בקשה לדחיית מועד דיון בערעור בשל חג

ביום 6.9.18 הגיש נגדה תביעה לתשלום פצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, דמי חגים, פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

על אף מספר ארכות שניתנו למערערת לצורך הגשת ראיותיה, לא עמדה במועדים שנקצבו לה ולאור זאת בהחלטה מיום 12.6.20 קבע בית הדין כי המערערת נחשבת כמי שאין בדעתה להגיש ראיות.

דיון הוכחות נקבע ליום 27.10.20, אך יום טרם הדיון ביקשה המערערת לדחות את מועד הדיון כיוון שבאת כוחה נפגשה עם אדם שנחשד כי נדבק בנגיף הקורונה.

...

בית הדין נימק כי אמנם סעד של מחיקת כתב טענות מופעל על ידי בית הדין במשורה, ועם זאת "התנהלות התובעת [צ"ל הנתבעת] לאורך כל ההליך והתעלמותה מהחלטות בית הדין כמו גם מהחלטות רבות המאריכות את המועדים לביצוע החלטות בית הדין, תוך מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות לנתבעת לביצוען (היינו, הגשת תצהיר גילוי מסמכים; דוחות נוכחות; תצהיר איש מחשוב/מנהל החברה המספקת את שעון הנוכחות; ביטול שני דיונים מקדמיים; ביטול דיון ההוכחות; אי הגשת אישור רפואי; הימנעות הנתבעת מתשלום ההוצאות שהושתו עליה) היא בגדר מקרה חריג ויוצא דופן המגלה 'זלזול חמור בבית המשפט', כך, שכלו כל הקיצין ואין מנוס אלא להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעת" (בית הדין הפנה לצורך כך בין היתר לרע"א 7620/04 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ (5.10.04)).

לא מצאנו ממש בטענות שהעלתה המערערת בהודעת הערעור מטעמה, ונטענו בעלמא וללא כל ביסוס.

משמדובר בהרחבת חזית שהמשיב התנגד לה, לא מצאנו לנכון לאפשרה (ומעבר לצורך נפנה בקשר לכך בין היתר, ובשינויים המחויבים, לרע"א 847/16 אבו חצירה נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה (22.2.16); ע"ע (ארצי) 12139-10-11 כיף ים בע"מ - גיא כלפון (23.1.12); בר"ע (ארצי) 16833-07-20 מארג'י באלנטין - גיטי גנצפריד (16.8.20)).

סוף דבר - הערעור נדחה.

ייאמר כי על אף שההחלטה מיום 01.11.20 לא הומצאה לנתבעים, לא היה ספק כי הנתבעים ידעו על מועד הדיון (שכן ביקשו לדחות אותו) ולא קיבלו כל החלטה אחרת של בית המשפט לפיה הדיון לא יתקיים.

לטענת הנתבעים, בשל חג הרמדן והמצב הבטחוני ששרר לאחר מכן, נבצר מהנתבעים לקחת ייצוג משפטי עד שעשו כן בסמוך לפני הגשת הבקשה הנוכחית על ידם.

יש לשים לב עם זאת, כי החלטה זו עניינה הארכת מועד להגשת ערעור, כלומר לאחר שהיה למבקש יומו בערכאה אחת ואילו בעניינינו מדובר בפסק דין שניתן בהעדר, כך שנראה כי השיקולים יהיו מעט שונים ומקלים יותר.

...

אני סבורה כי אין לקבל טענה זו. התובעת ידעה על אופן ביצוע המסירה על ידי בית המשפט ולנוכח היעדר תצהיר מוסר, דבר לא מנע ממנה לבצע גם מסירה אישית של פסק הדין לנתבעים על מנת שתהיה בטוחה כי בוצעה מסירה כדין.

אני סבורה כי לא הייתה מניעה גם במהלך חודש הרמדאן למצוא ייצוג משפטי.

סוף דבר במכלול הנסיבות, כשאני לוקחת בחשבון שהנתבעים לא היו מיוצגים באותה עת ונדרשו למצוא ייצוג, בהתחשב גם בחודש הרמדאן ובמבצע "שומר החומות", מצאתי כי יהיה נכון להאריך את המועד להגשת הבקשה, תוך שאני מחייבת את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעת בסכום של 4,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אציין כי לא בחנתי בשלב זה את סיכויי הבקשה לביטול פסק הדין (ובמסגרת זו את סיכויי ההליך), בין היתר מאחר שהתובעת ביקשה להגיב לבקשה זו בנפרד.

בית המשפט הוא שהורה על צירוף המבקשת לבקשה 59, מיוזמתו ואף מצא לנכון לדחות את מועד הדיון בבקשה, בשל בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה מיום 9.12.20.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים הבאים: המבקשת מבססת את בקשתה על מספר החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי מותב זה, שמטרתן, לטענתה, למנוע את יומה בבית המשפט וליתן למנהלים המיוחדים יתרונות דיוניים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 12.3.23 הגיש ב"כ המבקשים בבקשה זו בקשה לדחות את מועד הדיון בעל-פה בעירעור, שכן ביום הדיון עלול לחול חג אל פיטר של העדה המוסלמית.

...

המבקשים בבקשה זו לא הגישו תשובה על פי החלטתי מיום 9.3.23 ועל כן, לפי תקנה 138 (ג)(2) ביררתי את הערעור על פי טיעוני המערערת בלבד, ובסופו של דיון בטענותיה קיבלתי את הערעור, ביטלתי את פסק הדין של בית משפט השלום, וחייבתי את המבקשים בבקשה זו לשלם למערערת אגרת הערעור והוצאות משפט.

