בקשה לגילוי מידע חסוי בעתירה מינהלית לביטול רישיון נשק

בפני בקשה לקבלת פרטים ונתונים מתוך מידע חסוי, במסגרת עתירה מינהלית בה עתר העותר נגד החלטות המשיבים לבטל את רישיון הנשק שלו.

יש להוסיף כי המשיבים לא הצביעו על טעם לגופו של ענין לאי מתן הפראפראזה, למעט הטענה כי בתשובתם לעתירה העותר הופנה למידע החסוי, ואולם, כל שנאמר בתשובה הוא כי המישטרה הסתמכה על "חומר חסוי המייחס לעורר עבירות אמל"ח. אי גילוי החומר נעשה בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק סדרי המנהל, החלטות והנמקות התשי"ט- 1958", ובכך אין די. לפיכך אני מורה למשיבים להמציא לב"כ העותר לא יאוחר מיום 1.10.17 פאראפרזה של החומר החסוי.

...

אך סבורני כי במקרים אלה, נדרש מאמץ ליצירת פרפראזות של החומר, תוך פירוט ככל הניתן, ותוך מאמץ לא להסתפק באמירות לקוניות.

יש להוסיף כי המשיבים לא הצביעו על טעם לגופו של ענין לאי מתן הפרפרזה, למעט הטענה כי בתשובתם לעתירה העותר הופנה למידע החסוי, ואולם, כל שנאמר בתשובה הוא כי המשטרה הסתמכה על "חומר חסוי המייחס לעורר עבירות אמל"ח. אי גילוי החומר נעשה בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק סדרי המנהל, החלטות והנמקות התשי"ט- 1958", ובכך אין די. לפיכך אני מורה למשיבים להמציא לב"כ העותר לא יאוחר מיום 1.10.17 פרפרזה של החומר החסוי.

אני קובעת המשך דיון בעתירה ליום 15.11.17 שעה 10:15.

העתירה: לפניי עתירה מינהלית, במסגרתה מבקש העותר להורות על ביטול החלטת פקיד רשוי כלי-ירייה, במשרד הפנים (להלן: "המשיב"), להתלות את רישיונו של העותר להחזקת כלי ירייה, מיום 14.9.11 (להלן: "ההחלטה"), בהסתמך על המלצת משטרת ישראל (להלן: "המשיבה").

בנוסף קבעה הפסיקה, כי אמנם מעורבות בעבירת אלימות יוצרת חשש, כי מבקש רשיון הנשק עלול להשתמש בנשק שניתן לו שלא כדין, ואולם 'שונה הדבר, אם הרשיון להחזקת נשק כבר ניתן, עברו שנים ולא התגלה כל חשש לשימוש שלא כדין בנשק' (לעיל, בעמ' 330).

יובהר, גם כאשר החלטת הרשות מתבססת על מידע מודיעני חסוי בבואה להכריע בדבר ביטול רישיון שכבר ניתן, התשתית הראייתית שבפני הרשות צריכה להוות הוכחה משכנעת, שאינה מותירה מקום לספקות סבירים, כאשר חשד בלבד אינו שיקול מספיק בכדי לבטל רישיון (עת"מ (מרכז) 59242-07-12 עירקי נ' המשרד לבטחון פנים, פורסם בנבו, 7.2.13).

לאור עברו הנקי של העותר ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני סבור כי החלטת המשיב לאמץ במלואה את עמדת המשיבה, חרגה ממיתחם הסבירות, שכן עוצמת המידע אינה כזו המצדיקה העדפת השיקול של שלום הציבור, על-פני זכויותיו של העותר, שהחזיק משך תקופה ארוכה בנשק ברישיון ללא הפרות כלשהן וללא חשד למעורבות בפלילים.

...

מעבר לאמור, לאחר ששמעתי את דברי העותר, שוכנעתי כי העותר אינו מבקש לעשות שימוש בנשק, החורג ממטרת החזקתו על-פני תנאי הרישיון, ובמובן זה אני דוחה את טענות ב"כ המשיבים בעניין השימוש לכאורה אותו מבקש לעשות העותר.

