בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין אזרחי נגרר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6898/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן חיים 2. הרב רפאל בובליל נ ג ד המשיבות: 1. חוג ידידי המדרשיה בישראל, ע"ר 2. א.ב. עוצמה חינוכית, ע"ר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 12.9.2021 בת"א 3326-08-19 שניתנה על ידי כב' השופט אבי פורג בשם המבקשים: עו"ד שלמה כץ ][]החלטה

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי ההחלטה האמורה "שללה מהם את האפשרות, דה פאקטו, להגיש ערעור על פסק הדין מיום 26.5.2021 על אודות החלטות ביניים מימים, 13.1.21, 14.2.21" שעניינן בקיום ההליכים המקדמיים בתיק (סעיף 9 לבקשת רשות העירעור).

להשלמת התמונה יצוין כי ביני לביני הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעור על פסק הדין שניתן ביום 26.5.2021.

כך ביתר שאת לאור העובדה שהמבקשים הם אלה שיזמו את ההליך, והקשו על קדומו, ובהיתחשב במשאבים שהושקעו מצד המשיבות, אשר "נגררו" להליך כושל זה בעל כורחן.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

לכך, בוודאי שלא ניתן להיעתר.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

אותן נסיבות תוארו כך: "במרוצת חודש נובמבר 2016 אביו של המערער 1 ניכנס לטפול נמרץ בבית החולים העמק בעפולה בשל וירוס קשה והדברים פשוט נגררו לאור מצבו של אביו של המערער 1" [סע' 23 בהודעת העירעור].

תקנה 206 בתקנות סדר הדין האזרחי מורה: "לא ביקש הנתבע או אחד הנתבעים רשות להיתגונן תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו ההזמנה או תוך זמן ארוך יותר שקבע בהזמנה בית המשפט או הרשם, או שבקש רשות להיתגונן ובית המשפט או הרשם סרב לתתה, זכאי התובע לקבל פסק דין נגד הנתבע כאמור בתקנה 97". גם המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה נקבע בחיקוק.

יש ומחדלו של מבקש הביטול, שבעטיו ניתן נגדו פסק-דין ובעטיו הוא נימנע לבקש את ביטולו במועד, מאפיל על השיקול של סכויי הצלחתו בתביעה לגופה: "במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי היתעלמות מההליך המשפטי או זילזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לו הוגשו במועד [...]" [בר"ע 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 5 (2013)].

המערערים לא הצביעו על טעם מיוחד, ממשי ומשכנע שיצדיק היתנהלות זו. היתלותם באישפוז אביו של המערער 1 אינה רלוואנטית, מבחינת מוועדה, לא לפרק הזמן שבו היה על המערערים לבקש רשות להיתגונן מפני התובענה ואף לא למועד בו הוגשו בקשת הביטול והבקשה לארכה לכב' הרשם, ומכאן שאין בה כדי לתרץ את מחדליהם.

...

במציאות זו, ניתנה החלטת כב' הרשם בדין ואין עילה להתערב בה. סיכומם של דברים הערעור נדחה אפוא.

עמו נדחית גם הבקשה להורות על עיכוב הליכי ביצועו של פסק-הדין.

המערערים ישלמו למשיב את הוצאות ההליך בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 7,020 ₪, זאת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא להם פסק-הדין.

בשם המבקשת: עו"ד אופק עיני; עו"ד יגאל עיני בשם המשיבות 3-1: עו"ד יואב ללום ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי), שבו נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת בפועל ת' בר-אשר) להאריך את המועד להגשת בקשה לאישור צו עיקול זמני על נכסי המשיב 4 המוחזקים בידי המבקשת.

נוסף על כך, טוענות המשיבות כי דינה של הבקשה להדחות על הסף מכוח פריט 1(2) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), הקובע כי לא תנתן רשות לערער על "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך". עוד טוענות המשיבות כי אם יתקבל העירעור דנן תפגע באופן משמעותי יכולתן להפרע מהמשיב בגדרי התביעה הנגררת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתשובה לה, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת בשאלה היחידה שעניינה סמכותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת הבקשה לאישור העיקול לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 378.

אשר על כן, יש לפרש את התיבה "באין הוראה אחרת" כמכוונת להוראה הנוגעת באופן ישיר לסמכותו של בית המשפט להאריך מועדים (השוו: עניין פלונית, בעמוד 139; ע"א 670/83 ציטרנבאום נ' פקיד השומה נצרת, פ"ד לט(3) 685, 688 (1985); בר"ע 201/75 עיזבון המנוח אגבריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד ל(1) 522, 524-523 (1975)).

...

