בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה בשל בקשת סף לסילוק על הסף

לאחר שנדחתה בקשת התובעת לנהל הליך בוררות נוסף הוגשה תביעה זו. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית תביעה זו על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, כאשר בגדר בקשתם טוענים הנתבעים שעם ביטול פסק הבוררות נוכח הליך בוררות שנפגם מן היסוד, נסתם הגולל על בסיס תביעה זו ויש להורות על סילוקה על הסף.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובראי הפסיקה, באתי לידי מסקנה שאין מקום להעתר לבקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, אך כדי שלא להכביד ולהכביר בהוצאות יש ליתן ארכה להגשת כתבי בי-דין נוספים, כמו תביעה שכנגד והודעות לצדדים שלישיים.

בהינתן שמירב הנספחים שצורפו לכתב התביעה מקורם בהליך הבוררות ושעה שניכר שמדובר בחומר המוכר היטב לצדדים, ניתן להתרשם שהגשת כתב הגנה לא דורשת משאבים בלתי פרופורציונאליים או מכבידים בצורה בלתי רגילה והמאמץ להגישו יואיל בסופו של דבר לניהול הליך ענייני ויעיל יותר.

בנסיבות שפורטו, הבקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה נדחית.

סיכום: אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על סף. הטעם לכך נעוץ באופן ניסוח כתב התביעה כפי שמפורט בסעיפים 16-22 להחלטתי זו. לעניין ההוצאות, הואיל והחלטתי זו עוסקת רק בנושא הארכת המועד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בשלב זה שכן עסקינן בהחלטת ביניים במסגרת הבקשה לסילוק על סף. החלטתי ניתנת בתפקידי כרשמת.

...

טענות המשיבה: המשיבה טוענת כי המדובר בבקשה טורדנית קנטרנית, שדינה להידחות.

על מנת שהחלטתי לא תמצא חסרה, אציין כי ביחס לשאלה האם על המשיבה להגדיר במפורש את סכום תביעתה ביחס לכל עילה ועילה, כאשר היא מגישה את התביעה בסכום מופחת מטעמי אגרה, הדעות חלוקות, ובכל מקרה בהתאם לפסיקה מהעת האחרונה, [לדוגמא, 40840-03-18 חאן השיירות בע"מ ואחרים נגד שחר בוכריס (פורסם במאגרים, 27.6.18)], אני סבורה כי לצורכי הנושא המצוי בפניי, והוא הארכת המועד, אין מקום להורות על הארכת המועד מטעם זה. לעניין הטענה כי עסקינן בתביעת השתקה – נושא זה הינו סבוך ומורכב, ובכל מקרה, לטעמי אין בו לכשעצמו בנסיבות העניין כדי להוביל להארכת מועד.

במסגרת שני פסקי דין אלה האוחזים לכאורה בגישות הפוכות, נראה כי השאלה אם פרסום תמונה מהווה פגיעה בפרטיות, אינה שאלה פשוטה והיא מורכבת מנסיבות קונקרטיות של הפרסום, בכיתוב שמתלווה אליהן, לזהות המפרסם, תפקידו, זהותו של מי שצולם, ועוד עניינים עובדתיים אחרים, ולפיכך, לטעמי לצורכי נושא הארכת המועד, לאור מורכבותו של הנושא, אין בו די להוביל למסקנה שיש להאריך את המועד להגשת כתב הגנה.

סיכום: אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על סף. הטעם לכך נעוץ באופן ניסוח כתב התביעה כפי שמפורט בסעיפים 16-22 להחלטתי זו. לעניין ההוצאות, הואיל והחלטתי זו עוסקת רק בנושא הארכת המועד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בשלב זה שכן עסקינן בהחלטת ביניים במסגרת הבקשה לסילוק על סף. החלטתי ניתנת בתפקידי כרשמת.

[3: רע"א (עליון) 10227/06 משה בובליל – עו"ד חיים אינדיג ואח' (5.2.2007), להלן: הילכת בובליל-אינדיג] כך, ובהתאם להלכה זו, הארכת מועד להגשת כתב הגנה עקב בקשה לסילוק על הסף אפשרית רק בנסיבות חריגות שבהן "מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פי הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית, הנתבע חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונאליים בנסיבות העניין, על מנת להיתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות"[footnoteRef:4].

...

עם זאת, ובאיזון שבין זכויות הצדדים אני סבורה, כי על הנתבעות 3-5 (המבקשות) למסור את כתב התביעה המתוקן בצירוף כתבי הטענות שהוגשו עד כה והחלטה זו לידי הנתבעות המצורפות, ויעשו כן בתוך 14 ימים ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

ביום 28.8.23 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה וביום 4.9.23 הוגשה מטעם הנתבע בקשה לסילוק על הסף וכן חזרה על הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

הגם שבקשתו של הנתבע לסילוק על הסף מחמת הפטר מתקבלת, לא מצאתי לחייב את התובע בהוצאות משהנתבע עצמו לא מכחיש את החוב ולא טען לסכויי הגנתו לגופן (משלא מצא צורך נוכח בקשתו להארכת מועד וסלוק על הסף במקביל) ואל מול זאת ישנם מסמכים ברורים לפיהם הוא חייב כספים לסבתא וקיבל ממנה 300 אלף שקלים אותם אין חולק שלא החזיר ולא טען כי הסבתא מחלה לו אלא ההיפך, הסבתא ברחל ביתך הקטנה התייחסה לאותם כספים בצוואתה שהוצגה לפניו במסגרת תובענה זו והעבירה את הזכות לגבותם לתובע משכספה בסופו של יום הוא כספו כיורש שבחרה בו כיורש יחיד משיקוליה שלה, ועל כן, נוכח התוצאה אליה הגעתי שבשל "חסינותו" של הנתבע מכוח מחסום דיוני ולא מהותי – אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משתביעתו, על פניה, יש בה ממש לגופו של עניין, כאשר גם לא ידוע אם הנתבע דיווח על החוב לנאמן, ומנגד, ככל שהתובע ידע על הליך פשיטת הרגל, הרי שטענתו כי קיבל את זכות התביעה רק בשנת 2021 ולכן לא יכול היה לתבוע בפועל (אם כי ניתן היה למנות מנהל עיזבון או כל דרך אחרת לצורך הגשת תביעת חוב במועד) – איננה מופרכת כשלעצמה.

...

על כן, יצוין כבר עתה, כי איני נעתרת לבקשה שלא לבחון את טענת הנתבע בהזדמנות הראשונה לדחייה על הסף בשל העדר סמכות עניינית וקיומו של הפטר, כל שכן בית המשפט העלה זאת במסגרת החלטתו בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

יובהר, כי בענייננו חלה פקודת פשיטת הרגל נוכח אותה תקופה שבה ניתן ההפטר אולם ניתן לראות כי גם לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 התוצאה היא זהה משחוב בר תביעה מוגדר סעיף 4 כחוב ודאי או מותנה בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע, עת החוק מתייחס בבירור גם לחובות עבר.

סיכומו של דבר, מקום בו ההלוואה ניתנה לפני שהנתבע נכס להליך של פשיטת רגל, כאשר במועד צו הכינוס שהוא המועד הקובע לגבי חובות שהם בני תביעה או לא (והוא גם המועד לעיכוב ההליכים של תובענות משהתנהלות בעוד לפי החוק החדש במועד צו פתיחת הליכים), הרי שהחבות הזו – בין אם זה חוב מותנה בדרישה עתידית ובין אם זה חוב שפרעונו עתידי ודאי אבל עתידי – הייתה ידועה וקיימת.

על כן, דומה כי אין מנוס אלא לקבוע כי החוב הוא בר תביעה ומשכך לא ניתן לפעול לגבייתו נוכח צו ההפטר.

יש להבחין בין האמור לעיל לבין בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה לתביעה שכנגד.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל העירעור לגופו כך שבית משפט קמא יכריע בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) תקנה 49 (א) לתקנות קובעת, כי לא יוגשו בקשות כלשהן "במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון עד מועד ישיבת קדם המשפט הראשונה" זולת אם הבקשה נמנית על החלופות בסעיף 49 (א) (1) – (10).

ב) הבקשה לסילוק על הסף הוגשה על ידי הנתבע שכנגד – וולף עוד לפני שהוגש כתב הגנה ולפיכך "עוצר הבקשות" אינו רלבאנטי.

...

בהחלטה מיום 12.1.2024 נקבע: "לאחר עיון מחדש, הנני מבהיר כי פרשנות ב"כ המבקש אינה מקובלת עליי. תקנה 49 חלה על כלל הבקשות שניתן להגיש במסגרת ההליך לרבות בקשה לסילוק על הסף, שאינה מנויה בין הבקשות המנויות בסעיף 49 (א) לתקנות. לפיכך, חלות הוראות תקנה 49 (ג) – (ט). בהתאם לתקנה 49 (ח), רק בקשה שבית המשפט לא הורה על דרך הגשתה תוגש בכתב, ואזי תחול הוראת תקנה 50.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו כך שבית משפט קמא יכריע בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) תקנה 49 (א) לתקנות קובעת, כי לא יוגשו בקשות כלשהן "במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון עד מועד ישיבת קדם המשפט הראשונה" זולת אם הבקשה נמנית על החלופות בסעיף 49 (א) (1) – (10).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, מתקבלת בקשת רשות הערעור ומתקבל הערעור באופן שבו בית משפט ידון בבקשה לסילוק על הסף כבר עתה.