בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה בתביעה בעניין בעלות על מקרקעין בירושלים

במסגרת נסיונותיו, הוא גילה שמסמכי המקרקעין הועברו לטאבו בירושלים, שם נימסר לו כי הקרקע כלל לא רשומה וכי עליו לפעול לבצוע "רישום ראשון של המקרקעין". במסגרת ניסיונו לקדם הליך זה גילה כי יש אחרים המחזיקים אף הם ביפוי כח מטעם מי שמכר לו את הקרקע וכי בכדי לשמור על בעלותו עליו לשלם לאותם אנשים בכדי לבטל את יפוי הכח שבידיהם.

נוכח בקשות הצדדים בעבר למתן ארכה להגשת כתב הגנה לשם ניהול משא ומתן ביניהם, ההליכים שהתקיימו ומתקיימים במקביל להליך זה ובהתאם לשאלת הסמכות העניינית, הרי שהיה מקום להאריך המועד להגשת כתב ההגנה.

עיון בכתב התביעה, בטענות ובהליכים שנוהלו ושעדין מתנהלים מלמד כי עסקינן, בטענות הנוגעות במהותן לבעלות על הקרקע, ולביסוס זכויות אלו, במישור הקנייני לכולי עלמא ובפרט בנוגע לסכסוך עם הנתבעים, הטוענים כי הזכויות על הקרקע, בידיהם.

נוכח ההתנהלות הדיונית, המצב המשפטי בו מצויה המקרקעין, אי מיצוי ההליכים בנוגע לרישום הראשון, נוכח העובדה שלתובע מספר אפשרויות לקידום השמירה על בעלותו הלכאורית על הנכס, לרבות שאלת בעלי העניין הנדרשים וההליך התלוי ועומד, לא מצאתי לנכון להורות על העברת התיק לבית המשפט המחוזי ועל כן דין הבקשה לסילוק על הסף להיתקבל ויש מקום למחוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

...

אין לאפשר עקיפת ההליך הנדרש לשם ביסוס והסדרת המחלוקות סביב זכויות הבעלות על המקרקעין, באמצעות הגשת הליך עקיף שלא יביא לסילוק סופי של הטענות בנידון ושימנע מימוש "התכלית העומדת בבסיס הליכי ההסדר, שהיא סילוק העמימות והסתירות הקיימות ביחס לזכויות בקרקעות מסוג זה" (ע"א 707/75 אגבריה נ' אגבריה, פ"ד(2) 714, 720) (ראו: ת"א (י-ם) 2535-04-19  נעלין להשקעות (חשמונאים) בע"מ נ' חברת קרקעות לפיתוח נעלין להשקעות (חשמונאים) בע"מ (19.02.20); ה"פ (מרכז) 1064-04-08 אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ (07.09.08); ת"א 20993-10-21 סדה נ' עבדאלרחמן חמד אבו סלים   (15.02.22)).

נוכח ההתנהלות הדיונית, המצב המשפטי בו מצויה המקרקעין, אי מיצוי ההליכים בנוגע לרישום הראשון, נוכח העובדה שלתובע מספר אפשרויות לקידום השמירה על בעלותו הלכאורית על הנכס, לרבות שאלת בעלי העניין הנדרשים וההליך התלוי ועומד, לא מצאתי לנכון להורות על העברת התיק לבית המשפט המחוזי ועל כן דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל ויש מקום למחוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר התביעה נמחקת אפוא.

בין היתר, הפעילה בר עידן אתר לעיבוד בוצה על מקרקעין חקלאיים של קבוץ הל"ה (המבקש 1.

עוד באותו היום, קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשות לסילוק על הסף יידונו בדיון שנקבע ליום 7.11.2021, וכי "לעת הזו הנתבעות [המשיבים – ע.ג.] אינן נידרשות להגשת כתב הגנה, עד למתן החלטה אחרת". במסגרת הבקשה שלפניי, טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט קמא ליתן ארכה להגשת כתבי הגנה מנוגדת להילכת בובליל, אשר לפיה לצורך מתן ארכה לבעל דין להגשת כתב הגנה עד להכרעה בטענות סף, עליו להראות כי יש סיכוי סביר לקבלת טענת הסף, וכי הוא יידרש להשקיע משאבים ניכרים, שאינם מידתיים בנסיבות העניין, על מנת להיתגונן לגופו של עניין.

