לפנינו בקשות לסילוק תביעה שכנגד על הסף בהתאם לתקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מחמת היתיישנות.
דיון הכרעה
המסגרת הנורמאטיבית:
תקנה לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991 מאפשרת לבית הדין לדחות תובענה על הסף, מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות או "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".
הלכה פסוקה היא כי ככלל סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוקט בו, אלא במקרים חריגים, במשורה וביד קמוצה[footnoteRef:1].
]
עוד נקבע בפסיקה כי לצד הריסון בו נוהג בית הדין בעת הוא דן בבקשה לסילוק תביעה על הסף "...משנה זהירות אין משמעו כי תוצאה של דחיית תובענה על הסף מחמת היתיישנות אינה אפשרית, והכל תלוי בנסיבות העניין. בכלל זה יש לשקול, בין היתר, את מידת מובהקות העילה למחיקה לרבות מידת הבירור הנדרשת לצורך הכרעה בה ומידת הזיקה – אם בכלל – בין הבירור הדרוש לשם הכרעה בטענת הסף והבירור העובדתי הדרוש לשם הכרעה בתובענה העיקרית[footnoteRef:3]." [3: (בר"ע (ארצי) 3337-02-19 מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נגד ורד רוטפוגל, ניתן ביום 10.2.19 ור' גם בר"ע (ארצי) 49857-12-21 קבוץ רביבים -גלית דהן, ניתן ביום 31.12.21.
...
על רקע האמור, הנתבעים שכנגד הגישו בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות.
]
אף לא מצאנו שיש בסיס בדין או נפקות בעניינו ליתר טענות התובעת שכנגד ובכלל זה טענותיה באשר לקיומה של "עילת תביעה מתמשכת" או לטענות התובעת שכנגד באשר לסעיף 2 לחוק ההתיישנות, ואף לא מצאנו שיש בפסיקה, אליה הפנתה התובעת שכנגד, אשר נסיבותיה שונות מעניינו, בכדי לשנות ממסקנתנו.
כמו כן, אף לא מצאנו לשנות ממסקנתנו לאור טענת התובעת שכנגד לפיה יש ללמוד על אי זניחת זכותה של התובעת שכנגד לאור הודעה ששלחה בשנת 2017 לנתבע שכנגד, לפיה אם לא יחדל במשלוח הודעות שיווקיות תגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.