לאחר הליך לאיוש משרת יועץ משפטי לנתבעת, שהתנהל על ידי ועדת איתור, ביום 9.6.20 הודיעה הנתבעת לתובע, כי דירקטוריון הנתבעת "החליט שלא לבחור באף מועמד לתפקיד יועץ משפטי לחברת במסגרת ההליך הנוכחי והמליץ לצאת להליך חדש".
התובע פנה לבית הדין בבקשה לבטל את ההחלטה הנ"ל.
תחילה פנה התובע בבקשה לצוו מניעה זמני, שיורה לנתבעת להמנע מבצוע כל פעולה שמטרתה פירסום הליך לאיוש משרת היועמ"ש לנתבעת, להשהות את ביטול החלטת ועדת האיתור להמליץ עליו כעל הזוכה בהליך האיתור לתפקיד היועמ"ש לנתבעת וכן להשהות את החלטת ועדת האיתור לתקן בדיעבד את תנאי הסף והקריטריונים לבחינת הזוכה בהליך.
לאחר מכן ניתנה החלטה בבקשת התובע לגילוי מסמכים ספציפי (החלטה מיום 9.9.20).
בנוסף וכפי שעולה מעדותו של גליקסברג, לא היה כל דיון מהותי בשאלת התאמתו של התובע למעמד של כשיר שני ומדובר בקביעה שמשקפת את הציון שקבל, ותו לא.
אשר על כן, לא מצאנו כי פרוטוקול ועדת האיתור מיום 11.3.20 כובל את החלטות ועדת האיתור שהתקבלו מאוחר יותר, על יסוד מידע נוסף שהיתקבל אצלה לגבי המועמד המוביל או לאחר דיונים נוספים שקיימה בקשר לכלל הליך האיתור.
"
זאת ועוד - צודקת הנתבעת, שטענה בסיכומיה כי בכל פסקי הדין הרבים שבהם נדונו הליכי איוש משרות לבכירים בשירות הצבורי, מעולם לא נקבע כי יש לקבל את הציון שנקבע בבחינת "כזה ראה וקדש", אלא שהדיון לגבי מידת התאמתו של המועמד נעשה בהיבטים כלליים של התאמתו, כגון התאמה ערכית (ר' למשל בג"צ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה, 12.10.08, בג"צ 43/16 אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל, 1.3.16).
בהקשר זה יש להזכיר כי על פי פסיקת בית הדין הארצי בעיניין זילבר (ע"ע (ארצי) 47000-09-13 אוצר מפעלי ים בע"מ – זילבר, 10.5.15, מקום בו הוכח כי ההחלטה שלא למנות מועמד שנימצא ככשיר שני התקבלה משיקולים עינייניים וסבירים, בית הדין לא יתערב בה.
נזכיר כי בעיניין זילבר, דירקטוריון החברה החליט ברוב דיעות שלא לאשר את מינויו של המועמד לתפקיד מנכ"ל החברה, "חרף העובדה שועדת האיתור שמינה הדירקטוריון, לאחר הליך יקר, ממושך ומעמיק, המליצה עליו ככשיר שני לתפקיד, ומועמדותו של האדם שנבחר ככשיר ראשון ירדה מהפרק לאור עמדת רשות החברות הממשלתיות, כי אין למועמד 'כישורים מיוחדים' כנדרש כאשר ישנה זיקה פוליטית". כלומר, מדובר בנסיבות קיצוניות יותר מעניינו של התובע, לגביו לא היתקיים דיון בשאלת התאמתו לתפקיד ככשיר שני.
...
לסיכום כל האמור לעיל, החלטת ועדת האיתור התקבלה במסגרת סמכותה ועל פי שיקול דעתה, שבית הדין לא ימהר להתערב בו. בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל בהרחבה, לא ניתן לומר שהחלטת ועדת האיתור חרגה ממתחם הסבירות ועל כן אין מדובר במקרה המצדיק התערבותו של בית הדין.
לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
לאור ההערות לגבי התנהלות הוועדה (בנושא הפרוטוקולים וכן הקביעה הראשונית לפיה התובע נמצא מתאים ככשיר שני), וכן העובדה כי בסופו של יום, החלטת הנתבעת, לפיה הליך האיתור לא היה מיטבי ולמעשה נוהל הליך איתור שלם ללא תוצאה כך שיש לשוב ולקיים הליך איתור נוסף, אינה קשורה כלל לתובע או להתנהלותו בהליך האיתור, לא מצאנו לחייב את התובע בהוצאות, חרף דחיית תביעתו.
