בקשה לדחיית תובענה ייצוגית בגין עמלות התראה

קוזליק ורעייתו הבהירו כי אינם מעוניינים לברר את טענותיהם בעיניין עמלות ההתראה במסגרת תביעות הבנק וטענו כי הם "שומרים" אותן להליך הייצוגי, ובהתאם ביקשו לפרוע את מלוא סכום החוב ככל שהוא נוגע לעמלות ההתראה; בעוד בנק דיסקונט עמד על כך שתנתן הכרעה בסוגית עמלות ההתראה במסגרת תביעות הבנק מהטעם שהדבר יהווה מעשה בית דין כלפי קוזליק.

טענות הצדדים קוזליק טוען כי אף שהחלטת העיכוב עניינה לכאורה רק בעיכוב הליכים, הלכה למעשה היא סותמת את הגולל על בקשת האישור – כך משום שאם תביעות הבנק יתקבלו בהתייחס לעמלות ההתראה, אזי קוזליק יהיה מנוע מלטעון טענות בנושא בקשת האישור מחמת מעשה בית דין; וככל שהן יידחו, לא תעמוד לו עילת תביעה אישית – ודי בכך כדי שבקשת רשות העירעור תיתקבל.

יתרה מכך, מבקשת רשות העירעור עולה במפורש כי תביעות הבנק הן שהמריצו את קוזליק להגיש את בקשת האישור בגין עמלות ההתראה.

...

למען הסדר, יצוין כי על פי הנטען בבקשת רשות ערעור, נכון להיום הסכום שנגבה עבור עמלות ההתראה עומד על 5 ש"ח ואולם עד לשנת 2015 (שזו מרבית התקופה הרלוונטית לבקשת האישור) שיעורו היה בסך 68 ש"ח. במהלך הדיון בבקשת האישור, ביקשו הבנקים לעכב את בירורה עד למתן הכרעה בתביעות הבנק; וביום 23.8.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה וקבע כי הדיון בבקשת האישור יעוכב עד שיינתן פסק דין חלוט בתביעות הבנק – החלטת העיכוב, כהגדרתה לעיל.

מסקנה זו אף מתחזקת, לגישת הבנקים, לנוכח ההלכה שלפיה נתבע נדרש להציג את מלוא טענות ההגנה שעומדות לו בקשר לעילת התביעה; ומשבחר שלא לעשות כן, הוא אינו רשאי להעלותן בהליך המאוחר שכן קמה נגדו טענת "השתק הגנה". הבנקים מוסיפים וטוענים, כי דווקא עיכוב הדיון בתביעות הבנק אינו עולה בקנה אחד עם שיקולי מדיניות ראויים; שכן אם בקשת האישור הייתה מתבררת עדיין נדרש היה לדון בתביעות הבנק, גם אם בהפחתת סכום עמלות ההתראה.

מסקנה זו בדבר החלתו של "השתק הגנה" בענייננו, כוחה יפה במיוחד בהינתן שמי שמבקש לשמש כתובע מייצג, שיכונה להלן – התובע המייצג (וכמוהו גם בא כוח מייצג), מוטלת עליו חובה לייצג את הקבוצה שבשמה הוא פועל בדרך הולמת ובתום לב (סעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות).

הנגזר מן האמור הוא כי ככלל אין לאפשר לתובע המייצג לנקוט בהליך ייצוגי שכל תכליתו לשמוט את הקרקע מתחת לתביעה אחרת שמתנהלת נגדו (או חלק ממנה); והתנהלות מעין זו מעלה חשש של שימוש לרעה בהליכי משפט וספק אם היא מתיישבת עם חובת תום הלב שמוטלת על התובע המייצג – ואולם אינני קובעת מסמרות בנדון.

על יסוד כלל האמור, ולנוכח היקף ההתערבות המצומצם בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות מעין אלה, התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

בהסכם שקבל תוקף של פסק דין נכללה היתייחסות מפורשת גם להליך שבפניי, בלשון זו: "13. בהתאם להצהרתם בדבר הודאה מלאה מצדם בחובות המלאים, כהגדרתם לעיל, על כל רכיביהם, לרבות עמלות "התראה על חריגה" בגינה הגיש הנתבע יוסף קוזליק תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד הבנק וכנגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בת.צ. 49678-12-15 (להלן: "הבקשה לאישור"), יוסף קוזליק מאשר כי לא עומדת לו עילת תביעה אישית בגין העמלות נשוא הבקשה לאישור, וכן הוא מסכים ומאשר בזאת כי הסכם זה יוצג לבית המשפט המחוזי הדן בבקשה לאישור, על כל המשמעויות וההשלכות הנגזרות מכך, לרבות זכותו של הבנק להגיש כל בקשה בקשר לכך.

