגרות חוץ ביתיות עבור ילדיה, בהן טענה שאין לה כסף לקניית מוצרים בסיסיים עבורם וציינה את הקושי שלה בגידול ילדיה ובפרט הקטין נ', אשר היתנהגותו מאתגרת אותה.

...

הבקשה נדחית.

בפניי בקשה להארכת צו ביניים, שניתן ביום 08.02.2022 ואשר התיר הוצאת הקטין ממשמורת הוריו והשמתו במסגרת חוץ ביתית נ'.

סעיף 12 קובע כי: "רשאי בית המשפט בהחלטת ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חרום שננקטו לגביו על ידי עובד סוצאלי לפי חוק הנוער (טפול והשגחה); החלטת ביניים כאמור תיפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת תקפה כאמור בסעיף 14". על פי ההלכה הפסוקה, התנאים לנקיטת אמצעי מכוח סעיף 12 חוק הנוער (טפול והשגחה) התש"ך-1960 הם נזקקות לכאורית, חיוניות האמצעי המבוקש והעדרו של אמצעי אחר פחות מחומרתו שיבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין, והצורך במיָדיות אמצעי הטיפול.

...

סופו של דבר לאחר שהאב גם לא פתח את ביתו בעת שהגיעו גורמי הטיפול לאסוף את הקטין למסגרת נ' נאלצה עו"ס חוק נוער להגיע לבית האב, במועד נוסף והפעם בליווי משטרת ישראל על-מנת לאסוף את הקטין ולהשיבו למסגרת.

בסעיף 25 לפסק הדין כב' השופט סילמן שם נכתב כי עמדת המבקשת שהוגשה שם הייתה כי: "על האב יהיה לשתף פעולה עם הבדיקות לבחינת התאמתו כהורה משמורן ועם המלצות שיתלוו לכך. כמו כן, על האב להסכים להמשך שהות הקטין במסגרת עד סוף שנת הלימודים, ולאחר שמצבו של הקטין יתייצב, ניתן יהיה לערוך לו אבחון נוסף על-ידי גורם מקצועי, ועל האב יהיה לשתף פעולה עם אבחון זה. חופשות בבית האב תישקלנה לאחר שהאב יאפשר ביקור בית בביתו לפני הגעת הקטין ומהלך שהותו בבית". בית המשפט המחוזי, בהתייחס למשפחה ולנסיבות כאן, כתב בפסק הדין שניתן בהליך ענ"א 21734-02-22 הנ"ל (ערעור שהוגש על החלטתי ליתן את צו הביניים שהארכתו נדונה בפסק דין זה) כתב כי: "לאחר שקראתי ושמעתי טענות הצדדים, ועיינתי בתיק ביהמ"ש קמא אני מוצא כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, אני נעתרת לתובענה וקובעת כי תוקפו של צו הביניים שניתן ביום 08.02.2022, הוארך ביום 23.03.2022 – מוארך עד ליום 31.08.2022.

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה מיום 9/8/23 שהגישה המערערת להארכת צו ביניים אשר ניתן תחילה ביום 22.6.23 בעיניינה של הקטינה ס', ואשר בוצע ביום 25/6/23 ובהמשך הוארך ביום 24/7/23 ב-30 יום.

אדגיש כבר על ההתחלה, כי בעיניינה של ס' לא הוגשה בקשה להכריז עליה קטינה נזקקת בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק הנוער, וכל ההליכים בעיניינה התנהלו בגדרי בקשות לצוי ביניים בלבד.

...

לנוכח המתואר לעיל וגם הקושי הכרוך באותה עמדה שהציגו המערערים, לפיה תהליך האבחון טרם הגיע לסיומו, ועל-כן יש לקבע את המצב הנוכחי בו שוהה ס', בניגוד לרצונה, הרחק ממשפחתה ואמה, בניגוד לרציונל העומד בבסיס צווי הבינים שנועדו לתקופה קצובה וקצרה, תחת הפיכתם, הלכה למעשה, למעין קבועים וממושכים, סבורני כי לא עלה בידי הרווחה להציג עבור ס' אלטרנטיבה טיפולית טובה, ודומה כי חזרתה לחיק משפחתה בנסיבות דנן מהווה החלופה הטובה ביותר עבורה.

סבורני כי לא נשקלה די הצורך האפשרות של עריכת אבחון במסגרת הקהילה, וזאת בשים לב לתוצאות ולהשלכות הטראומטיות העלולות להיגרם לס' מעצם ההוצאה ממשמורת אמה והקפאת מצב זה למשך חודשים רבים מבלי שחלה התקדמות בבניית תכנית טיפול עבורה.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.