לא שוכנעתי, כטענת המבקשת, כי יש לפרש את תקנה 380 ככובלת את שיקול דעתו של בית המשפט בהקשר זה – בניגוד לעקרונות היסוד המקובלים עמנו – באופן המחייבו להורות על בטלות העיקול בכל מקרה של איחור בהגשת בקשת האישור (ראו למשל: בע"ם 4808/14 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132, 144 (2004) (להלן: עניין פלונית)).

לסיכום האמור, תכליתה זו של תקנה 528 אינה תומכת בפרשנות המצמצמת את שיקול דעתו של בית המשפט דווקא במקרה של בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לאישור עיקול.

סוף דבר, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 60009-08-21 קולומיצבה ואח' נ' משרד הפנים בפני כב' הנשיא רון שפירא מבקשים 1. נינה קולומיצבה 2. מיכאל כשרו ע"י ב"כ עו"ד ליאת שטיינברג ואח' משיב משרד הפנים ע"י פרקליטות מחוז חיפה אזרחי החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בחיפה מיום 21.07.21, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו ביניים שיורה על השבת אשרת א/5 למבקשת 1 (להלן: "המבקשת").

מנהלת לישכת המשיב בחיפה דחתה את בקשת המבקשים להארכת המועד להגשת ערר פנימי.

לאחר שהמשיב הודיע כי לאור טענת המבקשים לגבי בריחת ב"כ הקודם של המבקשים מישראל הערר הפנימי יידון על ידי מנהלת לישכת המשיב בחיפה, ניתן פסק דין של בית הדין שהורה על מחיקת הערר וקבע שהחלטה חדשה של המשיב בערר הפנימי שהוגש תנתן תוך 21 ימים ומשהערר נמחק אין מקום לתת סעד ביניים.

נטען כי היתנהלות המשיב פוגעת באופן בלתי מידתי וסביר במבקשים עת המבקשת חסרת מעמד כבר זמן רב והמבקשים נגררים הלוך ושוב בגלל היתנהלות בלתי ראויה של המשיב בטיפול בעיניינם של המבקשים.

...

ביה"ד הורה למשיב להגיש תגובה ולאחר הגשת התגובה ניתנה החלטת בית הדין לפיה הבקשה לחידוש אשרת א/5 למבקשת נדחית, אך ניתן צו ביניים למניעת נקיטת הליכי אכיפה והרחקה כנגד המבקשת עד להכרעה בערר.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת בית הדין לעררים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים שכן לא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות ואין מקום למתן רשות ערעור למבקשים שכן מדובר בהחלטה סבירה וראויה בנסיבות העניין.

בקשת רשות הערעור נדחית.

במסגרת ההחלטה, בימ"ש קמא ציין כי הקביעה נגד המבקש לא התבססה על חוסר שתוף הפעולה של המבקש בלבד, אלא גם התבססה על עמדת ביהמ"ש לגופו של עניין בנוגע לראיות וטענת התרמית (ראו פס' 6 לעיל): "קביעה זו של כבוד השופטת לוקיץ היא קביעה לגופו של עניין אשר הדרך לערער עליה היא בהגשת ערעור על פסק הדין ולא בדרך של ביטול פסק הדין וזאת נוכח עמדתה המפורשת בנוגע לקיומה של תרמית". בנוסף לכך ציין ביהמ"ש כי גם מבלי לבטל את פסק הדין שניתן בהליך השני, תהיה למבקש היזדמנות להוכיח את טענותיו בעיניין החשבוניות במסגרת התביעה השלישית, וכן יהיה רשאי לעתור להוצאות בגין ההליך המיותר שנגרר אליו לטענתו: "...שאם אכן יזכה בהגנתו מול התביעה שהוגשה נגדו אשר לטענתו היא גילגול חוזר של התביעה המקורית מ-2013 שנדחתה הרי יהיה זכאי לטעון להוצאות לאור ההליך שלכאורה נגרר אליו שלא בצדק לטענתו". המבקש לא השלים עם ההחלטה, והגיש את הבקשה שלפני.

דיון ומסקנות לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

המסלול הנכון הוא בקשה מטעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין בהתאם לתקנות 137(א) ו-176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018) [ראו לעניין זה בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (06.05.2021)].

...

אני סבור כי לא נפל בהחלטת בימ"ש קמא שבנדון פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. חלק נכבד מהטענות שהובאו בכתב הבקשה מופנות למעשה כנגד הקביעה המופיעה בפסק הדין לעניין התרמית.

שנית, בימ"ש קמא צדק בקביעתו לפיה אין מקום להיעתר לבקשה לאור התביעה השלישית, שבגדרה יוכל המבקש להתגונן לגופו של עניין בפני טענת התרמית.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.