בקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום קנס על עבירת מהירות

עובדות המקרה ביום 05.02.18, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס אשר מספרה 90511552904 (להלן – הדו"ח) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

טיעוני הצדדים היום, עותר המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, מהטעם כי במועד העבירה היה הרכב בחזקתה של אמו אשר "מוכנה לחתום על תצהיר הסבת הדו"ח". המבקש מודה כי הוא זה אשר שילם את הקנס אך מנמק את התשלום בכך שהוטלו עיקולים על חשבונותיו.

ברע"פ 7018/14 טיטלבאום נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "בקשתו של המבקש להארכת מועד להשפט, הוגשה בחלוף זמן רב מן המועד שנקבע בחוק לשם הגשת בקשה להשפט (סעיף 229(א) לחסד"פ). אין מחלוקת, כי המבקש ידע על דו"חות התעבורה, לכל המאוחר, בחודש נובמבר 2013, וזאת, אף מבלי להדרש לחזקת המסירה, הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי , התשל"ד-1974. למרות זאת, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק בסוף חודש אפריל 2014, כאשר בחלק מן המקרים חלפו כימעט שנתיים ממועד ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, ובהיעדר הסבר סביר לשהוי, צדקו הערכאות הקודמות בכך שדחו את בקשותיו של המבקש (רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל (31.3.2014); רע"פ 8353/12 ‏בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012);רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל (2.6.2009)). גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נידרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011)". בע"פ 4448/09 קמר נגד מדינת ישראל נאמר: כמו כן, לא עלה בידי המערער להוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תיגרום לו עוות דין.

...

ברע"פ 9540/08 מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר: אין בידי להיעתר לבקשה.

המבקש לא המציא כל אסמכתא על עיקול חשבונותיו ולפיכך אני דוחה את הטענה כי עיקול החשבון הוא הסיבה לתשלום.

סוף דבר לאור האמור לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק מתן ארכה להישפט במקרה דנן ואני דוחה את הבקשה על הסף.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 16.6.17, שנאכפה במצלמת א3.

לפיכך, אף אם נכונות טענותיו של המבקש בבקשה, והוא לא קיבל את הדו"ח בדואר, ואחר נהג ברכב, אין בפי המבקש כל הסבר לכך שפנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להשפט בשיהוי של 11 חודשים לאחר תשלום הדו"ח. וראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 53404-04-19 חמוד נ' מדינת ישראל (4.6.19), כב' השופט קוטון: "מששולם הקנס מוחזק המערער כמי שהודה בבצוע העבירה, הורשע על פי הודאתו ונשא את עונשו. בנסיבות אלה מתעמעמת עוצמת הטיעון בדבר אי קיומו של אישור מסירה. ברי כי החל מיום התשלום היה מודע המערער לקיומה של הודעה לפיה עבר את העבירה שיוחסה לו. החל מיום התשלום, משידע המערער על אודות ההודעה, גם אם לא הוצג אישור שלפיו קיבל את ההודעה לידיו, אמור היה המערער להגיש בקשה להארכת המועד להשפט באם יכול היה להצדיק בקשה זו. ... המערער לא הבהיר אם הייתה מניעה כלשהיא להגיש את הבקשה מיום שנודע לו על ביצוע העבירה, היינו מיום התשלום." וראו גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.12.2018), גם אם הדו"חות שולמו בעקבות עיקולים שהוטלו על חשבונו של המערער.

יתרה מכך, נקבע, כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב  כדי להצדיק הארכת מועד להשפט; ו"הטענה כי אדם אחר נהג ברכב איננה מבססת חשש לעיוות דין" (עפ"ת (מחוזי נצרת) 68365-12-18 אבו תאיה נ' מדינת ישראל, 2.7.19, כב' השופטת לינדנשטראוס); ובפסיקה נקבע, כי אי היעתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין.

...

בענייננו, אני סבורה כי לא מדובר במקרה מיוחד וחריג המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם.

נוכח כל האמור לעיל, בכלל נסיבות העניין, אני סבורה כי לא מדובר במקרה מיוחד וחריג המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם.

לפיכך, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

לפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין עבירה שבוצעה ביום 28.09.2019 של נהיגה במהירות 114 קמ"ש העולה על המהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בגינה הוצאה למבקשת הודעת תשלום קנס.

עתה, עותרת המבקשת להאריך את המועד להשפט בגין העבירה הנ"ל. לטענתה, הודעת תשלום הקנס כלל לא הגיעה לידיה, על הקנס נודע לה רק כאשר ביקשה לשלם קנס בגין דו"ח שנירשם לה בשל שימוש בטלפון נייד ואזי נודע לה מפקידת הדואר כי קיימים דוחות נוספים על שמה; עורך הדין, אשר פנה בשמה למרכז לגביית קנסות, לא העמידה על ההשלכות שיש לתשלום הקנס ובכלל זאת על העובדה שמדובר בעבירה שנקודות בצידה; כעת היא נידרשת לאמצעי תיקון ורישיונה נפסל מנהלית, דבר הפוגע קשות בה ובתלויים בה. סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי מששילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.

בית המשפט העליון קבע כי יש מקום לשקול הענות לבקשה להארכת מועד להשפט לאחר תשלום הקנס רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו (ראו: רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.05.07); וגם: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.1.08); רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.12.08); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08)).

...

לאור כל האמור לעיל, מששולם הקנס על ידי המבקשת ומשלא מצאתי כי ייגרם למבקשת עיוות דין אם תידחה הבקשה, אני מורה על דחיית הבקשה.

לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב]  התשמ"ב - 1982 (להלן – "החסד"פ"), להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגין עבירת קנס שהנה בררת משפט.

ביום 30.03.2021 נערכה כנגד המבקשת הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה בדרך עירונית המסומנת בתמרור 426 במהירות של 101 קמ"ש העולה על מהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

בית המשפט העליון קבע כי יש מקום לשקול הענות לבקשה להארכת מועד להשפט לאחר תשלום הקנס רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו (ראו: רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.05.07); וגם: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.1.08); רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.12.08); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08)).

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ייגרם לנאשמת עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת,  הבקשה נדחית.

לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב]  התשמ"ב - 1982 (להלן – "החסד"פ"), להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגין עבירת קנס שהנה בררת משפט.

ביום 21.07.2021 נערכה כנגד המבקשת הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה בדרך עירונית המסומנת בתמרור 426 במהירות של 111 קמ"ש העולה על מהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

בית המשפט העליון קבע כי יש מקום לשקול הענות לבקשה להארכת מועד להשפט לאחר תשלום הקנס רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו (ראו: רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.05.07); וגם: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.1.08); רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.12.08); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08)).

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ייגרם לנאשמת עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת,  הבקשה נדחית.