למעלה מן הצורך אציין, כי דין טענותיו של העותר בדבר הפרת החובה לקיים שימוע בעניינו במהלך הדיון בערר שהגיש, להידחות.

לאור המפורט לעיל, אני מורה על קבלת העתירה, במובן זה, שהחלטת המשיב על התליית רישיונו העותר מיום 14.9.11 בטלה, והנשק שהפקיד העותר בתחנת המשטרה בטבריה, מסוג רובה-צייד מס' 140332M יוחזר לידיו על-ידי המשיבה.

על רקע זה נעשו מספר פניות מטעם העותר לנהגי משאיות, מינהלי מיפעל הבטון, פקוח ערוני של עריית אשקלון ומשטרת אשקלון, וכן הוגשה תביעה אזרחית (ת"א 56070-09-20) במסגרתה התבקשה חברת שפיר לחדול מגרימת מטרדים סביבתיים.

ביום 19.07.21 העותר הגיש ערר על הודעת הביטול בהתאם לסעיף 12(ג1)(1) לחוק כלי הירייה, במסגרתה ביקש, בין היתר, לעבור בדיקת מסוכנות לנשק באופן מיידי.

ביום 10.11.21 התקבלה הודעת "השלמת טיעונים לערר", לפיה המשיבה 2 מיתנגדת להחזרת רישיון כלי הירייה הואיל וברשותה: "מידע חסוי, הקושר את העותר לסביבה מסוכנת ואלימה, וכן קשר לגורמים עבריינים ואמל"ח. על-פי מידע זה, מתעורר חשש למסוכנות בנשיאת נשק מצד העורר". הערר שהגיש העותר נדחה על סמך התלונה ועל סמך המידע החסוי.

כמו כן, טוען העותר כי המידע החסוי שהתגלה אצל המשיבה 1 היה אמור להיות ידוע למשיבה 2 עת קיבל העותר את הרישיון לכלי הירייה בשנת 2018.

נפסק בבג"צ 799/80 פנחס שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1), 317, 327: "חשד בלבד אינו שיקול מספיק כדי לבטל רישיון קיים. אמת הדבר, אין צורך לעניין זה בפסק-דין סופי, הקובע את אמתות החשד, אך דרושה לשם כך "הוכחה משכנעת, שאינה מותירה מקום לספקות סבירים". נוכח איזון האינטרסים המתחייב, כמפורט לעיל, ובהיתחשב בטענות הצדדים ובחומר החסוי שהובא לפני, מצאתי כי החלטת הממונה לבטל את רישיון הנשק של העותר, חורגת ממיתחם הסבירות.

...

המשיבה 2, משטרת ישראל, הגורם שעל פי המלצתה בוטל רישיון כלי הירייה של העותר ונדחה הערר מטעמו (להלן: "המשיבה 2").

ענייננו בעתירת העותר לביטול החלטת המשיבה 1 מיום 24.11.21 במסגרתה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת ביטול רישיון הנשק בו החזיק העותר בתבחין: "מגורים בישוב זכאי" – ישוב שחר (להלן: "הישוב").

לאור האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה על החזרת רישיון הנשק לעותר.

העתירה בפני מכוונת כנגד החלטתו של המשיב 3, הממונה על פקיד רשוי כלי ירייה מחוז מרכז (להלן: הממונה), מיום 3.1.22 בה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת המשיב 2, פקיד רשוי כלי יריה (להלן: פקיד הרשוי) שהורה על אי חידוש רישיון כלי היריה של העותר (לאחר ביטולו) מטעמי "שלום הציבור וביטחונו", על פי המלצת משטרת ישראל, אשר התבססה בין היתר על חומר מודיעיני חסוי.

יש להבחין בין ביטול או אי חידוש רישיון קיים לבין דחיית בקשה של מי שמעולם לא היה בידו רישיון נשק (בג"צ 779/80 שללם נ' פקיד רשוי כלי יריה).

תגובת המשיבים החלטת הממונה היא החלטה סבירה וראויה שהתקבלה לאחר שקילת מכלול השיקולים הצריכים לענין והיא אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט.

