בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בהקפאת הליכים

בשל משבר אמון שנוצר בין המערערת לבין עורך הדין, העבירה המערערת את הייצוג לעו"ד לסרי (המייצגה בהליך זה) וביום 27/1/20 הוגשה על ידו תביעת החוב מגובה בתצהיר כדין, לרבות טופס 21 ובקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

ברע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש. ואנו הנאמן על נכסי חברת רם (31/1/10) נדון מקרה בו הוגשו תביעות חוב לנאמן בהקפאת הליכים ללא תצהיר ומסמכים מאמתים ולאחר שנדחו תביעות החוב, הומצאו מסמכים שונים לתמיכה בתביעות החוב.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובע"פ, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור על אף התוצאה הקשה למערערת, מהטעמים הבאים: הלכה היא כי יש לראות בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית, וכי בית המשפט של חדלות הפירעון אינו ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו.

עוד נקבע בהלכת רותם: "קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת... אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד...". ובהמשך: "סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד".

לטענת המבקשת, סמוך לאחר שניתן הצוו להקפאת הליכים, היא הגישה תביעת חוב נגד החייבת, אך בשל תקלה מצד הנאמנים, תביעתה לא התקבלה, והיא נדרשה לשלוח את תביעתה בשנית ביום 25.2.2020, שישה ימים לאחר שאושר הסדר הנושים על-ידי בית המשפט המחוזי כאמור.

המבקשת לא צרפה כל מיסמך התומך בטענתה לפיה תביעת החוב הוגשה לראשונה במועד הנטען על-ידה, ובמצב דברים זה, אין אף ראשית ראיה המבססת טענה זו. אשר על כן, אף אם אניח לטובת המבקשת כי אכן המיתמחה מטעם הנאמנים הנחתה אותה להגיש תביעת חוב עדכנית, הרי שאין בכך כדי להוות תחליף להגשת בקשה פורמאלית להארכת המועד, ובודאי שאין בכך כדי להוות תחליף לאישור בקשה שכזו על-ידי הנאמנים עצמם.

עוד אציין, כי הגשת תביעת החוב לאחר שהסדר הנושים אושר על-ידי בית המשפט המחוזי אינה בגדר "איחור קל" כפי שטענה המבקשת בבקשתה, ומתן ארכה להגשת תביעת חוב בשלב כה מאוחר בהליך, ולאחר שהנושים הגיעו להסדר, עלול היה לפגוע באנטרס ההסתמכות של יתר הנושים ושל החייבת עצמה וכן בסופיות הדיון.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) בפש"ר 52237-09-20 מיום 29.12.2020, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הנאמנים, הם המשיבים 3-2 (להלן: הנאמנים), בה נדחתה תביעת החוב שהגישה המבקשת נגד המשיבה 1 (להלן: החייבת) בשל איחור בהגשתה.

בענייננו, המבקשת אמנם לא הגישה בקשה פורמלית להארכת מועד להגשת תביעת החוב שלה, אך תביעת החוב נדחתה בשל האיחור בהגשתה, ובפסק הדין נדחה הערעור שהגישה המבקשת אף הוא מטעם זה בלבד ומבלי לדון בתביעת החוב לגופה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אף לפי הגישה המקלה עם נושים בכל הנוגע להארכות מועד להגשת תביעות חוב, אין להיעתר לבקשת המבקשת (ראו והשוו: רע"א 9181/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' נשר נפתלי מנהל המיוחד לנכסי החייב, פסקה 9 (29.1.2009)).

על רקע כל האמור, דין הבקשה להידחות.

לנוכח הסדר הנושים שאושר, במסגרתו הורה בית המשפט של חידלות פירעון על "מחיקת כל התביעות וההליכים המשפטיים מכל מין וסוג שהוא שהוגשו ו/או ניפתחו כנגד החברות או איזה מהן עד וכולל יום מתן צו הקפאת ההליכים ו/או שעילתן נוצרה עד וכולל יום מתן צו הקפאת ההליכים", הרי שאין תוחלת לתביעתם של המערערים, באשר עילות התביעה הנטענות, כפי שעולות מכתב התביעה, שנולדו שנים רבות לפני המועד הקובע (12.1.2012).

עוד נציין כי בישיבת קדם ערעור שנערכה בפני השופט י' עמית, הוצע למערערים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מבלי לקבוע מסמרות לגבי סכוייה של בקשה כאמור, אך המערערים חדלו מלעשות כן. המערערים טענו כי בית המשפט של חידלות פירעון הורה לשמור בקופה כספים עבורם.

...

