בקשה לדיון נוסף בפסק דין בעניין צווי הרחקה מהר הבית

די מהר ההסכם הקואליציוני נותר כרקע בלבד להתחייבות שרעבי מלפני בית הדין, כפי שניתנה במהלך הדיון בעתירה ולפיה הוא יעשה מאמץ אל מול יו"ר ההסתדרות לדאוג לתפקיד בשכר לגלילי.

בין היתר, נאמר כך: "לגבי העתירה של הגברת גלילי, לאור היותה יו"ר סיעת הליכוד בנעמ"ת ומכוח זה היא גם על פי תקנון סיעת הליכוד אמורה להיות מס' 2 בוועידה של הליכוד הכללית בהסתדרות, מכוח זה, מובהר בזה ... גם לדברי יו"ר הסיעה בהסתדרות, מר רועי שרעבי, כי יעשה כל מאמץ לאחר הבחירות להשיג תפקיד בשכר של יו"ר אגף; מובהר בזה כי תפקיד זה יינתן ליו"ר הסיעה בנעמ"ת דהיינו לגברת גלילי". בהמשך לכך הגישה גלילי לבית הדין בקשה לצוו שימנע מינוי בעלות תפקידים בצועיים בנעמ"ת. בהחלטה מיום 9.6.2022 הפנה בית הדין הפנה להחלטתו הנזכרת מיום 17.5.2022 וציין, כך: "איננו רואים כל אפשרות כי המשיבים (שרעבי והסיעה – א' י') לא יקיימו פסק דין זה ככתבו וכלשונו, דהיינו שהתפקיד הבכיר שיינתן לסיעת הליכוד בנעמ"ת יינתן ליו"ר הסיעה בנעמ"ת – הגב' איילת גלילי, כאשר מצופה כי יושג תפקיד של יו"ר אגף.

בית הדין היתייחס לסעיף זה בתקנון בגדרי פסק הדין בדיון הנוסף וקבע, כי: "חובת תום הלב קיימת גם במשפט הצבורי באופן שהמבקש לא יכול להסתתר מאחורי האמור בסע' 42 לתקנון סיעת הליכוד בהסתדרות ולעשות ככל העולה על רוחו" (ראו סעיף 15 לפסק הדין בדיון הנוסף).

אכן, העונש המקורי שהוטל על שרעבי בפסק הדין בעתירה - הרחקה לצמיתות מחברות בסיעה - הוא מרחיק לכת ולא מן הנמנע כי בית משפט זה היה מיתערב בו כדי מיתונו המתבקש.

...

כך, אין בידי לקבל את טענות התובעים כי בית הדין התערב בהסכם הקואליציוני ובתוכנו.

עם זאת, משעה שבית הדין כבר ישב על המדוכה, שקל את הדברים שנית וביצע איזון בין חומרת המעשה לבין העונש ההולם את נסיבות העניין, סבורני כי אין מקום להמתקה נוספת של העונש.

סוף דבר ביתרת טענות התובעים והתנועה לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות את מסקנתי ולאור המקובץ, התובענה נדחית בזה.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, למורכבות ההליך ולהיקפו, כמו גם למכלול נסיבות העניין ובעיקר למיהות הצדדים – חברים באותה תנועה, לא מצאתי לנכון למתוח למול שרעבי את מלוא שורת ההוצאות ואני מורה כי הוא יישא בהוצאות הנתבעת 1, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪.

בית משפט השלום בקריות תא"מ 12630-12-17 כספי גאון נ' שושן תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר נדים מורני תובעת עינבל כספי גאון ע"י ב"כ עו"ד ליאור לוי ואח' רח' בילינסון 15 קרית חיים נתבע אלון שושן ע"י ב"כ עו"ד טלי רונן רח' הנביאים 20 חיפה פסק דין

בסעיף 1 של ההסכם נרשם שהנתבע פנה לתובעת בעיניין "ניהול תיק גירושים". בסעיף 2 של ההסכם פורטו 7 נושאים שהתובעת התחייבה להעניק לנתבע טפול משפטי בהם (להלן: "שבעת הנושאים").

