בקשה לגילוי מידע מגוגל בעניין מייל משמיץ

בפני בקשה להורות לגוגל ישראל בע"מ ול Google Inc ארה"ב (לצרכי נוחות תקראנה שתי החברות ביחד – "גוגל") לגלות מידע אודות כתובת הדוא"ל ממנו נשלח לתובעת מייל משמיץ, העומד במוקד התובענה שהגישה נגד הנתבעת, אשר הועסקה על ידי התובעת עד לפיטוריה.

...

בפסק דינו של בית המשפט העליון (רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' אוהד בן חמו (2018)) במסגרת ערעור על החלטתה של כב' השופטת שטמר נקבע: "ככל שהדבר נוגע לפייסבוק אירלנד שביחסים בינה ובין המשיב חלים תנאי השימוש, אני סבורה כי יש לקבוע שתניית השיפוט הזר היא תניה מקפחת וכי בדין ביטל אותה בית המשפט קמא. לעומת זאת, לא הוכח כי תניית ברירת הדין הקבועה באותם תנאים מקפחת. משכך, יש לברר בישראל את בקשת האישור ככל שהיא נוגעת לפייסבוק אירלנד, על פי הדין המהותי של מדינת קליפורניה. באשר לפייסבוק ארה"ב – משנקבע כי תנאי השימוש אינם חלים ביחסים בינה ובין המשיב, יש לברר את בקשת האישור לגביה בישראל ועל פי דיני ישראל". כלומר: ניתן התר לנהל את התביעה הייצוגית נגד פייסבוק בישראל: ככל שהדבר נוגע לפייסבוק אירלנד – על פי דיני מדינת קליפורניה ואילו ככל שהדבר נוגע לניהול התביעה כנגד פייסבוק ארצות הברית, נקבע כי זו תתברר על פי דיני מדינת ישראל.

שוכנעתי, כי לאור הסכמת הנתבעת כי ינתן צו לגוגל לחשיפת פרטי בעלי חשבון הדוא"ל ממנו נשלח המייל המשמיץ, מזה, והמסגרת המשפטית שעיצב החוק, המאפשרת זימונו של עד לשם גביית ראיות ו/או המצאת מסמכים המצויים בידי תאגיד או אדם במדינה זרה, מזה, ובכפוף לאיזון שלהלן בין זכותו/ת של האלמוני/ת בעל/ת חשבון הדוא"ל important.info.asap@gmail.com לפרטיות ואנונימיות לזכותה של התובעת לשם טוב, יש מקום ליתן צו ל- Google LLC המורה לה לגלות את כל כתובות ה IP מכל המכשירים שהתחברו איתם לחשבון הדוא"ל important.info.asap@gmail.com ואת כל המידע, הפומבי והאישי, המצוי בידי גוגל ביחס לבעליו של חשבון הדוא"ל הנזכר.

לסיכום – על התובעת לפנות לפנות לרשות המוסמכת כהגדרתה בחוק ולהמציא החלטתי זו ל Google LLC.

עוד תואר הנתבע כמי שמנהל את הנציגות תוך ביצוע "פעולות מסוכנות" כמי שמפרסם דברי שיטנה נגד חברים בנציגות "מסית, מכפיש ומשמיץ". אחריות של מבקשת 2, רעיית מבקש 1, יוחסה מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין בתורת מי ששיתפה, שידלה וסייעה לבצוע העוולה.

תקנה זו באה על רקע ניצול לרעה של מכשיר זה, לא על מנת לקבל מידע מבעל הדין היריב אלא על מנת להתיש ולהטיל עלויות במטרה להתפשר או לזנוח את התביעה או ההגנה.

לאור האמור אני מקבל דרישה זו. כיוון שטענת הנתבע חוזרת על עצמה גם בהמשך ביחס למסמכים אחרים שהתבקשו אעיר כבר עתה כי אינני מקבל את טענת הנתבע– או טענות דומות– לפיה "הפרסומים נשוא התביעה שכנגד כלל אינם עוסקים באופן מימונם של ההליכים המשפטיים של הנציגות ואינם מייחסים למשיב (הנתבע) דבר בעיניין זה " וכן "לא ניתן לאפשר למבקשים להרחיב את היריעה למחוזות שאינם ממן העניין ככל העולה על רוחם". הנתבע הוא שבחר לבסס את עילת התביעה שכנגד על פרסומים המבוססים על טענות כוללניות שפירסמו התובע והנתבעת ביחס לאופן בו מנהל המשיב את עינייני הנציגות.

