בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מס הכנסה

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט, הקובעת מפורשות כי על צד המעוניין בבטול איסור פירסום, שהוטל על ידי בית משפט ממניעים נוספים כגון הגנה על פרטיותו או ביטחונו של בעל דין או עד וכיו"ב, "להגיש לבית המשפט שנתן את הצוו בקשה לביטולו". הדברים עולים אף מפסיקת בית המשפט העליון בהקשר זה. כך למשל בע"א 2800/97 נתן ליפסון נ' זרח גהל,  פ"ד נג(3) 714 (1999), נדונה שאלת פירסום פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר עסק בשומות מס ההכנסה של מר זרח גהל, כאשר הדיונים בתיק זה נדונו בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות נוכח הוראת סעיף 154 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

[1: יצוין, כי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין בתיק זה נדחתה.

...

] לסיכום: פרסום דבר אודות הליך ומהליך שהתנהל בדלתיים סגורות ייעשה אך בכפוף לקבלת היתר מבית המשפט בו התנהל ההליך בדלתיים סגורות, בין אם סגירת הדלתיים נבעה מהוראת חוק ובין אם נבעה משיקול דעתו של אותו בית משפט.

על כן, הבקשה בעניין מסמכי הגירושין נדחית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

כמו כן, נטען כי המערערים מנועים מלהגיש את העירעור גם בשל כך שלא השיגו או ערערו על שומת מס הכנסה לפי מיטב השפיטה, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 20.9.18 במסגרת חקירתה הנגדית של המערערת 1 (מב/5).

שלישית, ולגופו של עניין, נטען כי השומות ביחס לשנות המס 2013 ו-2015 הן חלוטות ולא הוגשה בקשה "להארכת מועד" להגשת הליך של השגה או ערעור.

...

לא שוכנעתי כי בכך שגה המנהל המיוחד וכי היה עליו לנקוט בהליכי השגה וערעור, שכן המערערים לא הצביעו על נימוקים כלשהם, אשר יכלו להצדיק נקיטה בדרכי ההשגה והערעור, כמו למשל, מדוע השומות מופרזות או חסרות בסיס.

לא שוכנעתי כי שגה המנהל המיוחד בחישוב הריבית והערעור נדחה ביחס לרכיב זה. את טענת המערערים כי היה על המנהל המיוחד לשמוע אותם בטרם הכריע בתביעות החוב יש לדחות בצורה קטגורית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בעניינינו, אופן ההשגה על החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ובפרט על החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מס הכנסה, הוא ברור וידוע, כך שבדיקה פשוטה בדין הייתה מונעת את הטעות אשר ארעה (ראו: בש"א 8634/13 פלוני נ' פקיד שומה עפולה, פיסקה 2 (20.2.2014); והשוו: ע"א 2985/19 א.א. שי אחזקות וייעוץ בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (6.2.2020)).

...

האם קיים "טעם מיוחד", כנדרש מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד? אני סבורה כי התשובה לכך היא בשלילה.

התוצאה היא כי הבקשה למחיקת הערעור על הסף מתקבלת, ואני מורה על מחיקת הערעור שבכותרת.

כמו כן, ביקשה התובעת להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין ב- 30 ימים לאחר ביצוע התשלום.

לחילופין, יכולה התובעת לפנות לפקיד השומה בבקשה להחזר מס בכפוף להוראות פקודת מס הכנסה ולמועדים הקבועים בדין.

...

אשר על כן יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

זאת ועוד, כפי שצוין בפסק הדין (סעיף 50-51) המדינה הייתה אמורה להעביר את הסכומים לתובעת ולא מצאנו מקום בהקשר זה להידרש לטענות התובעת באשר להעברת הסכומים לבא כוחה.

לאור כל האמור לעיל, טוב תעשה התובעת ככל שתשקול לפעול בהתאם למה שצוין בסעיף 10 לתגובת המדינה מיום 10.08.2022.

המערערת תבעה איפוא, מספר סעדים בכללם תשלום בגין "פערי שכר" (בין השכר ששולם לה בפועל לבין השכר שהגיע לה על פי הסכמת הצדדים); פצויי פיטורים; הפרישי הפקדות לקרן הפנסיה; תשלום שכר חודש דצמבר 2018; צו למתן חשבונות שבמסגרתו יועברו למערערת מסמכים שונים (דו"חות מכירה, מיסמכי הנהלת חשבונות, דו"ח רווח והפסד, שומות מס הכנסה ועוד).

לסיום ציינה המערערת כי לכל היותר התעכבה בהגשת בקשת רשות העירעור במשך 8 ימים, החל מיום 20.9.2023 ועד ליום 28.9.2023, המועד בו החלה פגרת הסוכות, שלאחריה הוארכו ממילא המועדים בבתי המשפט השונים נוכח תקנות החרום שהותקנו בשל המילחמה; גם אם ארע פגם במשרד ב"כ המערערת בכך שהחלטת בית הדין האיזורי לא הובאה לידיעתו, הרי שמדובר בטעות אופראטיבית, בתום לב, ביחס למצב משפטי בלתי ברור.

בהקשר זה המערערת ציינה, כי אין ליתן משקל למשך הזמן עד להגשת חוות הדעת, או להקף המסמכים ועלות הכנת חוות הדעת הנגזרת ממנו, כנימוק במסגרת בחינת סכויי בקשת רשות העירעור, "מקום שלמערערת נימוקים כבדי משקל ומהותיים המצדיקים את פסילת חוות הדעת". בשולי דבריה טענה המערערת כי עמידתה על הגשת בקשת רשות העירעור עתה חלף המתנה להגשת ערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיהא בכך צורך מבחינתה, נובעת מהחשש שמא "המתנה לשלב שאחרי מתן פסק הדין והגשת ערעור לאחר מכן, קרוב לוודאי לא תביא למיצוי יכולתה לתקוף בכל המישורים את חוות הדעת באופן יעיל". מנגד, המשיבה טענה כי אין מקום להיתלות בתקנות החרום, שכן אלה באו לעולם 17 ימים לאחר שחלף המועד האחרון להגשת בקשת רשות העירעור.

...

אכן, אותה טעות עליה משליכה המערערת יהבה פורטה בתצהירו של בא כוחה, אולם לא מצאנו בפירוט זה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

לנוכח האמור לא מצאנו כי סיכויי בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי טובים במידה כזו המצדיקה הארכת המועד.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.