כעולה מהבקשה עצמה הדו"חות שולמו כשמתגובת המבקש להחלטת בית המשפט מיום 6/5/24 עולה כי אינו זוכר מתי שילם הדו"חות, זאת "לאור חלוף חמש שנים".
טיעוני הצדדים
היום, עותרים ב"כ המבקש להארכת המועד להגשת בקשה להישפט בטענה כי "הדו"חות שולמו, וזאת מבלי להבין את השלכות תשלומם" וכי נגרם למבקש עוות דין שכן הדו"חות נרשמו בנגוד לנוהל את"ן מדור תעבורה 8/11 שעניינו "רישום של יותר מדו"ח אחד כלפי המשתמשים בדרך". עוד טוענים ב"כ המבקש באשר לעיוות הדין, ביחס לדו"ח 14120656542 שעניינו שימוש בטלפון נייד, כשלעמדתם קיים כירסום מהותי בחומר הראיות שיש בו כדי להוביל לזיכויו של המבקש "ולכל הפחות להשפיע על הענישה שהוטלה עליו".
המשיבה מיתנגדת לבקשה מהטעם שהדו"ח שולם, שאין מניעה ברשום 2 דו"חות כאמור, שביכולתו של המבקש להגיש בקשה להישפט במי מבין הדו"חות או בשניהם במסגרת הזמנים הקבועים בחוק ובהיעדר הסבר כלשהוא לשהוי בהגשת הבקשה.
...
שיהוי זה אינו עולה בקנה אחד עם דרישת סעיף 229 (ה) ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.
לעניין רישום של יותר מדו"ח אחד כלפי המשתמשים בדרך הרי שהנחיית מדור תעבורה מס' 8/11 שצורפה לבקשה קובעת בס"ק ב (2) (ב) "במקרה של דו"חות מסוג ב.מ. ירשם דו"ח על כל עבירה בנפרד ובלבד שלא ירשמו יותר משני דו"חות סה"כ". מעבר לכך, מקובלת עלי עמדת המאשימה לפיה עמדה בפני המבקש האפשרות להגיש בקשה להשפט בדו"חות האמורים שנמסרו בידו, במסגרת המועדים הקבועים בחוק.
לפיכך הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה איטליא נ' מ. ישראל).