לדידם, שגה בית המשפט קמא כאשר בחן בהנמקתו את עניין דיסקונט, שכן המחלוקת אינה נוגעת למועד בו תדון הבקשה לסילוק על הסף, אלא לשאלה האם, בטרם יידונו הבקשות לסילוק על הסף (אף אם יידונו בשלב מקדמי להליך), יוגשו כתבי הגנה.

כך, ציין בית המשפט קמא, כי על פני הדברים קיים סיכוי סביר לקבלת טענת ההתיישנות שהעלו המשיבים בבקשותיהם לסילוק על הסף (ראו לעניין זה: ע"א 9413/03 אלנקוה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים, פסקה 16 (22.6.2008); ע"א 9063/12 עיזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson, פסקה 23 (5.9.2017); עניין דיסקונט, פסקה 14).

קביעות אלו עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ביחס להיקפו של החריג, ואסתפק לעניין זה בחזרה על דבריו של השופט יצחק עמית בעיניין שיף, פסקה 22: ] קשה להלום כי בעל דין, שברשותו טענה מקדמית "מוחצת" לסילוק התביעה, כמו טענת היתיישנות או מעשה בית דין, יידרש להגיש כתב הגנה שמצריך השקעת משאבים מרובה, שעה שקיים סיכוי של ממש שטענתו המקדמית תיתקבל.

...

כמפורט לעיל, במסגרת החלטתו בחן בית המשפט קמא את התנאים האמורים, והגיע לכלל מסקנה כי אלו תומכים במתן ארכה להגשת כתבי ההגנה.

אשר להכבדה שבהגשת כתבי הגנה על המשיבים, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי הפירוט העובדתי הנדרש לביסוס טענת ההתיישנות שונה מזה שנדרש על מנת להתגונן לגופו של עניין (ויחייב כאמור להידרש לעובדות שתחילתן לפני למעלה מ-15 שנים) (עניין דיסקונט, פסקאות 20-15.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

רקע והבקשה שלפני לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, לחילופין לעיכוב הדיון בה עקב הליך תלוי ועומד ולהארכת המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה זו. ברקע הדברים מיסמך הנחזה להיות שטר חוב (להלן: "השטר") אשר הוגש על ידי המבקשת לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל והמשיבים הם לכאורה החייבים על פיו.

בע"א 243/83 עריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1) 113, 128 (11.2.1985) (להלן: "פס"ד גורדון") בפיסקה 13 דן בית המשפט העליון במקרים בהם תשתית עובדתית מקימה, לכאורה, עילת תביעה מכח שתי עוולות ובשאלה האם ניתן לתבוע בגין אותן עובדות מכח עוולה מסויימת לאחר שהטענה לעוולה אחרת מכח אותן עובדות עצמן נדחתה וכך הסיק (ההדגשות כאן ובציטוטים להלן הם שלי ואינן במקור, אלא אם יאמר אחרת) – "המחוקק קבע יסודות מסוימים, אשר בהתקיימם מגבשים אחריות בעוולת הנגישה. אם יסודות אלה אינם מתקיימים, אין אחריות בנגישה. אך לא נובע מכאן, כי אין אחריות כלל. "לענין הנגישה, אין בה כל סימן המצביע על הסדר שלילי" .

ברם, סוגיית היחס בין פירסום לשון הרע המוגן על פי סעיף 13 לחוק לעוולת הרשלנות באותו מעשה גופו מעוררת קשיים מעט יותר מורכבים נוכח ההגנה המוחלטת שמקנה סעיף 13 והעובדה שקיבלת תביעה בגין אותן עובדות מכח עוולה אחרת שהיא מעין "עוולת סל" או "עוולת מסגרת", דוגמאת עוולת הרשלנות, תשמוט לכאורה את הקרקע מתחת להגנת הסעיף.