עם זאת, החלטה זו לא לאפשר למבקשים לקבל כתובות מייל לפני כנוס אסיפה כללית ביולי 2021 התקבלה לפני מועד הגשת התביעה שכנגד בספטמבר 2021 ולכאורה יש בה כדי לבסס טענה שהועלתה בפרסומים עליהם מתבססת התביעה שכנגד לפיהם המשיב פועל להשתקת ביקורת ("המבקרים מושתקים ומוחרמים").

גם חוות דעת, ככל והייתה כזו, המורה על הסרת מודעות שתלו המבקשים בדבר נושאים לסדר יום האספה הכללית מיולי 2021 רלוואנטית בשל האפשרות לבסס באמצעותה את טענת המבקשים בפירסום מושא התביעה שכנגד לפיו "המבקרים מושתקים ומוחרמים". לפיכך, ככל ויש חוות דעת כזו, יש לגלותה.

...

אני דוחה את הבקשה בקשר לקבלת החלטת הנציגות בעניין מינויו של רו"ח אדלר כרו"ח הנציגות.

הבקשה לגילוי ועיון במסמכים מתקבלת ביחס לפריטים 5,6, 7 (בסייגים), 8, 9, 10, 12 ונדחית ביחס ליתר הפריטים.

אני קובע את התיק לשמיעת ראיות ליום 13.2.2023 שעה 09.00.

במסגרת ההליכים מקדמיים ביקשה קלאסיק לגלות מידע על אודות תיבת הדוא"ל important.info.asap@gmail.com אשר כפי טענתה, שימשה את נטלי למשלוח הודעת המייל נשוא תובענה זו. בית הדין האיזורי נעתר לבקשתה של קלאסיק, תוך קביעת קריטריונים לגילוי.

] עוד טענה קלאסיק, כי לנטלי בלבד היה אינטרס אישי להשמיץ מינהלי המלון משום שהיא הייתה בעלת מידע בנוגע למפורט בהודעה האנונימית, היא פוטרה בסמוך לפירסום המייל האנונימי ומי נפגע בצורה קשה מפיטורים [footnoteRef:32].

נראה גם כי בנסיבות העניין, יש גם צדק בדבריה של נטלי כי היא לא היתנגדה לגילוי המידע ע"י גוגל בנוגע לבעלות של תיבת הדוא"ל ממנה נשלח המייל האנונימי.

...

לטעמנו, אין מקום לתת הכשר גם למצבים שבהם העובד מפר נהלים של המעסיק.

לסיכום הדברים – תביעותיהן ההדדיות של הצדדים נדחות בזאת.

לא מצאנו לנכון בנסיבות אלו, ליתן צו להוצאות.

ממילא, חב' פרטנר איננה מחזיקה בכתובות הדוא"ל של הפרופילים שצוינו, שעה שאינן שייכות לה, ומכאן שאינה מסוגלת לספק מידע אודות.

עם זאת, חב' פרטנר נייחים מותירה את הבקשה דנן לשיקול בית המשפט הנכבד, וככל שייקבע שנסיבות העניין מצדיקות מתן צו לגילוי מידע בנוגע לפרטי כתובת ה-IP, היא תעשה זאת.

מאז, קנתה הלכה זו שבטה בפסיקה הישראלית, ובית המשפט העליון חזר עליה פעמים רבות (ר' לדוגמא ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני, סה(3) 521 ; ע"א 1622/09 גוגל ישראל בע"מ נ' חברת ברוקרטוב (נבו 1.7.2010)).

