בקשה לגילוי מסמכים בפרשת הלבנת ההון בבנק מזרחי טפחות

בצד האמור "היקפה של חובת הגילוי נקבע על-פי תכליתה – היכולת להיתגונן מפני בקשת הסגרה. אין מטרת הגילוי לאפשר למבוקש לארגן את פרשת הגנתו לגוף האישומים נגדו. זו האחרונה היא סוגיה נפרדת, שמקומה יכירנה בשלב הדיון באישומים גופם, ואין היא רלוונטית לדיון בעתירה להכריז על מבוקש כבר-הסגרה" (שם, פיסקה 12).

עוד עותר המבקש להעתק קובץ פירוט משיכות – בנק מזרחי טפחות.

יש לדחות את בקשת המבקש לקבלת מסמכים מתורגמים לעברית לטובתו שלו שכן התגורר בארצות הברית שנים ארוכות, שם ניהל את עסקיו באנגלית ואף את ענייניו המשפטיים ניהל באנגלית כאשר הועמד לדין בשנת 2005 בגין עבירות הלבנת הון.

...

יש לדחות את בקשת המבקש לקבלת מסמכים מתורגמים לעברית לטובתו שלו שכן התגורר בארצות הברית שנים ארוכות, שם ניהל את עסקיו באנגלית ואף את ענייניו המשפטיים ניהל באנגלית כאשר הועמד לדין בשנת 2005 בגין עבירות הלבנת הון.

מקובלת עלי טענת ב"כ המבקש ולפיה גם אם מסוגל המבקש להתנהל באנגלית יומיומית, קיים פער בין ידיעת שפה ברמה זו, שאינה שפת האם של המבקש, לבין ידיעת השפה הנדרשת לצורך הבנת מסמכי ההסגרה ובפרט כאשר מדובר במונחים מתחום האינטרנט וההון.

סוף דבר המשיבה תמציא את החומר בהתאם לאמור בסעיפים 6ז, 9, 12, 15 לעיל.

שניים הגישו בקשות לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 שעניינן בירור העובדות בקשר עם הנזק שניגרם, אם נגרם, לבנק מזרחי טפחות בע"מ ומבקשות 2 ו – 3 (להלן: "הבנק") בגין סיוע של עובדים בבנק ללקוחות הבנק, תושבי ארה"ב, להלבין הון ולהתחמק מתשלומי מס בארה"ב (להלן: "פרשת המס").

כך גם אהרוני לא יכול היה להצביע על נזק שניגרם לבנק עקב ההתרשלות הנטענת, לפי שבשלב הגשת בקשת אהרוני כל שארע הוא שהבנק התבקש למסור מידע לרשויות בארה"ב. לכן, לטענת כץ, בקשת אהרוני אינה צולחת אף את הרף הנמוך הנידרש מבקשה לגילוי מסמכים.

...

במצב דברים זה, אין לאפשר הגשת בקשה מאוחרת רק כדי לכלול בה ראיות וטענות חדשות, לפי שבכפוף לקיום התנאים הקבועים בדין אין כל פסול בתיקון בקשה מוקדמת בשל אירועים שהתרחשו לאחר הגשתה מקום שהבקשה הוגשה בתום לב בשקידה ראויה בהתאם למידע שהיה גלוי באותה עת ולא רק כדי 'לתפוס מקום בתור'.

סוף דבר בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי במקרה כאן אין הצדקה לחרוג מהכלל לפיו יש ליתן עדיפות לבקשה המוקדמת, ועל כן, אני מוחק את בקשתו המאוחרת של אלעד כץ בתנ"ג 39057-03-19.

לעניין טענת החיסיון שהעלה המשיב, הפניתה המבקשת לפרשת סקולר (רע"א 1917/92 סקולר ואח' נ' ג'רבי ואח', פ"ד מז(5) 764), שם נקבעה החובה החלה על בנק למסור מסמכים לגבי חשבונותיו אפילו של זר להתדיינות ומקל וחומר אף בעניינינו בו מבוקש לעצור מימוש דירת מגורים.