" על מנת להניח באופן ברור את המסגרת הדיונית לדיון הנוכחי אביא גם את דברי בית המשפט העליון בעיניין כרמלי הנזכר בפסק הדין דלעיל, וכך נאמר שם תוך היתייחסות מפורשת לקביעה בפס"ד גורדון (ע"א 558/84 מזל כרמלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757, 788 (22.7.1987) פסקה 8 לחוות דעת כב' השופט בך, דעת הרוב) – "בע"א 243/83 [6] המדובר היה בהגשת תביעות פליליות נגד אדם בשל עבירות שבוצעו באמצעות מכונית, שהייתה בעבר שייכת לו, אך שבעת ביצוע העבירות לא הייתה עוד בבעלותו. בשל מחדלים ומעשי הזנחה מרובים מטעם רשויות הערייה נוצר מצב קפקאי, בו הוטלו על התובע קנסות ובו הושם אף במעצר על לא עוול בכפו. תביעתו של הנ"ל, שהייתה מבוססת על עוולת ה"נגישה", לפי סעיף 60 לפקודה, נדחתה, מהטעם שסעיף זה דורש הוכחת זדון מצד הנתבע, והעירייה לא פעלה מתוך זדון.

עיון בסעיף 7(ב) לחוק העונשין מלמד כי זה אינו עוסק בקבלת דבר במירמה כלל ועיקר והסעיף הרלוואנטי הוא סעיף 415 לחוק זה, שזו הוראתו – "המקבל דבר במירמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים". בפסיקה נקבע לגבי עבירה זו (כאן מתוך ע"פ 5102/03‏ מדינת ישראל נ' דני קליין (4.9.2007) פסקה 32) – "היסוד העובדתי בעבירה כולל יסוד של טענה כוזבת, וכן קבלת דבר מכח אותה טענה, כאשר בין שני הרכיבים קיים קשר סיבתי". בכתב התביעה דנן מתוארת אמנם תשתית עובדתית נטענת שניתן להתייחס אליה כאל טענה כוזבת מצד המבקשת – הגשת השטר לבצוע הגם שלא היה מקום לעשות זאת ואף תוך הטעיית פקידי לישכת ההוצאה לפועל, כמובן מבלי שיהיה בכך כדי לקבוע בשלב זה כל ממצא בשאלה האם הטענה אכן כוזבת אם לאו טרם שהעניין התברר בבית המשפט לגופו.

...

לטענת המבקשת ההגנה חלה גם אם יתברר בסופו של דבר שפתיחת תיק ההוצאה לפועל היתה שגויה, נוכח הפסיקה ביחס לתחולת הגנה זו. באשר לעילת התביעה בגין קבלת דבר במרמה ופיצוי בגין הפרת חוזה טוענת המבקשת כי מדובר בעילה שעדיין לא נולדה מאחר שלא קבלו מאומה מכח אותו שטר בשלב זה. עתירת המבקשת לעיכוב ההליך נשענת על העובדה שההתנגדות לביצוע השטר אמורה להידון לפני כב' הרשם הבכיר חג'וג' כאשר מדובר בעניין שר לטענתם בינו לבין ענייננו מתקיימת חפיפה מלאה.

האמור עד כאן מוליך למסקנה כי ביחס לענייננו חלים הן הסדר שלילי והן חפיפה מלאה בין העובדות עליהן בוססו עילות לשון הרע ורשלנות בכתב התביעה ועל כן יש להחיל את כלל הדחיקה ולקבוע כי מאחר שחלות על התביעה בעילת לשון הרע ביחס לעובדות מקרה זה הוראות סעיף 13(5) לחוק לא ניתן לתבוע בגין אותה תשתית עובדתית מכח עוולת הרשלנות.

בנסיבות אלה דין התביעה לפיצוי בעילת הפרת חוזה להמחק על הסף.

סיכום לאור האמור, התביעה במלואה מסולקת על הסף, כאשר העילה בגין עצם פתיחת תיק ההוצאה לפועל – אם מכח עוולת פרסום לשון הרע ואם מכח עוולת הרשלנות – נדחית על הסף וביחס לעילות הנוספות נמחקת על הסף.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 57527-02-20 610 בית יצחק בע"מ נ' זר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס תובעת נתבעת שכנגד 610 בית יצחק בע"מ נתבעים תובעים שכנגד 1. איתמר ניסן זר 2. שרונה זר 3. בנק הפועלים בע"מ (התביעה נמחקה) 4. יהודה אריה פרלמן (התביעה נמחקה) 5. חיים מלול 6. איתן אהרון נתבע שכנגד יצחק מלכא החלטה

ביום 20.8.20 הוגשו כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-2 ותביעה שכנגד נגד התובעת 1 ונגד מנהלה, הנתבע שכנגד 2 וביום 20.12.20 , הוגשה הבקשה שבפני וכן בקשה להארכת מועד הגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשה.