במקרה שבפנינו, התברר שהסכסוך בין בני הזוג הגיע לסיומו מהר ע"י משא ומתן בין ב"כ הצדדים והצדדים חתמו על הסכם הגירושין שאושר ע"י ביהמ"ש. בהזדמנות זו אני דוחה את טענת הנתבע שביהמ"ש אישר הסכם הגירושין מבלי להסביר את תוכנו לנתבע ומבלי לוודא את הסכמתו לתוכנו, כפי שניסה לטעון.

מצד שני, התובעת ערכה פגישות יעוץ עם הנתבע, יצגה אותו בדיון בבקשה לצוו הרחקה וניהלה משא ומתן עם הצד השני אשר הוביל לעריכת הסכם גירושין ואישורו ע"י ביהמ"ש ובכך התובעת היתה פטורה מבצוע פעולות נוספות שהתחייבה לבצע עפ"י ההסכם.

...

במקרה שבפנינו, התברר שהסכסוך בין בני הזוג הגיע לסיומו מהר ע"י משא ומתן בין ב"כ הצדדים והצדדים חתמו על הסכם הגירושין שאושר ע"י ביהמ"ש. בהזדמנות זו אני דוחה את טענת הנתבע שביהמ"ש אישר הסכם הגירושין מבלי להסביר את תוכנו לנתבע ומבלי לוודא את הסכמתו לתוכנו, כפי שניסה לטעון.

סיכומו של דבר, אני מחיל על המקרה .

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 9,000 ₪ בתוספת 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ואגרות.

כעת לפניי בקשה לסעד זמני בעירעור המורה לרשות האוכלוסין שלא להרחיק מישראל את המבקש ולא לנקוט נגדו הליכי אכיפה אחרים, עד להכרעה בעירעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיינת מיכל צוק-שפיר בערר (ת"א) 1447/19 מיום 31.8.20), במסגרתו נדחה ערר המבקש על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), לדחות את בקשתו להשוואת מעמדו למעמדה של המבקשת, שהנה מבקשת מקלט, בהתבסס על סעיף 12ג לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (נוהל 5.12.0012, להלן: הנוהל).

ביום 9.3.20 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המבקשים מהן עלה כי בקשת המקלט של המבקשת מוקפאת, יחד עם כלל בקשות יוצאי דארפור, וכי ההליכים העקרוניים בבית המשפט העליון (בג"ץ 7552/17 ובג"ץ 4630/17) נדחו למועד לא ידוע, וכי ניתן צו על תנאי המורה לרשות לנמק מדוע לא ייקבעו כללים מנחים לבדיקת בקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור ומדוע לא יינתן לכל יוצאי חבל דארפור הממתינים להכרעה בעיניינם רישיון א/5.

עוד טוענים המבקשים כי בית הדין קבע, כפי שאכן נקבע בפסיקה, כי ככל שמתארכים הליכי בקשת המקלט, כך עולה הצורך לידון גם במעמדם של מי שהכירו בישראל, אך, בית הדין לא היתייחס לכך שהתארכות ההליכים במקרה זה נבעה תחילה מחוסר האפשרות של אזרחי דארפור להגיש בקשות מקלט, ובהמשך, הקפאת בקשות המקלט עד להחלטות בית המשפט העליון בעתירות שהוגשו בעיניין זה. עוד טוענים המבקשים כי בית הדין לא דן, בשל סרובו לידון בעיניין העקרוני, בפסקי דין שהמציאו המבקשים, הדומים לעניינם, שם הושווה מעמדם של בני זוג בנסיבות דומות מאד לשלהם, לעיתים אף בהסכמת הרשות.

הרשות מתייחסת לסעיף 12ג' לנוהל, ולפיו מי שנמלטו ונרדפו בארצם, והגיעו לישראל כזוג ובקשו מקלט, לא ירחיקו אותם למדינתם עד שבקשתם תדון ותוכרע, גם אם הבקשה של אחד מהם נדונה והוכרעה מהר יותר.

בנוסף, בית הדין ערך לכאורה בפסק דינו בחינה פרטנית כשעמד על טובת הקטינה ועל האפשרות, שהעלה בית הדין עצמו לראשונה כי התא המשפחתי יעבור, כיחידה אחת, לחוף השנהב.

...

