לבקשה צורפו, בין היתר: נסח רישום, לפיו על בעלות החייבת בדירה רשומות הערות אזהרה, הערה אחת לטובת החייב בגין חוזה והערה שנייה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ בגין התחייבות לרישום משכנתא של החייב ובת זוגו דאז; הסכם מכר מיום 8/10/2000, לפיו מכרה המבקשת את הדירה לחייב בתמורה לסך של 200,000 $; ייפוי כוח כללי מיום 18/12/1997 מטעמה של המבקשת לטובת החייב; מכתב מטעם המבקשת לבנק לאומי למשכנתאות מיום 20/11/2000, בו מצהירה המבקשת כי ייפוי הכוח הכללי הנ"ל עומד בתוקף, כי ידוע לה שעל סמך ייפוי הכוח יחתום החייב על כתב התחייבות לצורך קבלת הלוואה מהבנק וכי היא מאשרת שקבלה סך של 100,000 $ על חשבון תמורת המכר.
הנאמן טוען, כי לא נימנע מב"כ המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תגובה, וכי פרק הזמן הארוך שניתן לתגובתה הביא בחשבון את הפרישי הזמנים בין ישראל לארצות הברית.
הסיכוי לשינוי התוצאה:
כאמור, הנאמן תמך את בקשתו במסמכים שונים, ובהם נסח רישום, הסכם מכר, אישור מטעמה של המבקשת על קבלת תשלום על חשבון התמורה וייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם כשלוש שנים קודם למועד ההסכם.
...
סיכום ביניים:
סיכומו של דבר, אין בפי המבקשת נימוק להצדקת מחדלה מלהגיש את התגובה במועד, היא לא הוכיחה שקיים סיכוי טוב לכך שהתוצאה תשתנה אם יתקיים דיון בבקשה לגופה ולא שכנעה שהיא לא השתמשה לרעה בהליך המשפטי והתעלמה במכוון מקיומו.
נראה לי אפוא, כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין בתנאים שיביאו בחשבון את התנהלות המבקשת, את המשאבים שנדרשו כתוצאה מכך ואת משקלן של טענותיה, כאמור לעיל.
