בקשה לדיון חוזר באישור תביעה נגזרת

עמדת המשיבה מושתתת על ההבחנה שבין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין". לגישת המשיבה החלטת האישור מורכבת למעשה משתי החלטות: האחת, אותו חלק בהחלטה שמאשר את הגשת התביעה שיש לראותו כ"החלטה אחרת" ושעליו ניתן לקיים דיון חוזר בהתאם להוראות סעיף 41(ה) לחוק בתי המשפט; לעומת זאת, אותו חלק בהחלטה שדוחה את הבקשה לאשר הגשת תביעה נגזרת הוא פסק דין ועליו יש רק ערעור בזכות לבית המשפט העליון, ולא דיון חוזר.

...

" כן יפים לעניין זה הדברים הבאים שנאמרו לאחרונה (ת"א 9714-07-15 Elad High Plateau Aqusition Inc נ' מלאכי, פיסקה 39 לפסק דינה של כב' השופטת רונן (פורסם בנבו, 8.12.2015)): "...בקשה לדיון חוזר תוקפת אם כן החלטת ביניים, לאישור תביעה ייצוגית או נגזרת. עוד יש להוסיף כי גם אם בקשה לדיון חוזר על החלטה לאשר תביעה ייצוגית או נגזרת נדחית, ואם בסופו של דבר בית-המשפט הדן בתביעה הייצוגית או הנגזרת לגופה מקבל אותה, יכול הצד שחולק על קביעת בית-המשפט במסגרת פסק הדין, להגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, ערעור שבמסגרתו הוא רשאי לתקוף גם את החלטת האישור של התביעה כתביעה ייצוגית או נגזרת על נימוקיה". ובהמשך הדברים (פיסקה 41): "הליך הדיון החוזר הוא אם כן - כך עולה מהכרעתו של בית-המשפט העליון - הליך הדומה (אם כי לא בהכרח זהה) להליך של ערעור. מגיש הבקשה לדיון חוזר רשאי להעלות במסגרת בקשתו טענות "ערעוריות" התוקפות הן הכרעות עובדתיות של בית-המשפט והן הכרעות משפטיות.

רק אם הבקשה מתקבלת – מתקיים השלב השני של בירור התביעה של קבוצת התובעים כולה, לגופה".

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי לקבל את בקשת המשיבה ולדחות על הסף את בקשת המבקשים לקיום דיון חוזר בהחלטת בית המשפט בתיק תנ"ג 35114-03-12 מיום 24.6.2015 ולחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪.

בית המשפט התבקש לקיים דיון חוזר בבקשה לאשר תביעה נגזרת אשר הגיש המשיב 2 צבי כסיף (להלן: "כסיף") בשם המשיבה 1 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ (להלן: "החברה") כנגד המבקש איל אפרתי (להלן: "אפרתי") ולדחות את הבקשה.

...

ואולם, די בהודאתו של אפרתי כי מרבית לקוחות החברה עברו לעבוד עמו, מבלי שהוא פעל בכדי להשיב לחברה את לקוחותיה שנגזלו על ידו לכאורה, בכדי לקבוע כי אין לאפשר לו לטעון כי לא נגרם נזק לחברה אלא רק לבעלי מניותיה, ולטעון כי אין לאפשר הגשת תביעה נגזרת במקרה דנן.

לאור האמור לעיל, סבור אף אני כי יש לדחות את הבקשה.

דוד רוזן, שופט הבקשה נדחית.

על ההחלטה בבקשת האישור הוגשו ערעור ובקשה לדיון חוזר: המבקש הגיש ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה נגד הדירקטורים (ע"א 6872/19); ואילו בעלת השליטה הגישה בקשה לדיון חוזר בקשר עם ההחלטה לאשר הגשת תביעה נגזרת נגדה.

...

אני מקבלת גם את המלצת הצדדים ביחס להחזר ההוצאות, הגמול ושכר הטרחה שישולמו לתובע הנגזר ולבאי כוחו.

לכן, אני מאשרת את שני הסכמי הפשרה.

אני מקבלת את המלצת הצדדים ביחס להחזר ההוצאות, הגמול ושכר הטרחה לתובע הנגזר ולבאי כוחו.

עוד יש להוסיף כי גם אם בקשה לדיון חוזר על החלטה לאשר תביעה ייצוגית או נגזרת נדחית, ואם בסופו של דבר בית-המשפט הדן בתביעה הייצוגית או הנגזרת לגופה מקבל אותה, יכול הצד שחולק על קביעת בית-המשפט במסגרת פסק הדין, להגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, ערעור שבמסגרתו הוא רשאי לתקוף גם את החלטת האישור של התביעה כתביעה ייצוגית או נגזרת על נימוקיה.

...

די בעובדה שלא היה מקום לקבל את חוות-דעתו של המומחה מטעם המציעה בהקשר זה ולהעדיף את שיטת העבודה שהציעו המומחים מטעם המבקש – הגב' דיאמנדי וד"ר אהרוני, כדי להביא למסקנה כי דינה של בקשת האישור להתקבל, כפי שנקבע בהחלטה.

לכן, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה לדיון חוזר.

אני סבורה כי יש לחייב את המציעה, שהגישה את הבקשה, בהוצאות המבקש בסכום כולל של 25,000 ₪.

זאת כהוראת סעיף 41(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי לא תנתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר תביעה נגזרת (בין היתר), מבלי לגרוע מזכותו של בעל הדין לערער על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין, אך כי בידי בעל הדין לבקש דיון חוזר בהחלטה שכזו בהרכב של שלושה שופטים.

...

למסקנה זו אין לנו אלא להצטרף.

הצדדים הוסיפו כה וכה טענות המחזקות את עמדותיהם הנוגדות: בכל אלה לא מצאנו כי יש כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת, והיא של דחיית בקשת ההעברה.

סוף דבר הבקשה להעברת הדיון החוזר לבית המשפט העליון נדחית.