בבסיס ההליך מצויה בקשת המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, שהוגשה ביום 06.09.20 יחד עם כתב אישום, בו מיוחסות למשיב עבירות רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; תקיפה בנסיבות מחמירות (בנוכחות שניים או יותר) לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.
ביום 22.2.22, בדיון בבקשת התביעה להארכת מעצר רביעית בתיק, קבע בית המשפט העליון כי קצב ההתקדמות בתיק העקרי אינו משביע רצון, ולפיכך הורה על עריכת תסקיר מעצר, אשר יבחן את אפשרות העברתו של המשיב למעצר פקוח אלקטרוני [בש"פ 1202/22].
ההגנה מסכימה שהמשיב יצא את ביתו ובכליו הסכין; המשיב ויתר התוקפים 'הישתתפו בקטטה', במהלכה נדקר המנוח באותה הסכין וכך נגרם מותו; לאחר תום הארוע, מצויה היתה אותה הסכין בידיו של המשיב, שהשליך אותה מהרכב, וגם אמר לקטין "ראית מה עשיתי לו?".
ההגנה טוענת – ועתה במלוא קולה, משהסתיים משפטו של יובל – שיובל הוא הדוקר, והוא שגרם בכך למותו של המנוח.
בכביש 431, לפני הפנייה לנס ציונה – ראשון לציון, שמעה אליאון את הקטין צועק למשיב "אסף תזרוק את הסכין" "עכשיו עכשיו עכשיו" (עמ' 33-34, 76 לתמליל).
]
הודעותיהם של חברי הקבוצה הניטרלית:
קבוצת העדים הניטראליים שחזרה אף היא מבילוי בחוף, היתה בדרכה לחניון ותארה את ההתרחשות הנוגעת לזמן בו הגיעה לקירבת הזירה.
...
השירות סיכם את התרשמותו במילים ברורות: "מכל האמור, ולאחר ששקלנו נתוניו של עומרי, עמדותיו המטשטשות התנהלותו, לצד הסיכון העולה ממצבו בהקשר של התנהגות אלימה ואימפולסיבית, אנו מעריכים כי המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני בפיקוח מפקחים שאינם מודעים לקשייו ואינם ערניים לדפוסיו, לא יצמצם את הסיכון במצבו".
לבקשת ההגנה, מכוח הזכות שנשמרה לה, טענו הצדדים לעניין קיומן של ראיות לכאורה, בכתב וכן בעל-פה בדיון שהתקיים ביום 15.5.22.
סוף-דבר:
מסכת הראיות שביד התביעה מבססת דיה סיכוי סביר להרשעה, משמע קיימות לכאורה ראיות לאשמת המשיב במיוחס לו. לכן, בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד לתום ההליכים, על-סמך חולשה ראייתית, נדחית.
