בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמים טכניים

סעיף 4 לחוק (פרק "ההגדרות") לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח – 2018 קובע כי המונח "חוב עבר" (לרבות תשלום עונשי) מתייחס לאחד מן המקרים הבאים : (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; (2) הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם החוב נוצר לאחר מתן הצוו; (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון; (4) חוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי; (5) הפרישי הצמדה וריבית שנוספו לחוב כאמור בפסקות (1) עד (4), עד למועד פרעונו בפועל; סעיף 210(ג) לחוק חידלות פרעון קובע כי נאמן רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב בגין חוב עבר, אם מצא לנכון לקבוע שמתקיימות נסיבות שבשלהן הנושה לא יכול היה להגיש את התביעה במועד, או שמן הצדק לעשות כן בהיתחשב, בין היתר, בשלב שבו הוגשה הבקשה.

בנוסף לכך, נקבע בפסיקה כי מיגבלת ששת החודשים אשר קבועה בחוק הנה מיגבלה מהותית ולא פורמאלית-טכנית, בשל הצורך בהגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל ועל מנת לאפשר לנושים לגבש את עמדתם לגבי ההליך בתוך פרק זמן סביר, בשים לב למצבת הנשייה והנכסים, וכי יש צורך בטעמים מיוחדים לצורך הארכת המועד להגשת תביעת חוב למעט בנוגע לנושים אשר לא היו מודעים לצוו הכנוס (ראה : רע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל, נאמן לנכסי החייב אפללו שלום מיום 29.3.2015 ; רע"א 1860/15 אורות העמקים בע"מ נ' מרדכי אלגבסי מיום 21.5.2015).

...

טענות הצדדים : לטענת המערערת, לא רק שצו פתיחת ההליכים לא נשלח אל אביה למרות שהינו נושה של החייב, אלא שגם לא נשלחה אליו הודעה בדבר זכותו להגשת תביעת חוב, ולכן יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות לנאמן לבחון את תביעת החוב.

בשולי הדברים אציין כי אין בית המשפט מתעלם מהאיחור הלכאורי אשר נובע מפגם טכני בהגשת הערעור, אולם סבורני כי מכלול הנסיבות מקים את אותם טעמים מיוחדים המצדיקים לבחון הדברים לעומקם.

לעתים ההיצמדות לכללים הפרוצדורליים עלולה להביא לעיוות דין, ובמקרה דנן סבורני כי על בית המשפט והנאמן למנוע עיוות דין (אשר כאמור – ממילא התביעה שרירה וקיימת ככל שהבקשה למתן צו שיקום כלכלי תידחה).

סוף דבר : הערעור מתקבל באופן שאני מורה לנאמן לבדוק את תביעת החוב של הנושה, ולבטל את ההחלטה המורה על דחייתה ללא בדיקה בשל איחור בהגשתה.

ביום 8/12/22 הגישה הנושה, הגב' מירב בן צור, ערעור על החלטה הנאמן מיום 27/11/22 בה נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב.

ביום 1/12/22 היתקיים דיון באמצעות מערכת הועדות חזותית שהופסק ביוזמת בית המשפט בשל הקושי הטכני בניהולו ומספר הסוגיות הרב שעמדו לבחינה ובירור.

בסופו של הדיון ביקש היחיד להוסיף וסיפר על עברו הצבאי, צבירת חובות בשל תרגיל " עוקץ", הקושי הרב ביום יום שהוא עבר ועובר כתוצאה מנפילתו הכלכלית, הסכנה האובדנית לחייו במצב בו הוא נמצא, סכום חובותיו בערכי קרן עמד על 500,000 ₪ והוא פרע את החובות, לא כולל הריביות שנוספו עליהם.

...

הממונה סיכם את הצעתו בכך שלאור התנהלות היחיד מתחילת ההליך, הרצופה מחדלים מהותיים, אין מנוס מלהורות על ביטול ההליך.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, הצעת הממונה, דו"ח ממצאי הבדיקה, תגובות היחיד, תגובת הנושה והדיונים שנערכו אני רואה שלא לבטל את ההליך.

למסקנה זו הגעתי מתוך ראייה רחבה של הנסיבות ובתוך כך אדגיש את התועלת לנושים מהמשך ניהולו, כפי שיפורט בהמשך פסה"ד, והתכלית השיקומית הברורה בהמשך ניהולו בכל הנוגע ליחיד.

