בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין פלילי

ביום 20.9.2015 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעירעור (בש"א 6369/15).

קביעות אלו אושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את עירעורו של נתן, שאף הודה במסגרת ההליך הפלילי בעיניינו בבצוע המעילה, גם אם בסכום נמוך יותר – 1,350,000 ש"ח – במסגרת הסדר הטיעון.

...

אשר לטענת המערערת לתרמית נקבע, בין היתר, כי הדוחות אינם בגדר ראיה חיונית, שיש בה כדי להוביל למסקנה כי לא בוצעה מעילה.

ואכן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלו, אין להניח כי הבאת ראיה שלפיה המעילה לא צוינה בדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות, הייתה מובילה את בית המשפט למסקנה כי לא בוצעה מעילה.

לפיכך, משלא מצאנו הצדקה להתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי או במסקנותיו המשפטיות, ומשלא נפלה בפסק דינו טעות שבחוק, אנו דוחים את הערעור.

ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והיא נדחית בזאת.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 9.8.2022 (כבוד השופטת קארין ליבר-לוין; ת"פ 17942-09-19, להלן:  גזר הדין).

בכלל זה, חלים על הליכים פליליים בבתי הדין לעבודה סעיפים 199 ו– 200 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), אשר על פיהם, התקופה להגשת ערעור פלילי היא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן פסק הדין או ממועד המצאתו, ככל שלא ניתן במעמד הנאשם.

סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור פלילי, וזו לשונו:  "בית המשפט רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו-200." על פי הפסיקה, "על הרף לצורך מתן הארכת מועד במסגרת ההליך הפלילי להיות נמוך מהרף בהליך האזרחי" (בש"פ (עליון) 4196/12 זלמן בראשי נ' מדינת ישראל, 31.5.2012).

שנית, אמנם מדובר בעניינינו באיחור לא מבוטל בהגשת העירעור, אולם אין המדובר באיחור קצוני, וכבר מצינו שבית המשפט העליון ובית דין זה נעתרו לבקשות להארכת מועד בנסיבות של איחור דומה (ראו למשל:  בש"פ (עליון) 6552/13 בראנץ נ' מדינת ישראל, 7.10.2013; בש"פ (עליון) 5875/14 מדינת ישראל נ' אגברי9.11.2014 , בפסקה 9 לפסק הדין; בש"פ (עליון) 8246/06 נאסר אבו הדובה נ' מדינת ישראל, 6.3.2007;  בש"פ (עליון) 7241/11 מאי חוסאם נ' מדינת ישראל, 13.12.2011; ב"ש (ארצי) 26/06 אפוקשיא ציפויי ריצפה בע"מ - מדינת ישראל, 27.12.2006, להלן: עניין אפוקשיא).

...

המבקשים טענו עוד, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד לנוכח ההשלכות ה"הרסניות" של פסק הדין לגביהם ולנוכח סיכויי הערעור הגבוהים לטעמם.

מסקנה זו עולה, בין היתר, נוכח טענת בא כוח המבקשים, אשר נתמכה בתצהיר מטעמו, לפיה בתקופה הרלוונטית הוא התמודד עם משבר משפחתי ומצב בריאותי לא תקין, דבר אשר תרם לטענתו לטעות במניין הימים להגשת הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3312/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: חאלד אבו גודה ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב-תפ"ח 48112-12-17 מהימים 5.3.2019 ו-1.4.2019 שניתנו על ידי השופטים: נ' זלוצ'ובר, ש' פרידלנדר ו-ד' כהן תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשפ"ג (7.12.2022) בשם המערערת: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג בשם המשיב: עו"ד שירן ברגמן; עו"ד נועם גוטמן מתורגמנית בית המשפט: גב' סוזנה שושנה כהן ][]פסק-דין

לאחר הדיון הראשון שקיימנו בעירעור המשיב הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מצידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

לו היה מורשע, ראוי היה לגזור עליו עונש מאסר ארוך שנים וייתכן שאף דומה לעונש שהיה נגזר עליו אם היה מורשע גם בעבירה של ניסיון לרצח.

לשאלה זו אני סבור, כאמור, כי יש להשיב בשלילה.

סוף דבר לא ניתן לסיים פסק דין זה מבלי להתייחס למעשהו של המשיב – בן בליעל אשר רצח את המנוח, חייל צעיר, בדמי ימיו.

ביום 4.1.23 ביקש המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור, על פסק הדין.

באשר לסכויי העירעור – לטענת המבקש סכויי העירעור להיתקבל גבוהים וזאת על רקע העובדה כי מדובר בהחלטה שיפוטית שבוססה על נתונים עובדתיים לכאורה (הטענה בדבר אי מסירת מלוא המידע והמסמכים שנידרש המבקש להציג ביחס לרישום עברו הפלילי), ובטענות ביחס לשאלת תום ליבו ביצירת החוב לנושה המובטח.

...

], המסקנה המתבקשת היא כי אין כל הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [.

לכן, המבקש לא סיפק טעמים מיוחדים להגשת הערעור באיחור, או למצער, הגשת הבקשה למתן ארכה באיחור וכן, סיכויי הערעור קלושים, ולכן דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

התוצאה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור נדחית.

רקע: המבקשת עתרה להורות על הארכת המועד להגשת ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים הדוחה את בקשת המבקשת לעיון מחדש בבקשתה למקלט מדיני, החלטה שניתנה ביום 3.9.23.

המצב הנורמאטיבי; תקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) קובעת כי פרק הזמן המוקצב להגשת בקשת רשות ערעור על "פסק-דין" ועל "החלטה אחרת" של בית המשפט לעניינים מינהליים הוא 30 ימים.

יותר מכך בקשתה להכיר בה כפליטה בתוך שינוי טענותיה, מקיומם של חובות ואיום מצד גורמים פליליים, בראשונה, לטענות בדבר רדיפה בשל דתה הנוצרית, בשנייה, הוגשה למעלה משנתיים לאחר שהיא שוהה בישראל שלא כדין, ותוך הפרת צו שפוטי לעזוב את ישראל.

...

אני סבורה כי במצב העניינים המתואר לעיל סיכויי ההליך אינם גבוהים.

לאור המקובץ ומתוך שקילת מכלול השיקולים כפי שפורט לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

החלטתי ניתנת כרשמת.