ב"כ העותר היה ער לעובדה שמדובר בהרחבה של אותו הנימוק כאשר ציין בעתירה כי "הגדיל המשיב 3 והרחיב את נושאי המידע העמום לעבירות בתחום המירמה, כספים, סכסוכים, קשר עם גורמים עברייניים להם זיקה לעבירות אמל"ח"(ההדגשה שלי –ז.ב.) בפני פקיד הרשוי הציגה המישטרה את הנימוק העקרי בלבד לשלילת הרישיון בעוד שבהתייחסות שניתנה לממונה נימנו כל השיקולים המצטברים שייתכן שכל אחד מהם לבדו לא היה גורם לביטול הרישיון אך היצטברותם לנימוק העקרי תורמת ל"מסת" השיקולים.

ונזכיר כי אנו עוסקים בראיות מנהליות שאינן צריכות להגיע לרמה של "מעבר לספק סביר". בצד נימוק מרכזי זה מצויים נימוקים נוספים אליהם הפניתה המישטרה שכאמור גם אם לא היה בכל אחד מהם כשלעצמו להביא לביטול/אי חידוש רישיונו של העותר, כאשר הם מצטברים לנימוק העקרי של "קשר עם גורמים עברייניים שיש להם זיקה לאמל"ח" הם תורמים "למסת" המסוכנות.

...

העתירה בפני מכוונת כנגד החלטתו של המשיב 3, הממונה על פקיד רישוי כלי ירייה מחוז מרכז (להלן: הממונה), מיום 3.1.22 בה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת המשיב 2, פקיד רישוי כלי יריה (להלן: פקיד הרישוי) שהורה על אי חידוש רישיון כלי היריה של העותר (לאחר ביטולו) מטעמי "שלום הציבור ובטחונו", על פי המלצת משטרת ישראל, אשר התבססה בין היתר על חומר מודיעיני חסוי.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים ובראש ובראשונה לנוכח החומר החסוי שנחשפתי אליו, דעתי היא כי יש לדחות את העתירה.

לשם השוואה אפנה לעת"מ כהן שם ביטל פקיד הרישוי את רשיונו של העותר עקב "המלצת משטרת ישראל בגין: פ"א 64053/15 תקיפה". בהחלטת בערר אותה הגיש כהן צוין: "לאחר עיון בחומר שהוצג בפנינו, נשקלו טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי ירייה מחד ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור ובטחונו מאידך, החלטתי להכריע את הכף, לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לאפשר בשלב זה מתן רישיון לכלי ירייה לעורר." על החלטה זו אמר ביהמ"ש : "על פניה, החלטת הרשות לאקונית ולא ניתן להבין הימנה אילו שיקולים עמדו בבסיסה ובאם נשקלו האינטרסים של העותר טרם שנתקבלה, כמו גם, מה היו הנימוקים בעטים הורתה הרשות על ביטול הרישיון.

לאור האמור, העתירה נדחית.

זוהי עתירה מנהלית כנגד החלטות משיב 1 מיום 18.10.06, אשר דחו את בקשת העותר לקבל רישיון לכלי יריה.

ביום 16.5.01 המליצה משטרת ישראל לפקיד רישוי נשק במשרד הפנים לבטל את רישיונות הנשק של העותר עקב החזקת נשק שלא כדין (ר' נספח א' לתגובה).

עובר לנובמבר 03, פנה העותר למשטרת ישראל בבקשה לשקול להסיר את ההמלצה השלילית בעניינו, לגבי רישיון הנשק.

ביום 17.11.03 נשלח מכתב ע"י משטרת ישראל לפקיד רשוי נשק הקובע כי: "מטעמי חסיון מידע, אין באפשרותנו לפרט את סיבת הסירוב (נספח ה' לתגובה).

העותר השתהה בהגשת העתירה ובנוסף לא גילה כל זכות לקבלת הרישיון ואף לא נתגלה כל פגם בהחלטת המשיב.

...

המשיבים טוענים כי דין העתירה להדחות משום שהוגשה באיחור ניכר.

סוף דבר – העותר קיבל רישיון נשק לרובה ציד ובקשותיו לרישיון לרובה ציד נוסף ולאקדח נדחתה.

אשר על כן העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪ + מע"מ, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.