עוד טענה התובעת כי התביעה הוגשה לבית משפט זה לאור הסעדים להם עתרה להם נפקות אופראטיבית מביטול ההסכם - בבטול העסקה במיסוי מקרקעין ושעה שהתבקש מינוי כונס נכסים.

דיון ומסקנות: סעיף 5 לחוק הבוררות קובע: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

על נתבע, להגיש את הבקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, כבר בהזדמנות הראשונה (ע"א 184/83 מדגרות הוד לבן נ' הודיה, פ"ד לט (2) 417,420) והלכה פסוקה, כי צד להסכם בוררות שפונה לבית המשפט ומגיש תביעה בעיניין, שאמור להתברר על פי הסכמת הצדדים בבוררות - ייחשב בדרך כלל כמי שאינו מביע נכונות להתדיין בבוררות וכמי שויתר על זכותו לעכב את ההליכים בתובענה שהגיש הצד השני להסכם (רע"א 8157/14 ‏‏ עמותת היי טק הר חוצבים מרכז ליזמות טכנולוגית נ' יעקב שולמן, פסקה 15 והאסמכתאות שם (14.4.2015).

...

לפיכך ומשהוסרו המכשולים האובייקטיביים לקיום הבוררות לאחר שהתובעת שלמה לבנק, שהוא גם הבנק המלווה של הפרויקט, את המגיע לה דין הבקשה להתקבל.

בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי התובעת, שפתחה בהליך בבית משפט נגד מי שנקשר עמה בבוררות, לא תוכל מאוחר יותר לאחוז בחבל מקצהו האחר, ולבקש לעכב את ההליך כנגדה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בהחלטה מושא בקשה זו נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין פתח תקווה (להלן: המפקח), מיום 8.2.2022, בתיק 6/437/2021, במסגרתו קיבל המפקח בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ואישר ביצוע עבודות ברכוש המשותף בבניין המגורים בו מצויה דירה בבעלות המבקש, במסגרת פרויקט תמ"א 38/1.

ביום 16.1.2022 הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה, ובהחלטתו מיום 17.1.2022 נעתר המפקח לבקשת הארכה והורה למבקש להגיש כתב הגנה עד ליום 30.1.2022, תוך שצוין כי לא תנתנה ארכות נוספות.

בפסק דינו ציין המפקח כי בעלי הדירות זכאים לסעדים שנתבעו על ידם, על בסיס תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), הקובעת כי: "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך, רשאי בית המשפט לידרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". בתוך כך, המפקח קבע כי תביעת בעלי הדירות מקיימת את כל תנאי סעיף 5(א) לחוק החיזוק: לתביעה צורף ההסכם עליו חתמו למעלה מ-2/3 מבעלי הדירות בבניין אשר אליהן הוצמד למעלה מ-2/3 מהרכוש המשותף בבניין; יש בידיי בעלי הדירות היתר בנייה מתאים; וניתנו למבקש כל ההזדמנויות להעלות את טענותיו בעיניין היתנגדותו לחתימה על ההסכם – אך הלה לא הציג כל טעם להתנגדותו.

קבלת בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה אליו, כערכאת ערעור, לעיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית, אמורה להעשות במשורה, כאשר הדבר נידרש למניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (רע״א 4221/22 חמד נ׳ הרשות לפיתוח ירושלים, פסקה 11 (23.6.2022) (להלן: עניין חמד); רע"א 4315/22 עמותת חינוך ומסורה נ' עמותת דגל ראובן, פסקה 20 (25.7.2022) (להלן: עניין חינוך ומסורה)).

...

על רקע האמור לעיל, דומה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא בקשה זו, כי: "סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלשון המעטה". אשר למאזן הנוחות – אכן, טענת המבקש כי הימנעות מעיכוב פסק דינו של המפקח תוביל לכך שפרויקט החיזוק בבניין ייצא לדרך, ובכך ערעורו עלול להפוך לתיאורטי, הינה טענה שיש בה ממש.

על רקע האמור לעיל, סבורני כי גם מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בעלי הדירות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות, ובכך מובטל גם הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.11.2022.