בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל כתב סילוק סופי

עקרי טענות הצדדים בבקשה לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות על הסף נוכח השתק עילה שנוצר עם מתן פסק הדין בהליך הראשון, כאשר כלל מעשה בית דין חל לא רק על הצדדים שהיו חלק מההליך הראשון אלא גם על חליפיהם (ר' ס' 7-10 לבקשת הסילוק).

אין צורך להכביר במילים אשר לרציונל העומד בבסיס הכלל הדיוני לפיו בית הדין רשאי לדחות תביעה מחמת מעשה בית דין, ובין היתר, עיקרון סופיות הדיון, מניעת התמשכות ההליכים המשפטיים וכן מניעת הכרעות סותרות בהליכים וערכאות שונות.

במאמר מוסגר נציין כי אכן קיים טעם לפגם בכך שהתובע לא גילה בכתב התביעה את דבר קיומו של ההליך הראשון ולא עידכן את בית הדין אודות הסכם הפשרה שהיתקבל בגדריו, באופן העולה כדי חוסר תום לב. תביעת התובע נדחית על הסף.

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשה לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף נוכח השתק עילה שנוצר עם מתן פסק הדין בהליך הראשון, כאשר כלל מעשה בית דין חל לא רק על הצדדים שהיו חלק מההליך הראשון אלא גם על חליפיהם (ר' ס' 7-10 לבקשת הסילוק).

עניין זה מחזק את הקשר שבין הנתבעת כאן לנתבעת אפיקים בהליך הראשון, ואת המסקנה כי מדובר בחברות שיש ביניהן קרבה משפטית כלשהיא.

עם זאת, נקבע מפורשות כי הסכומים הנקובים בו משולמים לתובע בגין תקופת עבודתו "אצל הנתבעות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן". סוף דבר אשר על כן, שוכנענו כי מדובר במקרה מובהק בו יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בדמות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון.

במאמר מוסגר נציין כי אכן קיים טעם לפגם בכך שהתובע לא גילה בכתב התביעה את דבר קיומו של ההליך הראשון ולא עדכן את בית הדין אודות הסכם הפשרה שהתקבל בגדרו, באופן העולה כדי חוסר תום לב. תביעת התובע נדחית על הסף.

המבקשת הוסיפה וביקשה לדחות את התביעה על הסף בטענה, כי הוגשה בחוסר תום לב קצוני שכן התובעת שלא ציינה את ההליך הראשון בכתב התביעה.

דיון והכרעה בהתאם לתקנה 45 לתקנות, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות תובענה על הסף, מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות או "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". הרציונל העומד בבסיס כלל לפיו בית הדין רשאי לדחות תביעה מחמת מעשה בית דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, מניעת התמשכות ההליכים המשפטיים וכן מניעת הכרעות סותרות בהליכים וערכאות שונות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה ולסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בדמות הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון.

...

לטענתה, דין התביעה להידחות הואיל וקיים מעשה בית דין שכן התובעת הגישה תביעה זהה ביום 14.5.2020 כנגדה, כנגד הנתבעת 1 וכן כנגד חברת "ניהול קניון הזהב 1991 בע"מ" (להלן -קניון הזהב) בעניין זכויות סוציאליות בגין אותה עבודה ואותה תקופה בת 13 חודשים, באותו מקום עבודה (סע"ש 32360-05-20, להלן- ההליך הראשון).

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נספחיהם שוכנעתי, כי דין הבקשה להתקבל שכן פסק הדין מיום 19.10.2020, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים בהליך הראשון מהווה מעשה בית דין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה ולסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בדמות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון.

אף כי לא שוכנענו בטענת התובעת, כי הניחה שהמבקשת יודעת על תוצאות ההליך הקודם וכי אי-ציון ההליך הקודם לא נועד להסתיר עובדת קיומו מאיש, לא מצאתי לדון בשאלת חוסר תום הלב של התובעת לאור התוצאה אליה הגעתי.

סך התביעה עמד על 132,265 ש"ח. היורשים ביקשו לדחות את התביעה כנגדם על הסף מחמת העידר יריבות בטענה שלא היו מעסיקיו של העובד, היות התביעה טורדנית וחסרת תום לב ומטעמים של היתיישנות.