בספרם "דיני לשון הרע - הדין המצוי והדין הרצוי" בעמ' 259 (2019) הסבירו המחברים חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור, כי: "לכל מחשב המחובר לרשת מוקצה מספר (IP – Internet Protocol) המציין את כתובתו ברשת ומשמש לזיהויו. הגלישה במחשב מותירה עקבות המתבטאים בכתובת - IP של מחשב הגולשים, ואחריהם ניתן לנסות להיתחקות". אולם, כפי שהבהיר המחבר מיכאל בירנהק במאמריו "חשיפת גולשים אנונימיים ברשת" (חוקים ב 51), בעמ' 58: "ספקי תיקשורת מקצים את הכתובות ללקוחותיהם על בסיס דינאמי. ההקצאה נעשית בעצם היהתחברות לרשת האנטרנט באמצעות הספק ולכן אין צורך שהגולש ידע על קיומה של ההקצאה או על מספר ה-IP עצמו. מחשב שמחובר ברגע מסוים לרשת האנטרנט באמצעות ספק הגישה יקבל כתובת IP למשך הגלישה. כאשר יתנתק תחזור הכתובת לספק השרות ותהיה פנויה להקצאה לגולש חדש. זו כתובת IP דינאמית. כאשר מדובר בכתובת IP קבועה כל העת, המיועדת רק לשימושו של גולש מסוים, היא נקראת כתובת סטאטית". על כן, מדגיש בירנהק בספרו [מרחב פרטי] הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה (תשע"א), בעמ' 343 כי אדם המחזיק בכתובת IP של המעוול כלפיו יכול: "לשים פעמיו לספק שירות הגישה ולבקש בדיקה במאגר הנתונים שלו, ככל שהמידע נשמר שם. אם המידע נשמר אצל הספק, הרי הוא יכול לבדוק למי מגולשיו הקצה את כתובת ה-IP הנדונה. ההצלבה אפשרית אם ספק השרות יודע את פרטי לקוחותיו – נתון שקיים בדרך כלל מטבעו של השרות – ואם שמר את נתוני הקצאת הכתובת IP. מאחר שההקצאה היא כיום ברובה דינאמית, המידע צריך להיות מדויק ברמה גבוהה. לא די לשאול למי הוקצתה כתובת ה-IP ביום מסוים, אלא יש לבחון את ההקצאה בדיוק של שעה ודקה". ואכן, הפסיקה עמדה על קושי זה בבר"ע (מחוזי-חי') 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר YNET -מערכת הפורומים, פס' 42-44 לפסק דינו של השופט עמית (נבו 22.4.2007): "רק ספק הגישה יכול לדעת לאיזה משתמש שייך ה-IP ולשם כך עליו לדעת את השעה המדוייקת, עד לרמת השניה בה נעשה הפירסום המשמיץ, כי בעידן האנטרנט המהיר, אותה כתובת IP עשויה לעבור בין מספר משתמשים במהלך דקה. העדר סנכרון מדוייק בין ספק הגישה לשעון הפורום, עלול להביא לטעות בזיהוי [...] מכאן, שבשיקולי בית המשפט אם להורות על חשיפת זהותו של הגולש-הנתבע, יש ליתן את הדעת לכך, שחשיפת ה-IP וחשיפת שמו של המשתמש, עשויה להיות אך קדימון לשורה של הליכים נוספים כמו [...] בדרך לכל אלו, חשיפת המידע עשויה להוביל למספר אנשים שעשויים למצוא עצמם מול הליכים משפטיים ללא עוול בכפם, תוך פגיעה בפרטיותם. מטעם זה, גם אם בית המשפט נעתר בתחילת הדרך לבקשה, רשאי בית המשפט לשנות את החלטתו בכל נקודת זמן בהמשך הדרך, ככל שהליך חשיפת זהותו של הנתבע כרוכה בקשיים טכניים או בהכבדה יתרה על ספקי הגישה או על צדדים שלישיים" (ר' גם ת"א (שלום-ת"א) 165617-09 ישראל סורין שוחט נ' אלעד קושניר (נבו 20.9.2016)).

...

לפיכך, דין בקשתו של דואק לדחייה (בירנהק "גבולות האנונימיות של ה״אחד שיודע״" הארת הדין ה 1, 16-17 (התשס"ט)).

סוף דבר: דין הבקשה עבור הפרופילים "יוסי דואק המוניטין" ו-"חדשות הקריות" להתקבל בחלקה.

דין הבקשה עבור הפרופיל "יוסי דואק (יוסקה הנוכל)" – להידחות במלואה.

הסתבר שבתקופת העסקתו אהרוני החל להשקיע בחברה מתחרה, ולצורך כך נטל מסמכים, חוזים, מחשב יד של החברה ואף השתלט על תיבת הדואר האלקטרוני שלה באמצעות שינוי הססמה שהייתה ידועה לו. יתרה מכך; אהרוני גם גנב את רשימת הלקוחות של החברה, המהוה סוד מסחרי, לרבות רשימת פרטי קשר של לקוחות פוטנציאלים אשר הביעו היתעניינות ראשונית לרכישת שירותים ומוצרים מעסק (להלן: "הלידים").