בעקבות דחיית הבקשה להארכת מועד, הוגש ערעור על החלטת המנהל המיוחד בתיק זה. בעירעור נטען כי "בעקבות עניין טכני כלשהוא, עת הוזן מספר החברה במערכת המקוונת, עלה מספר פר"ק אחר המתייחס לאותה חברה (הכוונה לתיק הפרוק הישן משנת 2014). עוד נטען כי על פי הפסיקה, יש לאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב כאשר טרם ארעה היתקדמות משמעותית בתיק הפרוק וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, כך שיעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. לטענת המערער, המנהל המיוחד לא פירט את היתקדמות הליך הפרוק, האם נבדקו והוכרעו תביעות חוב אחרות והאם חולקו דיבידנדים. עוד נטען כי המערער לא ידע על הליכי הפרוק של החברה.

...

ההסבר שניתן ביחס להבנת "השורה התחתונה" היה כי "יכולה הייתה להיות טעות בשורה התחתונה". ברור כי אין אפשרות לקבל הסבר זה. מי שמחליט על המועד לערעור מבלי לטרוח לקרוא את ההחלטה הקצרה לגופה ובהתעלם מן "השורה התחתונה" הברורה והמפורשת, לא יכול להגיע אלא למסקנה אחת והיא כי מדובר בהכרעה בבקשה להאריך את מועד הגשת תביעת החוב ולא הכרעה בתביעת החוב עצמה.

סוף דבר לאור כל האמור, בקשת המנהל המיוחד לסילוק על הסף של הערעור מתקבלת והערעור נמחק בזאת.

בנסיבות אלה, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

בפני ערעור על החלטת הנאמנת עו"ד אטלס מיום 26.9.2023 בתיק חדל"פ 803826-12-19 בה נדחתה בקשת המערער להארכת המועד להגשת תביעת חוב, בגין חוב שלטענתו המשיבה 2 חייבת לו. יצוין כי המערער הנו זוכה בתיק הוצל"פ 529625-07-18 שניפתח כנגד המשיבה 2 בלישכת ההוצל"פ. ביום 22.6.20, ניתן צו לפתיחת הליכים.

תמצית טענות המערער:- לטענת המערער, ההכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב ניתנה כשנתיים וחודשיים מיום הגשת הבקשה כך שבזמן הזה על אף שטרם חלף המועד להגשת ערעור, התיק ניסגר מבחינה טכנית כי ניתן הפטר לגבי יתר החובות מלבד תביעות החוב שהתקבלו.

...

ידיעת ב"כ המערער בדבר צו פתיחת ההליכים אין בידי לקבל את טענת ב"כ המערער כי לא ידע אודות צו פתיחת ההליכים נגד היחיד.

מכל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ערה אני אף לנזק הצפוי למערער מדחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב אולם אין בזה כדי לשנות מהעובדות שהובילו לכך ומהכרעה זו. מכל הנימוקים שלעיל – דין הערעור להידחות.

בהילכת רותם נקבע כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם -1980 (הקובעת כי נושה בהליך של פשיטת רגל רשאי להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכנוס וכי הכונס הרישמי או הנאמן רשאים להאריך תקופה זו "מטעמים מיוחדים שיירשמו") אינה בעלת משמעות טכנית בלבד: "העובדה כי המחוקק בחר לעגן את המועד להגשת תביעת חוב בחקיקה ראשית וכחלק מתיקון חקיקה רחב יותר, כאשר קודם לכן המועד היה מעוגן רק בחקיקת משנה (ראו תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל) מלמדת כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודה אינה בעלת משמעות טכנית בלבד. מדובר בהוראה מהותית שעשויה להיות לה חשיבות רבה באשר לאופן התנהלותם של הליכי חידלות פרעון. לפיכך, עלינו לפרשה גם מתוך היתחשבות בתכליותיהם של דיני חידלות הפרעון ולעמוד על האופן שבו היא מישתלבת בהם. " נקבע כי השיקול המרכזי להארכת מועד הקבוע בחיקוק, הן ביחס להוראת סעיף 71(ב) וכן בנוגע לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא קיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, שלא אפשרו לו לנקוט הליך במועד.

נוסף על כן, יש לתת משקל ממשי לכך שהבקשה להארכת המועד הוגשה לאחר המועד להגשת תביעת החוב מאחר וכבר קמה הסתמכות של היחיד והנושים.

...

לטעמי לו היה מדובר בנסיבות בהן לא יכול היה הנושה להגיש תביעת החוב, משך האיחור, והשלב הדיוני והכספים המעוכבים, היו מצדיקים להעתר לבקשה.

נוסף על האמור לעיל, הפסיקה קובעת כי על ביהמ"ש להימנע, ככל הניתן, מלהתערב בהכרעות בעל תפקיד בתביעת חוב: "תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת..." (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, 27.12.10) לאחר בחינת טענות הצדדים אני סבור כי לא נפל פגם בשיקולי הנאמנת ואין הצדקה להתערב בהחלטתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.