כך, הם לא סתרו את טענת המערערת, שלא היה כל שוני בין מה שהזמין המשיב 3 בערעור לבין מה שקיבל, ולא סתרו את טענת המערערת שההזמנה בוצעה בדיוק כפי שנאמר בוואוצ'ר שנמסר למשיבים בערעור בעת ההזמנה, וכי הפער שמצא בית המשפט קמא היה בין מה שרצו המשיבים להזמין לבין מה שהזמינו, ולא בין מה שהזמינו לבין מה שקיבלו.

אני דוחה את הסתמכות המבקשים על פסק דין הקובע שאין לדחות תובענה עקב פגם דיוני מקום שניתן לתקנו בהוצאות שישלמו את הנזק.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

במסגרת התובענה דורש התובע (המשיב בהליך שבכותרת) תשלום של 128,067 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד; תשלום פצויי פיטורין; אי ביצוע הפקדות פנסיוניות והפקדות לקרן הישתלמות; פדיון חופשה שנתית; דמי הבראה; אי מתן שי לחג; וכן פיצוי בלתי ממוני לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958.

כעולה מפרוטוקול ישיבת קדם המשפט, ב"כ הנתבעת טען כי קבוע לו דיון הוכחות אחר ביום זה, ובהחלטה מפרוטוקול הישיבה, קבעה השופטת בר"ג – הירשברג כדלקמן: "שקלתי את הודעת בא כוח הנתבעת לפרוטוקול הישיבה היום אלא שלנוכח התמשכות מסוימת בהליך דעתי היא שיש לעשות לקידומו בהקדם האפשרי. לא למותר להוסיף כי הוצעו ימי דיונים נוספים". ביום 19.6.23 בשעה 17:29 הגיש ב"כ המערערת בקשה "בהולה" לדחיית מועד הדיון, שלא על גבי טופס בקשה לשינוי מועד דיון.

...

כמו כן מקובלת עלינו טענת התובע כי הנתבעת היא תאגיד ולא הוכחה כל מניעה לכך שינכח במהלך עדותו של התובע נציג בקיא אחר מטעם הנתבעת, כפי שאכן נכח במהלך הישיבה המקדמית.

בתגובה להחלטה, ביקש ב"כ המערערת כי בית הדין יפסול את עצמו מלישב בדין: "לאור ההחלטה האחרונה של המותב שמצטרפת לשרשרת החלטות שמצביעות על משוא פנים כנגד הנתבעת ופגיעה אנושה בזכויות יסוד שלה, ואשר מגלות גם אפליה של הנתבעת מחד, כלפי התובע מאידך, אנחנו סבורים שראוי שביה"ד הנכבד יפסול עצמו מלשבת בדין ושהתיק יועבר למותב אחר. אנו סבורים כך גם מהטעם שעם כל הכבוד זו הפעם הראשונה שאני כעו"ד מזה 25 שנה, בית משפט כלשהו אינו דוחה דיון עקב בעיה רפואית. פעם ראשונה אני רואה בעיני החלטה שביה"ד שאיננו מוסמך ברפואה קובע שלא ברור לו האם נציג הנתבעת יכול להתייצב. פעם ראשונה אני רואה החלטה שמתקנת החלטות אחרות שניתנו במהלך היום ע"י ראשת ביה"ד. לכן אני סבור שבוודאי עפ"י מבחני הפסיקה קמה בענייננו הצדקה להעביר את ההליך למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. מפנה לעא 1212-23, פס"ד של הנשיאה חיות מ-28.3.23, אבקש שוב ולו מטעם מראית פני הצדק, להעביר את הדיון למותב אחר". ב"כ המשיב טען בתגובה כי: "... איני יכול להתייחס בפרק זמן כזה לפסיקה שהפנה אליה חברי ולמגמה אליה הוא מפנה ביחס למראית פני הצדק שעולה מפסיקת העליון. יחד עם זאת השאלה העיקרית היא האם בנסיבות העניין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. תיק שנסיבותיו כה חריגות ומיוחדות עד שאין מנוס אלא מפסילת ביה"ד – הרי שתנאי זה אינני מתקיים. ההחלטות שהפנה אליהן חברי הינן החלטות שביום יום אין בהן שום דבר חריג או יוצא דופן. למעט העובדה שהן אינן נושאות חן בעיניה של הנתבעת, אין בהן דבר וחצי דבר שיכול להביא לפסלות ביה"ד בתיק זה". החלטת בית הדין האזורי בבקשה לפסלות לאחר שמיעת הצדדים, נתן בית הדין האזורי החלטה הדוחה את בקשת הפסלות, כדלקמן (ההדגשות אינן במקור – ו.ו.ל): סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), החל בבית הדין לעבודה מכוח הוראות סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969,  קובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בענייננו טענת הפסלות מבוססת הן על החלטות שנתנו במהלך ניהול ההליך והן על ההחלטות מהיום ובפרט, ההחלטה לשמוע את עדות התובע.

" ב"כ המערערת שב וטען כי לטעמו יש לעכב את ההליך עד לאחר הגשת הבר"ע ותוצאותיה; ואילו ב"כ המשיב אמר כי הוא סבור שעל בית הדין להיעתר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: ראשית, הוכחת עילת פסלות מחייבת תשתית ראייתית משמעותית, משום שהיא מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט (ראו למשל: עפ"ס 44428-02-21 יוסי ביליה - בדק בית בובי ובניו בע"מ (3.3.2021)).

סוף דבר הערעור נדחה.