 סוף דבר לאור האמור לעיל ניתן בזאת צו המונע נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקש 2, שיהיה רשאי להישאר בישראל עד להכרעה בערעור לגופו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4090/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. תום ניסני 2. עקיבא יואל אריאל נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל מחוז ירושלים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד אריה ארבוס, עו"ד יהודה לוזון ][]פסק-דין

במסגרת זו גם נימסר לעותרים, כי מרגע שנערך השימוע, הם מורחקים מהר הבית, שעריו ומבואותיו, למשך 7 ימים, עד אשר תיתקבל החלטה סופית על-ידי מפקד המחוז בעיניינם.

לפי הנטען בעתירה, "שימוע הבזק" שנערך לעותרים, בעודם מעוכבים בתחנת המישטרה, ללא יצוג, חרף בקשתם המפורשת כי פניות נוספות בעיניינם יועברו לבאי-כוחם בלבד – לאו שמיה שימוע.

כלל זה נובע "מן הטעם שלא מיתקיים הבסיס הנידרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה, ואף ייתכן שלאחר שתנתן החלטתה הסופית של הרשות המוסמכת, הדיון בסוגיה יתייתר, ולמצער יביא הדבר לחידוד המחלוקת בין הצדדים וכפועל יוצא לקיום דיון בצורה יעילה יותר" (בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פסקה 17 (1.6.2022)).

...

לאחר שבחנתי את טענות העותרים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת, וזאת אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, בהיותה מוקדמת, תוך שמירת זכותם של העותרים לטעון את טענותיהם לאחר שתינתן החלטה סופית בעניינם.

ממילא, בקשת העותרים למתן צו ביניים – נדחית אף היא.

עובדות כתב האישום הנוסף פורטו אף הן בפסק הדין קמא, כדלהלן: "בעת שהמערער ובת זוגו היו בהליכי גירושין ולאחר סיכסוך שהתגלע ביניהם, המערער שלח לה הודעות קוליות מאיימות החל מיום 15/8/2019 בשעה 21:24 ועד ליום 16/8/2019 שעה 02:12. בין היתר אמר המערער לבת זוגו:

תשמעי טוב יא בת שרמוטה יא בת זונה, תקשיבי טוב אני הולך להשאיר אותך גלמודה בעולם, אם אני לא ארצח לך את המשפחה אחד אחד אני בן אלף זונות אני אשאיר אותך גלמודה יא בת שרמוטה, אבל אני אזיין אותך יא בת זונה יא בת שרמוטה אני אשאיר אותך גלמודה יא בת זונה'; 'תיכף אני בא אלייך תיכף עוד מעט את תראי עוד מעט'; 'תשמעי טוב יא בת זונה יא בת שרמוטה אם את לא עונה לי לטלפון את אומרת לי איפה את עכשיו אני הולך אני רוצח את ההורים שלך היום את שומעת מה אני אומר לך? אם את לא עונה לי עכשיו לטלפון אומרת לי איפה את עכשיו אני הולך אני רוצח את ההורים שלך שתהיי בעיניין'; 'כדאי לך מהר מהר לענות לי לטלפון או שאני ניכנס לך לבית עושה לך (מילה לא ברורה) במשפחה יא בת שרמוטה'; 'תשמעי טוב נשמה אני נותן לך צ'אנס אחרון אני בכניסה לבית שלך, או שאת עונה ואומרת לי איפה את נימצאת או שאני ניכנס לך לבית'.

בהמשך למתואר לעיל, ביום 18/8/2019 ניתן על ידי כבוד השופטת מירה רום פלאי צו הרחקה נגד המערער.

בצו נאסר על המערער להכנס או להתקרב לבית הוריה של בת זוגו, להטריד אותה בכל דרך ובכל מקום, כולל באמצעות הטלפון או באמצעות הודעות כתובות בכל מדיה אפשרות.

בנסיבות אלו, כך נטען, יש להורות על ביטול פסק הדין ועל השבת הדיון לבית משפט קמא לצורך דיון מחודש בעירעור "על מנת שהדיון בעירעור יתקיים תוך שקילת כלל הנתונים לרבות לאחר קבלת חוות דעת מקיפה אודות מצבו של המבקש, כזו שתתייחס אף לסוגיית כשירותו לעמוד לדין". המבקש הוסיף וטען, כי יש מקום להקל בעונשו גם משקולי שקום.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי לבקש תשובה מאת המדינה והוריתי בהחלטתי מיום 11.09.2023, על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש, עד להחלטה אחרת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה – שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נדרשת בענייננו רשות ערעור על מנת למנוע עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני; ומשכך, הבקשה נדחית.