נקדים ונאמר, כי דין הערעור להידחות ואנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא, מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

ברם, לא כך נאמר בהחלטת בית המשפט של חדלות פרעון: "אני מורה לנאמנים להקפיד כי בקופתם יישמרו הכספים הנדרשים לצורך ביצוע הסדר הנושים, תוך התחשבות בכלל הערעורים שהוגשו על הכרעות הנאמנים בתביעות החוב. בכך, אין כדי לקבוע מסמרות לגופם של המערערים עצמם". משלא הגישו המערערים תביעות חוב לנאמנים, ממילא אין הסעיף חל עליהם באשר אינם נחשבים כנושים של החברות ואינם חלק מהסדר הנושים.

סוף דבר, שאנו דוחים את הערעור, ובהתחשב בנפשות הפועלות והרבה הרבה לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.

בהמשך ניתן צו הקפאת הליכים לחברה, ולאחר שהתברר כי לא ניתן לגבש הסדר נושים, ניתן ביום 10.5.16 צו פירוק, וכן מונה עו"ד פלמר למנהל מיוחד, עם סמכויות של מפרק קבוע.

דיון והכרעה - כללי: מחדליו של המבקש הם רבים, נמשכים ויורדים לשורשו של עניין: החל מהגשת תביעת החוב באיחור של שנים רבות, ללא פירוט טעמים המצדיקים הארכת מועד להגשת תביעת החוב, המשך בהגשת בקשה למתן הוראות חלף הגשת ערעור כהליך נפרד ועצמאי וכלה בהגשת הבקשה באיחור, לאחר שחלפו למעלה מ- 45 יום מעת שניתנה הכרעת המפרק בתביעת החוב.

...

ככלל, ניתן לסכם כי על פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי גרימת נזק למי מהצדדים, אי חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, ניתן לשקול בחיוב להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 27.06.2017); רע"א 1883/15 משה חי שיבר נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 09.08.2015)).

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, בקשתו של המבקש נדחית, בין על הסף ובין לגופה.

בהתחשב במצבו הנטען של המבקש והואיל ובסופו של יום עסקינן בעובד של החברה שלא צלח במיצוי זכויותיו, אני מורה למבקש לשלם לקופת המפרק ולביטוח הלאומי, כל אחד מהם בנפרד, הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,500 ₪ (היינו: סכום כולל של 3,000 ₪ לשני המשיבים גם יחד).

על המשמעות של איחור ממושך עמד בית המשפט העליון בעיניין רותם, שם היה מדובר בתביעת חוב שהוגשה כשלוש שנים לאחר צו הפרוק: "במקרה דנא הוגשה בקשת המבקשות להארכת המועד להגשת תביעת החוב בגין היטל ההשבחה כשלוש שנים לאחר מתן צו הפרוק וכשמונה חודשים לאחר שנודע למבקשות אודות הליך הפרוק. בנסיבות אלה אף אם נקבל את טענת המבקשות כי מן הראוי היה להודיע להן באופן ספציפי אודות הליך הפרוק וכי המשיבה 3 - הנושה הבלתי מובטחת העיקרית של החברה - ידעה אודות חוב היטל ההשבחה, הרי אין מקום להיתעלם מהאיחור הניכר בהגשת הבקשה." (שם, פסקה 19).

עוד נציין כי: "דיני הקפאת ההליכים, כמו דיני הפרוק, כוללים מיגבלה של זמן להגשת תביעות חוב... הגבלת מועדים זו מלמדת כי לאחריה חלה מעין היתיישנות של תביעות החוב. ההלכה הפסוקה קובעת כי מחדלו של נושה שלא הגיש הוכחת חוב בזמן הוא מהותי ולא פרוצדוראלי, הגורר אחריו אובדן מוחלט של זכות התביעה שלו נגד החברה, תהא מוכחת ומוצדקת ככל שתהא." (אלשיך ואורבך, ע' 683).

...

ראו את החלטתי בעניין עש"א (מחוזי ת"א) 50569-02-14 עובדים של חברה כפרי יעקב בע"מ נ' יובל קדרון - נאמן בהקפאת הליכים (נבו 23.11.2014), שם נאמרו הדברים הבאים בהתייחס למקרה שבו הוגשו תביעות חוב מתוקנות לאחר קרוב לארבע שנים ממועד הגשת התביעות המקוריות: "אכן, מטרתו של המשפט היא התחקות אחר האמת, מתוך מטרה להגיע לתוצאה משפטית צודקת, אלא שאין פירושו של דבר שאיש הישר בעיניו יעשה, בבחינת לית דין ולית דיין. בכל הליך משפטי ישנם כללים דיוניים שיש לפעול על פיהם, לרבות בנוגע למועדים בהם יש להגיש כתבי טענות. קל וחומר כאשר עסקינן בהליכים של הגשת תביעות חוב בחברות חדלות פרעון, כמו בעניננו, בהם נודעת חשיבות יתירה לעמידה במועדים." (שם, פסקה 18).

סיכומו של דבר, בנסיבות המתוארות לעיל אין מקום להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.