בנוסף לפיצויים על אהרוני להסיר לאלתר את כל הפרסומים המכפישים וכן כל פירסום דומה שלא הוכר על ידי החברה וליתן צו קבוע האוסר עליו לפרסם כל פירסום בקשר לחברה ו/או לעשות שימוש ברשימת הלקוחות והלידים שלה (סע' 87 לתביעה).

דיון חוק העוולות סע' 5 לחוק העוולות מגדיר מהו "סוד מסחרי". "סוד- מידע עסקי, מכל סוג שאיננו נחלת הרבים ושאיננו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים. אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחרים, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סוד מסחרי כולל כל נוסחה, תוכנית עבודה, שיטות עבודה לרבות רשימת לקוחות.

החברה לא הצליחה להניח תשתית ראייתית מספקת שאהרוני "העתיק" לאמוזה את פעילות החברה, לא הוכח שהיא לא הייתה שבעת רצון מתפקודו הלקוי של אהרוני, שהוא מסר מידע מוטעה בנוגע להקף המכירות האישיות שלו, וכי הוא חתם על הסכם מטעמה בנגוד להרשאתו.

ביום 31.1.2020 אהרוני פירסם בפייסבוק "מיסמך עדות", בו נכתב בין היתר "לאחר שהגענו ל600 לקוחות ביוני 2019 גולן או לירן החליטו להפסיק את העבודה עם אמזון ולאט לאט להפסיק גם את העבודה עם גוגל. כיוון שגוגל ואמזון הן חברות בורסאיות שיש להן שקיפות וגולן רצה שההכנסות ללקוחות יהיו רק דרך פורשופ כיוון שפורשופ חברה פרטית ואין שקיפות. יש לציין שלאחר בירור קצר של אנשי מכירות בחברה ושלי עם לקוחות מסתבר שאף לקוח לא קיבל דולר מאמזון למרות שהיה שם מוצרים למכירה באתרים שלהם במאות אתרים. גולן החליט להקים את פורמדיה שבבעלות פורשופ במטרה להחליף לחלוטין את חברת גוגל ואת ההכנסות משטחי הפירסום באתרים של הלקוחות... באותו פרק זמן במקביל אני ועוד מספר אנשי מכירות גילינו במקרה שהבעלות על הנכסים הדיגיטאליים הם לא של הלקוחות עצמם אלא של החברה. 1. הבעלות על שרתי האיחסון של האתרים הם לא של לקוחות אלה של החברה בנגוד למה שמכרנו ללקוחות 2. הבעלות על הדומיין (שם האתר) נקנה מחשבון Go Dedi של החברה ולא מחשבון של הלקוח, מה שאומר שהבעלות בכל האתרים כולל הדומיינים של כל הלקוחות הם של החברה ולא של הלקוחות 3. החברה הבטיחה בהסכם לנהל רשתות חברתיות ללקוחות בכסף שהם משלמים על דמי הניהול החודשיים בפועל החברה מנתבת את הכסף של הלקוחות לניהול רשתות חברתיות של החברה בלבד בנגוד להסכם ובנגוד למה שמכרו ללקוחות... ביקשו ממני לתת הסבר למה פורשופ אחזקות בע"מ לא חברת פירמידה או פונזי שמשלמת כסף ללקוחות הותיקים מכסף של לקוחות חדשים שנכנסים ומשלמים. לקוח חדש משלם 17,500 ₪ לפורשופ, פורשופ מעבירה כסף לפורמדיה שבבעלותה ופורמדיה משלמת ללקוח הוותיק מהכסף של הלקוח החדש וכך מתגלגל כסף מלקוחות חדשים ללקוחות ותיקים. מי שבתחתית הפירמידה מפסיד מי שלמעלה הבעלים מרויח את רוב הכסף" (להלן: "מיסמך העדות"; "הפירסום הראשון" נספח 3 לת/1).

...

יישום האמור לעיל מוביל למסקנה כי הפרסומים עסקו בשני נושאים שחזרו על עצמם.

ועל כן אני דוחה את דרישתה לפסוק במקרה דנן כפל פיצוי.

סוף דבר אני מחייבת את אהרוני לשלם לחברה 100,000 ₪ בגין הפרסומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.