המשיבים הזכירו כי החלטת העיכוב קבעה: "אם תביעות הבנק תתקבלנה, אזי ייקבע כי על המבקש, הנתבע שם, לשלם את מלוא החוב, כולל בגין עמלות על חריגה ממסגרת האשראי, והדבר יהווה מעשה בי-דין, כך שהמשיב יהיה מנוע מלטעון טענות סותרות במסגרת בקשת האישור. לחילופין, אם תביעות הבנק יידחו ועמדת המבקש תיתקבל, הוא כלל לא יחוב בעמלות, שאז לא תעמוד לו עילת תביעה אישית, שזהו אחד התנאים הנדרשים לאישור תובענה כייצוגית, שאז ניהול ההליך בתובענה שלפניי, ובחינת שאר התנאים יהיה לשוא". המשיבים הוסיפו והזכירו כי בקשת רשות העירעור נדחתה, וכב' השופטת ברון לא מצאה לנכון להתערב בהחלטת העיכוב.

...

תמיכה לכך ניתן למצוא בכך שביקשו להחליף תובע מייצג אך לא הציעו תובע כזה ולא הצביעו על מאמץ כלשהו שעשו לצורך כך. לאור כל האמור לעיל, לא מתקיימים התנאים לאישור הבקשה, ועל כן אין מקום להחלפת תובע מייצג.

לאור זאת אני מורה על מחיקת התובענה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מוחקת את התובענה ובקשת האישור, מבלי שהדבר יהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה המבוקשת, תוך תשלום הוצאות כמפורט לעיל.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור בקבעו כדלקמן: "טענות ההגנה של קוזליק בנוגע לעמלות ההתראה אמנם לא שומטות את הקרקע מן החוב כולו שנתבע בתביעת הבנק, אולם אין עוררין כי יש בהן כדין 'לאיין' רכיב מרכיבי התביעה; וכנגזרת מכך, אין לאפשר לקוזליק 'להפריד' טענות הגנה מסוימות שסבות על עמלות ההתראה מיתר הטענות שעומדות לו נגד תביעות הבנק לתשלום חובו הנטען. לשון אחר – מאחר שעמלות ההתראה נכללות בעילת התביעה של בנק דיסקונט בתביעות הבנק, ככל שלקוזליק טענות הגנה שעשויות לאיין רכיב זה מההכרעה שתתקבל, עליו להעלותן במסגרת תביעות הבנק והוא אינו רשאי 'לשמור' אותן להליך מאוחר. גישה זו עולה בקנה אחד עם שקולי יעילות והוגנות, ויש בה משום חסכון במשאבים שפוטיים" (שם, פיסקה 12.

במסגרת תמצית טיעון שהגיש בסוגיית עמלות המכתבים טען הבנק כי הנתבעים בחרו "משיקוליהם שלהם, שלא להיתגונן" באשר לסוגיית העמלות, והוסיף:- "ורק 'הודיעו' על כוונתם להגיש בגינן בקשה לאישור תובענה כייצוגית... לנתבעים לא ניתנה, ואף לא יכולה הייתה להנתן, רשות להיתגונן בטענות כלשהן הנוגעות לחיוב בעמלות אלה...מאחר שהנתבעים לא העלו כל טענה בעיניין עמלות ההתראה על החריגה, וממילא לא ניתנה להם רשות להיתגונן בה, הרי שאין בפני בית המשפט הנכבד כל טענה בעיניין זה והוא אינו נידרש להכריע בטענה בעיניין זה... התובע מיתנגד לכל הרחבת חזית ו/או שינוי חזית בעיניין זה, וכי הנתבעים אינם רשאים להעלות כל טענה בעיניין עמלות אלה כיום" (תגובה מיום 24.12.19, פיסקאות 2-6.

...

בד-בבד, מבקש הבנק להביא להכרעה בסוגיה זו על יסוד טענותיו בלבד.

בטיעונים שהציג הבנק בתגובתו אין כדי לשנות מן המסקנה, לפיה יש לקבל את הבקשה.

הכרעה הבקשה מתקבלת.

בת"צ (מחוזי ת"א) 31190-07-13 נוסבאום נ' שירותי בנק אוטומאטיים (5.7.20) (להלן: "עניין נוסבאום") נדחתה בקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד הבנקים, בטענה כי הפעילו שירותי בנק אוטומאטיים (שב"א) וגבו עמלה הגבוהה מהעמלה המותרת להם על פי דין עבור משיכת מזומן.

עקב פגור בתשלומי ההלוואה, נשלחו למבקש 2 מכתבי התראה על ידי לאומי קארד, ואף בכך יש לתמוך במסקנה כי היא המלווה (נספחים 4-5 לתשובה לבקשת האישור).