לעניין זה השווה גם להחלטה מיום 18.2.18 בת"א (ת"א) 38805-10-16 שילת לעד בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ אשר עסקה בגילוי נוהל הבנק הנוגע ל"איסור הלבנת הון ומימון טירור".

העובדה שחברות התיקשורת סיפקו שירותים לנתבעים אין די בה בהקשר זה. (ר' גם רע"א 8181/15 אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו, 31.1.16).

לא למותר לציין כי לא נטען על ידי המבקשת ולא הוכח על ידה כי מיתקיים אחד החריגים לכלל לפיו גילוי מסמכים נוהג בין בעלי הדין עצמם: לא הוכח כי חברת "לעובד גרופ", אשר החשבון אצל המשיב וכלל התעוד הבנקאי הם שלה, נימצאת בבעלותו או בשליטתו של בעל דין וכן לא הוכח כי חברת "לעובד גרופ" "רקחה קנוניה" עם מי מבעלי הדין ובעניינינו במיוחד עם המשיב.

...

זה נכון שיש גם איזושהי הלוואה של החזר חודשי של כ-10,000 ₪ שהייתה משולמת עד לאחרונה? למיטב זכרוני כן. בנסיבות העניין, למען הסר כל ספק ונוכח תשובתו של נציג הבנק לעיל, הנני מורה כי המשיב ישיב בתצהיר של נציג מוסמך מטעמו מה עלה בגורלם של כל השיקים שנמסרו לו; כמה מהם נפרעו וכמה לא נפרעו ומה עלה בגורלה של ההלוואה אשר הוחזרה בתשלומים חודשיים בסך 10,000 ₪ והאם התשלומים לפרעונה ממשיכים או פסקו ומתי.

סוף דבר ברע"א 6553/14 דן פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg (פורסם בנבו, 16.3.15) נפסק: מן המפורסמות הוא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, כעניין שבשגרה, בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול התיק על-ידי הערכאה המבררת, ובכללן החלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים (רע"א 8414/14 סחוש נ' ליאון [פורסם בנבו] (10.2.2015); רע"א 6033/13 Glaxo Smithkline P.L.C נ' אוניפארם בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (27.11.2014).

אשר על כן ובהינתן כל האמור הנני מורה למשיב להמציא לעיון המבקשת את הנהלים (בחלקם) כאמור בסעיפים 31 ו־32 לעיל , את המסמכים כאמור בסעיף 40 לעיל וכן להשיב מענה הולם כאמור בסעיף 51 לעיל, וזאת עד ליום 22.4.18 בשים לב לפגרת הפסח שבפתח.

לאחר טיעוני הצדדים ומשלובנה המחלוקת האמתית שבין הצדדים, איפשרתי למבקשת להציג למשיב מסמכים נוספים, שמא יהיה בהם להניח את דעתו ולהפיג את החשד שנעור בליבו לפיו מתבצעת בחשבון פעילות הקשורה להלבנת הון.

ראו: "באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של היתנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טירור, פעילות ספקולאטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון היתנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצידו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית (ראו ר' בן אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי) 433 (1996); ה"פ (מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (23.4.2009); ת"א (חיפה) 19332-12-11 שלש נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (18.2.2014); ת"א (תל אביב-יפו) 11134-11-12, לד אביבים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 4-5 (8.5.2013); ה"פ (נצ') 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים סניף 744, [פורסם בנבו] פסקה 10 (13.4.2014), ועוד). בכל המקרים האמורים, נטל ההוכחה לסבירות הסרוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מיתחם שיקול דעתה)." (פרשת איעמאר) מן הכלל אל הפרט לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שהוצגו, סברתי כי עלה בידי המשיב להצביע, ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, על תשתית ראייתית לכאורית שיש בה לגבש מסקנה בדבר יסוד סביר לחשד שבחשבון מבוצעת פעילות הקשורה בהלבנת הון.

