בקשה להארכת מועד להגשת ערר על עיצום כספי

בהחלטה נדחתה בקשה להארכת המועד להגשת ערר על החלטת הממונה להטיל עליה עיצום כספי בסך של 35,740 ₪, בגין הפרה אחת של החובה לשלם שכר מינימום הקבועה בחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 (להלן: "חוק שכר מינימום").

...

משכך, הערר נדחה אך ורק בשל מועד הגשתו.

נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

] אשר לסכוייו של ההליך - בהתאם לסעיף 18 לחוק להגברת האכיפה יש להגיש ערר על החלטת הממונה בדבר הטלת עיצומים כספיים בתוך 14 יום מיום קבלת החלטה הממונה, כאשר ועדת הערר רשאית להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 יום "מטעמים מיוחדים שיירשמו". במקרה שלפני, הפנייה הראשונה לועדת הערר נעשתה רק ביום 29.5.2016, כעשרה חודשים לאחר שהמשיב טוען כי הומצאו למבקשת ההודעות על כוונת החיוב ובחלוף למעלה משלושה חודשים מהמועד בו המבקשת מאשרת שקבלה את החלטת הממונה מיום 14.2.2016.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול החלטת הרשם להידחות מפאת האיחור הניכר בהגשתה ובהעדר טעמים מיוחדים להארכת המועד.

אלא, שמחדליה הדיוניים של המבקשת הם כאלה שאינם מאפשרים את קבלת בקשתה, ומכל מקום שוכנענו, שלא נגרם למבקשת עיוות דין בשל דחיית הבקשה.

סוף דבר – הבקשה לביטול החלטת הרשם נדחית נוכח האיחור הניכר בהגשתה ובהעדר טעמים המצדיקים מתן הארכת מועד.

ע"פ החלטת הועדה דחתה ועדת הערר את טיעוני המערערת בנוגע לעיצומים כספיים 72, ו-73, ולגבי עיצום 211 – דחתה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערר, אשר הוגשה ב-22.8.21.

לאחר חודשיים הוגשה בפני וועדת הערער בקשה להארכת מועד להגשת ערר בנוגע להחלטת הממונה בכל ההגשות אשר הוגשו בפניו, ובאותו הזמן הוגשו עררים על החלטת הממונה בנוגע לעיצומים מס' 72 ו73.

...

כך גם כתב כב' השופט ארנון דראל בעת"מ (י-ם) 10714-04-14רכבת ישראל בע"מ נ' הר להגנת הסביבה [פורסם בנבו] (9.7.2014): "משהגענו למסקנה זו בדבר אופיו ההליך שהינו אזרחי-עונשי, נותרת השאלה האם עובדה זו מחייבת העדפת הפרשנות לטובת המפר, בדומה לאופן בו יש לנהוג במישור הפלילי. עמדתי היא כי יש לפרש את ההוראות המסמיכות את הרשות להטלת עיצום כספי גם בהתאם לתכליתן. אין ספק, כי על פרשנות הוראת החוק הקובעת את הטלת העיצום לאזן במסגרתה גם את הפגיעה הקיימת באזרח, ואולם לא מדובר באותה דרך פרשנות דווקנית לטובת הנאשם, שמאפיינת את במשפט הפלילי. במתן הסמכויות האמורות לרשות ביקש המחוקק לשמר את היתרונות הקיימים להליך המינהלי על פני ההליך הפלילי, ויש לתת משקל גם לכוונה זו בקביעת הדרך בה תפורשנה הוראות החוק הרלוונטיות" (פס' 39 לפסק הדין).

סוף דבר: מכל האמור לא ניתן לקבוע כי נפל פגם בהחלטת המשיבה באופן המצדיק את התערבות בית הדין, לא בעניין עיצום 72, לא בעניין עיצום 73 ואף לא בעניין עיצום 201.

לאור כל האמור - הערעור נדחה.

בפנייה צוין, כי המערערת רשאית לטעון טענותיה בפני הממונה על עיצומים כספיים (להלן – הממונה) בתוך 30 ימים וככל שלא תוגשנה טענות, תהווה ההודעה על כוונת חיוב דרישת תשלום (נספח 2 לתגובה).

המערערת הגישה ערר על ההחלטה ואסמכתא למשלוחו ביום 24.3.22 ובתאריך 6.4.22 הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערר (נספח 7 לתגובה).

...

טענת המערערת בנדון לא נתמכה בראיה כלשהי לרבות אישור קבלה ו/או משלוח באמצעות דואר ישראל ו/או בכל דרך אחרת ודינה להידחות.

הטענה לפיה המערערת לא קיבלה כל הודעה או התראה על עיצום כספי נדחית, שכן כעולה מאישור דואר ישראל, הודעה על כוונת חיוב לפי סעיף 5(א) לחוק התקבלה ברשות המערערת ביום 5.11.19 (נספח 3 לתגובה).

הטענה, כי בנסיבות דומות קבעה הוועדה כי סכום העיצום הכספי יופחת לאפס וכי מדובר באכיפה סלקטיבית נטענה בעלמא וללא כל ראיה התומכת בה. סוף דבר: לנוכח האמור מצאתי לדחות את הערעור.

ועדת הערר (להלן – הועדה) דחתה את ערר המערערת על החלטת הממונה על העיצומים הכספיים (להלן – הממונה) מיום 13.1.2022 בה קבעה הממונה כי אין מקום לידון בבקשת המערערת להפחתה וצמצום העיצום שהוטל עליה אולם אפשרה לה, לפנים משורת הדין להגיש מסמכים לצורך בחינת הפחתה על פי עילת ההפחתה הקבועה בתקנה 1א לתקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה (הפחתה של העיצום הכספי), תשע"ב -2012 (להלן- תקנות ההפחתה)- היתחשבות במחזור עיסקאות.

ביום 18.4.2021 התקבלה החלטת ועדת הערר שדחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערר שהגישה המערערת, אולם נוכח הנסיבות החריגות של המקרה, קבעה הועדה כי לפנים משורת הדין היא מאפשרת להגיש לממונה בקשה מפורטת להפחתת העיצום הכספי ולצמצומו (החלטת הועדה מיום 18.4.2021 נספח ד לכתב העירעור).

...

איני מקבל טענה זו שעה שהממונה לא ערערה על החלטת הוועדה.

לאור כל שפורט לעיל, הגעתי אפוא למסקנה כי בחינת בקשת המערערת להפחתת העיצום או צמצומו לא מוצתה כאמור, ועל כן יש להשיב את התיק בפני ועדת הערר שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, לפי סמכותה, למסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.

סוף דבר התיק יוחזר לוועדה כדי שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, על פי סמכותה, ועל פי המסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.