כך, סבורים המלומדים יובל פרוקצ'יה ואלון קלמנט במאמרים "הסתמכות, קשר סיבתי ונזק בתובענות ייצוגיות בגין הטעה צרכנית" עיוני משפט ל"ז 7 (תשע"ד), כי לשם הרתעה יעילה – אין לקבוע כי לצורך הוכחת עילת ההטעיה יש להוכיח הסתמכות, אלא די בכך שיוכח נזק וקשר סיבתי בין המצג המטעה לבין הנזק.

...

המבקשים טענו כי למשיבה מעורבות משמעותית בהלוואות, וכי המסקנה המתחייבת היא כי המשיבה היא למעשה המלווה, בהתאם להגדרת "מלווה" בחוק ההלוואות, ולחלופין, המשיבה ולאומי קארד יחדיו הן המלוות בהלוואות הנ"ל (טענה חלופית זו הועלתה במסגרת בקשת אישור מתוקנת שהותר למבקשים להגישה).

סיכום המסקנה מכלל האמור לעיל היא כי אין אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה היא ה"מלווה" לפי חוק ההלוואות, וממילא כל טענות המבקשים כי הופרה חובה חקוקה בכך שהופרו הוראות שונות של חוק ההלוואות אינן יכולות לעמוד.

האמור לעיל, הן באשר לשיחות הטלפון ובמיוחד באשר לחוזה ההלוואה והמכתבים שנשלחו למבקשים על ידי לאומי קארד, מביא למסקנה כי אין בסיס לטענה כאילו הסתמכו המבקשים, כמו גם חברי הקבוצה, על הפרסום המטעה ממנו עולה כי ההלוואה ניתנת על ידי המשיבה וחל עליה חוק ההלוואות.

סיכום בקשת האישור נדחית ויחד איתה נדחית גם תביעתם האישית של המבקשים.

בבקשת האישור הוגדרו שלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה כוללת "כל לקוחות [המשיב] אשר חויבו בעמלת מכתב התראה והוצאות דואר רשום עבור משלוח הודעה ראשונה על חריגה ו/או פגור בתשלומים ואשר חייבת להשלח בתור שירות חינם, החל מיום 1.7.2015 (מועד כניסתו לתוקף של שירות הודעות או התראות כשירות בר-פקוח) ועד הגשת התובענה הייצוגית לאחר אישור הבקשה". הקבוצה השנייה כוללת "כל לקוחות [המשיב] אשר חויבו בעמלת התראה והוצאות דואר רשום ו/או בעמלת מכתב התראה של עו"ד והוצאות דואר רשום מבלי שההתראה נשלחה אליהם בדואר רשום, החל מיום 1.7.2015, ועד הגשת התובענה הייצוגית לאחר אישור הבקשה". הקבוצה השלישית כוללת "כל לקוחות [המשיב] אשר חויבו בעמלות מכתבי התראה של עו"ד והוצאות דואר רשום מעל העמלה המרבית שניתן לגבות על פי תעריפון הנתבע בגין סדרת מכתבי התראה של עורך דין במהלך שבע השנים האחרונות לפני הגשת בקשה זו ועד הגשת התובענה הייצוגית לאחר אישור הבקשה". בתשובה לבקשת האישור, טען המשיב כי דין הבקשה להדחות.

לפי אחת הטענות, המשיב שולח ללקוחות מכתבי התראה על פגור או חוב בגינם הוא גובה עמלה מבלי לשלוח תחילה פניה שאמורה להיות "חינמית" ללקוח, זאת בנגוד להוראות הדין ולהצהרת המשיב בהליך משפטי קודם לפיה מכתב התראה ראשון אינו מחויב בעמלה; לפי טענה נוספת – המשיב גובה מהלקוחות עמלות בגין התראות עורך דין בסכום גבוה מהעמלה המרבית בגין "סדרת מכתבים" הקבועה בתעריפון.

...

לבקשת הצדדים, אני קובע כי סכום הפיצוי שיועבר לקרן ייועד למטרות הקשורות בטיפול והסדרת התקלות בנוגע למשלוח וקבלת דברי דואר ביישובים הערביים, טיוב תהליכי משלוח וקבלת דברי דואר לנמענים ביישובים הערביים, ובכלל זה הסדרת כתובות, הסדרת מספור ושמות לרחובות, מרכזי חלוקת דואר וכן כל נושא שקשור בין אם במישרין ובין אם בעקיפין לנושאים אלו.

אני מאשר למבקשים גמול בסך 70,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן החזר הוצאות בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן שיפוי בגין החלק הראשון של האגרה.

אני פוסק לבאי הכוח המייצגים שכר בסכום של 296,000 ₪ בתוספת מע"מ. אני קובע כי מחצית הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהמועד בו פסק הדין יהפוך לחלוט ואילו היתרה תשולם 30 ימים לאחר השלמת ההסדרה לעתיד כמפורט בסעיף 13(ב) להסדר הפשרה בהתאם ללוחות הזמנים המעודכנים, והגשת תצהיר מטעם נציג המשיב שמאשר כי ההסדרה הושלמה.