אומנם במכתב בנק הפועלים (מיום 31.12.17) לא צוין במפורש שמדובר בחשד להלבנת הון, אך ברי שמדובר בהחלטה חריגה ואי גלוייה מהוה אי גילוי פרט מהותי.

...

בשים לב לסיכויי התביעה כפי שפורטו לעיל, ומאזן הנוחות, יש במהות הסעד הזמני שהתבקש להוות נימוק נוסף שלא להיעתר לבקשה.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,500 ₪ (כולל מע"מ).

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי 18 ספטמבר 2022 ת"צ 24372-08-19 אמיר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ המבקש יובל אמיר ע"י ב"כ עו"ד עו"ד אמיר כצנלסון ועו"ד ליאור להב המשיב בנק מזרחי טפחות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליאת עיני-ניצר, עו"ד ברוריה שריר – הראל ממשרד ב. לוינבוק ושות' החלטה

לשם כך, עתר המבקש לסעד המחייב את הבנק למסור לידיו נתונים אודות המספר המדויק של לקוחות שסורבו על הסף, עת ביקשו לממש מטבעות וירטואליים וכן לחייב את הבנק לגלות בתצהיר כל מיסמך או נתון עסקי בנידון; בהתאם, התבקש גמול ושכר טירחה.

עמדת היועמ"ש בפרשת ערב כפי שציינתי לעיל, הצדדים הביאו בפני את עמדת היועמ"ש אשר הוגשה בעיניין ערב והתייחסו אליה ארוכות בסיכומי טענותיהם, כרלבנטית גם לעניינו זה. היועמ"ש, בעמדה שמסר בעיניין ערב, הציג הן את עמדתו שלו והן את עמדת בנק ישראל בנידון, אשר נקט בגישה אחרת מזו של היועמ"ש. בעוד שהיועמ"ש סבר, כי על הבנק מוטלת החובה לבצע בדיקה פרטנית של נסיבות מפחיתות סיכון, וככל שמתעורר חשד לפעילות שבה קיים סיכון להלבנת הון, עליו לידרוש מלקוחותיו הצגת מסמכים שונים, במסגרת הליך הכרת הלקוח וכן במסגרת הליך הפחתת הסיכון, בטרם הוא דוחה פנייתם של לקוחותיו להפקיד כספים שמקורם במטבעות דיגיטאליים (ראו עמדת היועץ המשפטי לממשלה, נספח 1 לסיכומי המבקש).

...

על כן בקשת המבקש לאשר ניהול התובענה כייצוגית נדחית ואסביר: ראשית, על פניו התביעה, שמטרתה העיקרית היתה אכיפת הבנק במתן שירותי בנקאות הנוגעים לסחר במטבעות וירטואליים, בעיקרה מיצתה עצמה נוכח האסדרה בנדון.

תרומה זו משתמעת אף מדברי ההסבר לטיוטת התיקון להוראה 411: "על רקע הגידול בהיקפי הפעילות של לקוחות במטבעות וירטואליים וכנגזרת לכך העליית במספר הבקשות מצד לקוחות להעביר כספים שמקורם בפעילות זו אל חשבונות תשלום המנוהלים במערכת הבנקאית או להעביר כספים מחשבונות אלו לצורך פעילות כאמור, מצאתי לנכון לתקן הוראה זו.."; שנית, לא נסתר מעיני טרחתם של התובע המייצג ובא כוחו והסיכון שנטלו על עצמם בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה ואף אלו הובאו בחשבון במסגרת זו (סעיפים 22(ב)(1) ו-23(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות); שלישית, סבורני כי לשאלות שהועלו בבקשת האישור חשיבות ציבורית רבה בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של לקוחות הבנק לקבל שירותים וכן בסוגיית ליבון וצמצום הפערים שביחס בין ההתפתחות הטכנולוגית לבין ההסדרה החקיקתית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, משלא מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 8(2) לחוק תובענות ייצוגיות, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, דין בקשת האישור להידחות בכפוף לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו כמפורט לעיל.