בקשה להארכת מועד להישפט בעבירת עצירת רכב על מדרכה

לפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין עבירה של עצירת רכב על מדרכה בנגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 13.3.21.

...

עיינתי בבקשה וצרופותיה; ומשלא ניתנה תגובת המשיבה, ניתנת החלטתי על סמך החומר הקיים ללא תגובה (עפ"ת (מחוזי חיפה) 37191-10-21 שרארי נ' מדינת ישראל, 15.11.21 פסקה 16).

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

לנאשם שלפני נימסרה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של עצירת רכב על המדרכה, במקום שלא הוסדר להעמדת רכב והחנייתו, בנגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

הנאשם ביקש לממש את זכותו החוקית ובקש להשפט על העבירה האמורה, זאת לאחר שבית המשפט האריך לבקשתו את המועד להשפט על העבירה.

...

דיון לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים והתמונות שהוצגו על ידם, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה של שוטר אל מול עדותו של הנאשם, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את האשמה כנגד הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

דו"ח מספר 51-1-11047463 מיום 31.12.15 – עבירה של עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה – בנגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה.

דו"ח מספר 51-1-11450295 מיום 16.02.16 – עבירה של העמדת רכב על המדרכה (הדו"ח כלל לא צורף לבקשה).

ברע"פ 7018/14 טיטלבאום נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "בקשתו של המבקש להארכת מועד להשפט, הוגשה בחלוף זמן רב מן המועד שנקבע בחוק לשם הגשת בקשה להשפט (סעיף 229(א) לחסד"פ). אין מחלוקת, כי המבקש ידע על דו"חות התעבורה, לכל המאוחר, בחודש נובמבר 2013, וזאת, אף מבלי להדרש לחזקת המסירה, הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי , התשל"ד-1974. למרות זאת, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק בסוף חודש אפריל 2014, כאשר בחלק מן המקרים חלפו כימעט שנתיים ממועד ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, ובהיעדר הסבר סביר לשהוי, צדקו הערכאות הקודמות בכך שדחו את בקשותיו של המבקש (רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל (31.3.2014); רע"פ 8353/12 ‏בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012);רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל (2.6.2009)). גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נידרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011)". מן האמור לעיל, עולה, כי גם טענה כי אדם אחר נהג ברכב במועד העבירה, אינה מצדיקה הארכת המועד להשפט בגין דו"ח ואין בה משום "עוות דין", המצדיק קבלת הבקשה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, לא מצאתי כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה ולמעשה, אין בבקשה כל התייחסות ,מניחה את הדעת, לשיהוי בהגשת הבקשה.

סוף דבר המבקשת לא הוכיחה, לגבי אף לא אחד מהדוחות, כי לא קיבלה אותם במועד ואף לא טענה כל טענה לגופו של עניין, בגיבוי אסמכתאות, בדבר העדר המצאה כדין.

לאור האמור לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק מתן ארכה להישפט במקרה דנן ואני דוחה את הבקשות על הסף.

לפני בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להשפט לפי סעיף 230 ל לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב 1982 .להלן : החוק) הבקשה מתייחסת ל- 47 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש בגין שלל עבירות חניה ותנועה, ביניהן שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 , העמדת/החנית את הרכב במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין עצירה, עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

וכן העמדת/החנית את הרכב על מדרכה, עבירה לפי סעיף 6(ד)(2א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

ראה גם בב"ש 2003/08 עאטף נ' מדינת ישראל, לא פורסם (29.12.2008) שם, בהידרש בית המשפט לערר על החלטת בית משפט לתעבורה, הדוחה בקשת העורר להאריך המועד להשפט בעבירה של בררת משפט, נקבע "משהכלל הוא תשלום קנס ללא משפט, הרי שהחריג לכלל הוא הבקשה להשפט ומשכך יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו בפסיקה ורק מקום בו מקבל הדוח לא ידע ולא יכול היה לדעת על קבלת הדוח, או מקום בו ישנן נסיבות חריגות אחרות, יטה בית המשפט להאריך את המועד כמבוקש". ראה אף פסיקה ברוח זו בבע"פ 70320 אילוז יניב שמעון נ' פרקליטות מחוז תל אביב, שם דובר במערער אשר הגיש בקשה להשפט באיחור של 120 יום בשל הטעם שנהגת אחרת נהגה בפועל ברכב בעת עריכת הדוח.

...

מעיון בבקשה ולאור חזקת המסירה כאמור לעיל לא שוכנעתי כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להישפט באיחור ב47 הודעות תשלום הקנס שבבקשה- נדחית.

בפני בקשה להארכת המועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 57150019859 המייחסת למבקשת עבירה של עצירת רכב על מדרכה בנגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בתאריך 24.1.22.

...

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות נוכח השיהוי הניכר בהגשתה ונוכח מחדלה של המבקשת בטיפול בהסבת הדו"ח. לטענתה על פי בדיקתה בקשת המבקשת להישפט, שנשלחה לטענתה ביום 30.10.22 לא התקבלה וממילא הוגשה בחלוף המועד הקבוע בדו"ח. דיון והכרעה סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו.

לפיכך, אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקשת וכי הבקשה לא הוגשה באיחור, בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.

לפיכך, אני סבורה כי לא ייגרם למבקשת עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית .