בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית משלימה

כך גם חוות הדעת המשלימה איננה מגלה נסיבה חדשה ואין מקום להיתלות בהחלטת בית המשפט להאריך את המועד להגשת חוות דעת נגדית בעיניין זה; · הבקשה מוגשת באיחור, לאחר הגשת כתב תשובה ולאחר קיום קדם משפט; · היתנהלות המבקשים נגועה בחוסר תום לב וכבר מטעם זה אין להעתר את הבקשה.

כמו כן לא מצאתי כי היה שהוי ניכר בהגשת הבקשה, או שהוי כזה שיש בו להטיות את הכף לדחיית הבקשה אל נוכח מכלול השיקולים הצריכים לעניין בשים לב לכך שניתן בשלב זה לרפא המחדלים בפסיקת הוצאות ריאליות.

...

סוף דבר לעניין הבקשה והמשך הוראות לניהול ההליך הבקשה מתקבלת.

בשים לב להיקף התיקון ויתר הנתונים לרבות סוגיית חוות הדעת אני מורה כי כתב הגנה מתוקן יוגש בתוך 45 יום ממועד תשלום ההוצאות שנפסקו לעיל.

מוצע, כתמיד, כי הצדדים יבואו בדברים ולחלופין יפנו להליך של גישור על מנת לחסוך בזמן שיפוטי ובהוצאות שכבר הוכברו בתיק זה. בשים לב לתוצאת ההחלטה ומועדה, נראה כי הדיון הקבוע בתיק ליום 17.7.22 מתייתר ואני מורה על ביטולו.

בנוסף, חִייב בית משפט השלום את המבקשת בתשלום הוצאות משפט לטובת המשיבה 2, בסך של 2,000 ₪, "ללא קשר לתוצאות המשפט", מפני שהחזרה מהבקשה נעשתה רק "לאחר שב"כ [המשיבה] טרח וכתב תגובה לבקשה". ביום 13.4.2022, הגישה המבקשת בקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לתחום הנוירולוגיה, פרופ' ז'אן סוסטיאל, ולמינוי מומחה רפואי אחר לתחום זה, תחתיו.

המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, וכבר באותו יום, הגישה "בקשה דחופה לביטול החלטה", ועימה גם "בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר משלים", אשר יתמוך בבקשה העיקרית.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וחרף ההבנה למצוקת המבקשת, אשר נדרשת לנהל הליך משפטי מורכב, כאשר משאביה הכספיים מוגבלים ביותר, מצאתי כי דין הבקשה – להידחות, בלא צורך בתשובה מאת המשיבים.

אשר על כן, משמצא בית המשפט המחוזי, בצדק רב, כי "סיכויי הערעור אינם גבוהים בלשון המעטה", מפני ש"על החלטה בדבר חיוב בהוצאות כלל לא ניתן להגיש רשות ערעור [סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009], וההחלטה השניה היא החלטה דיונית מובהקת של הערכאה המבררת כאשר מינוי מומחה נוסף הינו חריג ואינו שכיח" (ההדגשות הוּספוּ – נ' ס') – בהחלט היה מקום שלא להיענות לבקשת הפטור מהפקדת עירבון, במלואה.

לפיכך, ההחלטה כי המבקשת תפקיד אך שליש מן העירבון הקבוע בתקנות, מאזנת כראוי בין מצבה הכלכלי של המבקשת, לבין יתר נסיבות הבקשה; איני מוצא טעם טוב להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בעקבות קביעת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה, כי על פני הדברים הוגשה בקשת רשות העירעור באיחור קצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות העירעור, אשר נומקה במחלת בא כוחה בסמוך למועד הגשת הבקשה בגינה הוצגו אישורים רפואיים מתאימים.

ביום 10.6.2020 הודיעה המבקשת על כוונתה לצרף חוות דעת מומחה סייבר מטעמה וביום 11.8.2020 התבקש בית הדין להתיר למומחה סייבר מטעמה של המבקשת "לבדוק את המחשב במקום עבודתה של התובעת". בהערת אגב אציין, כי בא כוחה הנוכחי של המבקשת ציין בדיון בפני כי "המקרה שלנו זה לא סייבר. סייבר זה עניין אחר". ואכן, משלב מוקדם ביותר מתנהלים הליכים רבים בסוגית בדיקת מחשב על ידי מומחה, בין מטעם המבקשת ובין מטעם בית הדין, אשר סקירתם המפורטת אינה נידרשת להחלטתי.

עיקרה של בקשת רשות העירעור, וכך אף הטיעון המשלים בעל פה בפני, סבו על פרשנות המתוה המוסכם בנסיבות בהן כנטען "המשיבה אינה שומרת שום פרט מידע במחשב הפיזי וכל המידע המהותי והגיבויים, בפרט קבצי הלוג [ה]רלוואנטיים מצויים באופן בלעדי על שרתי המחשבים של המשיבה ...". לגישת המבקשת ההחלטות שמשמען סיום ההליכים המוקדמים טרם השלמתם הן החלטות שרירותיות שאינן יכולות לעמוד.

מאליו יובן, כי אין בהחלטה כדי לחוות דיעה בשאלה כיצד יהיה על בית הדין להתייחס לבקשה חדשה ומנומקת כדבעי לעיון במידע דיגיטאלי, ככל שתוגש, בגדרה יהיה על המבקשת להציג את סוגית הרלוואנטיות של המידע המבוקש, שספק אם פורטה מלכתחילה באופן ממצה, ועל בית הדין האיזורי יוטל לשקול את מכלול השיקולים לעניין, לרבות שקולי הפגיעה בפרטיות וההכבדה שפורטו לעיל, בהנתן בין היתר מועד פתיחת ההליך, ההזדמנויות שניתנו למבקשת וההלכה לפיה אין להפוך את הליכי הגילוי למשפט זוטא (ע"ע (ארצי) 73201-06-20 בובילב – סטרטסיס בע"מ. פסקה 59 (1.6.2022)).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ואת כלל חומר התיק מצאתי כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, משהאיחור הקצר בהגשתה נבע ממחלה מתועדת של בא כוחה, אך לדחות את הבקשה לגופה אף מבלי להידרש לתשובה בכתב מהמשיבה.

סוף דבר – המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך עד להגשתה בפועל, אך בקשת רשות הערעור נדחית לגופה.

בהמשך חוות הדעת פורטו מימצאי בדיקות נוספות שנערכו לתובעת: בנוסף, פירט המומחה את מימצאי הבדיקות שבוצעו לתובעת בעקבות תלונותיה על כאבי גב: בפרק "דיון ומסקנות" נקבע בחוות הדעת, כדלקמן: "[התובעת] ילידת 10/11/94 נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 04/11/17. פנתה לבדיקת רופא מישפחה רק בתאריך 09/11/2017 כשהיא מתלוננת על כאב דפוזי בגב לכל אורכו. בדיקתה הפיזיקלית תקינה. לאחר התאונה טופלה בקהילה על-ידי רופאי מישפחה אורטופדים וכן במלרד הלל יפה. תלונותיה התרכזו בכאבי גב לכל אורכו. בדיקתה הפיזיקלית הייתה למעשה תקינה. טופלה במשככי כאב, פיסיוטראפיה ורפואה משלימה.

ביום 24.5.2022 הוגשה מטעם התובעת בקשה לקבלת הארכת מועד של 60 ימים לצורך הגשת התחשיב, בשל העובדה שהתובעת אוספת נתונים הנוגעים לחוות דעת המומחה.

...

סיכומו של דבר, לאור הצבר הספקות וסימני השאלה אשר עולים מחוות דעת המומחה מטעם בית משפט ומחקירתו, הן בנוגע לאופן פעולתו בכתיבת חוות דעת, הן בנוגע לחוות הדעת בעניינה של התובעת, הגעתי למסקנה כי אין באפשרותי להסתמך על חוות דעת זו לצורך קבלת החלטה מושכלת.

יכול שהיה בכל האמור והמפורט לעיל כדי להצדיק את פסילת חוות הדעת, אולם משעה שהמומחה סיפק הסברים, ולו חלקיים, וטען כי ביצע בדיקה יסודית של התובעת אותה תיעד בנתוני חוות הדעת, אני סבורה כי על-מנת להגיע לחקר האמת ניתן להסתפק בקבלת חוות דעת נוספת.

אשר על כן, אני מורה על מינויו של מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי.

הנתבעת צירפה אליו חוות דעת של פרופ' זאב וינר, מומחה במיילדות וגניקולוגיה מיום 1.8.18 וכן חוות דעת משלימה מיום 24.6.20; חוות דעת של פרופ' פואד עאזם, מומחה לגניקולוגיה, מיילדות ופוריות מיום 1.7.20 וכן חוות דעת משלימה מיום 14.1.21 וחוות דעת של פרופ' מרק וייזר, מומחה בפסיכיאטריה מיום 29.6.20.

הגשת בקשה להארכת מועד לצרוף חוות דעת רפואית כירורגית בעת הזו, הנה חד משמעית, ניסיון בחוסר תום-לב ל"מקצה שיפורים" שעה שכבר החלה שמיעת הראיות, נקבעו מועדים נוספים לסיומו, תוך "הזזת" דיוני הוכחות בתיקים "חדשים" יותר.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.