לטענתם הם לא היו מעסיקיו של העובד בשום שלב ולא השתמשו בשירותיו; חלה היתיישנות באשר לחלק מהזכויות הנתבעות והעובד מנוע לתבוע בגינן כבר משנת 2010; שכרו של העובד, אשר היה גבוה בהרבה מהמקובל בענף, כלל תשלומים בגין זכויותיו הסוציאליות; העובד נהג לקבל מהוריהם המנוחים כספים נוספים במזומן בגובה אלפי שקלים בגין זכויות שונות וכן הלוואות שטרם ניפרעו; העובד יצא לחופשות ארוכות מחוץ לישראל בגינן קיבל שכר מלא; העובד זכה לתנאי מחיה גבוהים הכוללים מימון ארוחות, טלויזיה פרטית עם כבלים ותשלום בגין הטלפון הנייד; העובד חתם על "זכרון דברים" במסגרתו הודה כי התפטר, וכן ביקש לראות בכספים שונים שניתנו לו כסילוק סופי של טענותיו כלפי המנוחים (להלן – כתב הויתור); ככל שיקבע כי היורשים חבים בתשלומים לעובד, יש לקזז מהם חובות שעזבון המנוח חב להם כנושים (מכוח סעיף 104(א)(3) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה) ובכלל זאת עלות שיכון המנוח והעובד ביחידת דיור בביתו של איתמר כפי שתומחרה על ידי שמאי; כן יש לקזז כספים ששילם המנוח עבור העובד והמותרים בנכוי על פי חוק כגון תשלומים לביטוח רפואי ומימון מגורי העובד והוצאות נילוות, דמי חופשה ששולמו לעובד ביתר וכספים ששולמו לעובד מעבר לשכרו, בסך כולל של 85,524 ש"ח. היורשים הוסיפו וטענו כי חרף היחסים הקרובים בין העובד למנוח והעובדה כי מצבו הרפואי של המנוח הדרדר בסמוך לפטירתו, ועל אף הפצרותיהם, היתעקש העובד לנסוע לחופשה של חודשיים ובכך "עשה מעשה שלא יעשה שהביא לפטירת אדם קשיש אשר אהב את סונימאל ונתן בו אמון". לטענת היורשים הובהר לעובד כי נסיעתו בנסיבות אלה תביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, אך הוא בחר לצאת לחופשה ובכך למעשה נטש את המנוח והתפטר, ובפרט שעה שהמחליף שהביא היה עובד לא חוקי ולא מוסמך, ומקום ששיקר בנוגע ליעד נסיעתו אשר הייתה בפועל "נסיעת עסקים ותענוגות לאוקראינה". המדובר בהתנהגות מחפירה של "הפקרת אדם חסר ישע שהיה תלוי בו" שיש בה לשלול מעובד פצויי פיטורים וזכויות נוספות, אף אם היה נקבע שהוא זכאי להן.

...

דין הטענה להידחות.

דין טענות הקיזוז להידחות.

סוף דבר הערעורים נדחים בעיקרם בכפוף לשני אלה: החיוב בגין דמי הבראה יעמוד על סכום של 17,041 ש"ח חלף האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בגין היתיישנות.

ביום 10.6.13 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו שילמה הנתבעת למנוח סך של 268,750 ₪ בתמורה לסילוק סופי ומוחלט של כל טענה ותביעה כנגד הנתבעת בגין העבודות במיתחם, כאשר המנוח ומשפחתו התחייבו להמנע מלהפריע לפעילות במיתחם.

על אף האמור, נכתב עוד כי באם במהלך ועקב ביצוע העבודות לאחר חתימת ההסכם, יגרמו למשפחה נזקים מהותיים וחריגים, היא תוכל להגיש תביעה בגינם (ס' 2 להסכם הפשרה - נספח 1 לכתב התביעה).

וכבר נקבע בהלכה הפסוקה , כי "סילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות מצריך זהירות מרובה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות" (ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם ביום 19.9.10)), עם זאת, קיימת פסיקה עניפה שבה סולקה התביעה על הסף מחמת היתיישנות (ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם ביום 19.9.10); ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ ואח' (פורסם ביום 12.7.10 )) ; ע"א 219/11 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, (פורסם ביום 9.12.12); ת"א (מחוזי מרכז) 704-04-09 עו"ד אילן גלזר נ' זיוה הלברשטיין (פורסם ביום 24.1.10);; ת"א (מחוזי ת"א) 2333-01 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אריה דנציגר (פורסם ביום 8.1.12)).

...

בתשובתה שבה וטענה הנתבעת, כי מכל אחת מהסיבות שציינה, ובמצטבר, יש לדחות את התביעה על הסף.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה.

לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות .

פסק דין זה ניתן על יסוד הסכמת הצדדים כי בית המשפט יפסוק לחברה סכום שבין 100,000 ₪ לבין 200,000 ₪, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ושל כל טענה שהעלה בה מי מהצדדים, ומבלי שמי מהצדדים מודה בטענות האחר או מוותר על טענה מטענותיו.

בכתב ההגנה שהגישה בהליך שבעניינינו, טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העידר עילה ולמצער לעכבה מחמת הליכים תלויים ועומדים אחרים – בהתייחסה לתביעת גולדברג ולתביעת לשון הרע שהגישה המבקשת נגד החברה (ראו: ת"א 67737-07-20).

בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, טענה החברה כי יש לדחות את הבקשה, בהיותה "בקשה ממוחזרת" הזהה במהותה ובאופייה לבקשת המבקשת לתיקון כתב ההגנה – שהוכרעה זה מכבר – תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. החברה הוסיפה ודחתה את טענת המבקשת לפיה פסק הדין שניתן בעיניין גולדברג היתייחס למלוא הנזקים שנגרמו לה. לשיטתה, סעיף 83(ב) לפקודה אינו חל במקרה דנן, זאת לא רק משום שמדובר בתביעה המגוללת נזקים, עילות וסעדים שונים – אלא גם משום שלשיטתה לא הושג "הסכם" פשרה עם גולדברג, וממילא אין לראות בפסק הדין בתביעה נגדו כפסק דין מנומק שדן בטענות ובראיות לעומקן.

...

בכתב ההגנה שהגישה בהליך שבענייננו, טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילה ולמצער לעכבה מחמת הליכים תלויים ועומדים אחרים – בהתייחסה לתביעת גולדברג ולתביעת לשון הרע שהגישה המבקשת נגד החברה (ראו: ת"א 67737-07-20).

עוד טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת הפרה של חובת תום הלב והשתק שיפוטי.

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על רקע האמור, נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים שעניינן דחיית בקשה לסילוק על הסף, תיעשה במשורה ותישמר למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או במקרים שבהם התעורר חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו, מני רבים: רע"א 3110/23 אביאל נ' דיין, פסקה 12 (18.9.2023); רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור, פסקה 12 (21.5.2023); רע"א 5464/22 לדרמן נ' עיריית קרית-גת, פסקה 13 (19.10.2022)).

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.