בפניי בקשה להארכת מועד להשפט ולהורות על עיכוב הליכי גבייה.
בנסיבות אלה, בהן הדוח לא הוסב על שם המבקש, עותרים המשיבים להאריך את המועד להשפט ולהטיל על המשיבה "הוצאות כספיות שיכסו את כל הפסדיי לאור היתנהלות המשיבה". לבקשה צורפו דרישות תשלום, בקשה לביטול דוח חניה מתאריך 13.10.18, בקשה להשפט מתאריך 13.10.18, בקשה לביטול הדוח מיום 14.01.20, תיכתובת מיילים, דוח חניה ותג חניה לנכה.
...
נרשם בהערה כך – "צלצלתי אליו שאלתי מה רוצה להישפט או להגיש ערעור, אמר שהוא רוצה להגיש ערעור, אמרתי לו שאני לא מתייחסת לבקשה להישפט ובמידה והערעור ידחה לו הוא יכתוב לנו מכתב נוסף בקשה להישפט, הסכים...".
בתאריך 24.02.19 נרשם כי מדובר בחניה אסורה, באדום לבן, המהווה הפרעה לתנועה, וכי אין בנאמר בבקשה כדי להוות עילה לביטול הדוח, לפיכך בקשה לביטול הדוח נדחית.
לסיכום, לא עלה בידי המבקשים לסתור את חזקת המסירה של דברי הדואר שנשלחו לכתובתם וכן לא עלה בידם להוכיח, כי דחיית בקשתם תגרום להם לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.
משנדחתה הבקשה להארכת המועד, אני מורה על ביטול ההחלטה 29.11.21 לעיכוב הליכי הגבייה.