בקשה לגילוי חומרי חקירה בעבירת מסירת ידיעה כוזבת

בהקשר זה צוין כי המשיב הורשע בעבר בבצוע עבירות של אי מסירת מידע לאחר דרישה; מסירת ידיעה כוזבת; איומים; הדחה בחקירה; העלבת עובד ציבור; איסור עשיית פעולה ברכוש אסור; השמטת הכנסה במזיד; עבירה על חוק הביטוח הלאומי, וביום 14.4.2010 נגזרו עליו בגין כך, בין היתר, 78 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה למשך 18 חודשים, כאשר העבירות המיוחסות לו בגין הלבנת הון ואיומים בוצעו לכאורה בתקופת התנאי, מבלי שהיה בכך כדי להרתיעו.

כמו כן, נשמעו טיעונים מטעם ב"כ הצדדים בנוגע לעילות מעצר והוצגו חומרי חקירה ופסיקה.

צוין כי פקוח אלקטרוני רלוואנטי במקרים בהם יש סיכון שנאשם ייצא את גבולות ביתו, אך בעניינינו החשש שהמשיב ימשיך לעבור עבירות ולשבש הליכי משפט או להעתיק את מקום מושבו לחו"ל. ב"כ המבקשת לא היתעלמו מפרק הזמן הממושך שבו צפוי ההליך המשפטי להתנהל, אך טענו כי הפסיקה נתנה דעתה בצורך להחזיק נאשמים במעצר, בהנתן הצדקה לכך, גם למשך תקופות ארוכות, שעה שמדובר בכתבי אישום מורכבים וסבוכים, הכוללים אישומים ונאשמים רבים, כדוגמת אירגוני פשיעה.

בעיניין זה, ציין: "הדיעה האישית שלי היא שיש שם הרבה דברים מופרכים בכתב האישום. אני מכיר אותו אבל לא יכול לחשוב שהוא ראש ארגון פשע. אני יודע שהוא ריצה מעצר בכלא על פחות או יותר אותן עבירות, עבירות מס אבל ראש ארגון פשע ?". וכן: "יש הרבה שעושים רצח אופי ועד שמגיעים לביהמ"ש מגלים שההר הוליד עכבר". ציון סיפר כי לא היתעניין במה הואשם המשיב בעבר, והתעדכן בעיקר דרך משפחתו.

...

לא נעלם מעיני כי כתב אישום מרובה נאשמים, אישומים ועדים, ומשך ניהולו צפוי להימשך זמן רב. ברם, כנגד נתון זה, שאף קשה לאומדו בשלב זה, עומדים כמבואר לעיל, שיקולים אחרים כבדי-משקל שלא מאפשרים, נכון לנקודת זמן זו, להיעתר לבקשת המשיב לשחררו, אך בשל משכו הצפוי של המשפט.

לאור המקובץ, המעשים המיוחסים למשיב, המסוכנות הנשקפת מהם, עברו הפלילי, התנהלות נטולת הרתעה לאחר ריצוי עונש מאסר ממושך, ולאחר שעמדתי על קנקנם של המפקחים שהוצגו, באתי למסקנה כי אין לפניי חלופה הולמת שתאפשר את שחרורו של המשיב, הן בשל חולשת המפקחים המוצעים להציב גבולות ברורים ואיתנים בפניו והן בשל חוסר האמון בו עצמו ועצמת עילות המעצר עליהם עמדתי.

אשר על כן, בהינתן נסיבותיו האישיות של המשיב, ובהעדר חלופה מתאימה, אני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מס שבוצעו בין השנים 2011-2014 כדלקמן: 34 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, 3 עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מסירת מיסמך או דוח הכוללים ידיעה כוזבת, 11 עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי לשלם את המס הכלול בהן, 73 עבירות של הוצאת חשבונית מס או מיסמך הנחזה כחשבונית מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית או המסמך האמור, 73 עבירות של שימוש בחשבוניות במירמה או תחבולה בנגוד לסעיפים 117(א)(6), 117(ב)(1), 117(א)(14), 117)ב)(3), 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו 1975.

אין בידי המשיבה את החקירות של מי מעדי התביעה, ככל שאלו נחקרו בידי רשויות אכיפה אחרות, חקירות אלו, ככל שקיימות אינן חלק מחומר החקירה, אינן רלבאנטיות וככל שב"כ המבקש מעוניין בחקירות אלה, עליו להגיש בקשה לפי סעיף 108 ולא לפי סעיף 74 לחסד"פ. המשיבה מיתנגדת למסור מידע על שומות אזרחיות של מי ממקבלי החשבוניות שכן אלו חוסות תחת סודיות בהתאם לסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, ובנוסף לשיטתה אין מדובר בחומר חקירה והמשיבה לא נדרשה לו את בחנה את הראיות בעיניינו של המבקש.

המבקשת העמידה לעיוני את כל חומר החקירה (2 ארגזים) וכן את הרישום הפלילי (ככל שקיים) של העדים שלגביהם התבקש גילוי הרישום הפלילי.

...

לאיש מהם אין, לכל הפחות ב- 7 השנים האחרונות, הרשעות בעבירות דומות לעבירות המיוחסות למשיב או הרשעות בעבירות מרמה או מסירת עדות שקר או עבירות אחרות בעלות אופי מרמתי שיכולות להשפיע על מהימנותם של מי מהעדים הנ"ל. על כן, הבקשה להמציא למבקש את גיליון הרישום הפלילי של עדי התביעה הנ"ל נדחית.

ראו גם ע"ח (באר שבע) 36471-12-16 רפאלוב נ' מדינת ישראל ( 6.6.17): באשר לבקשת המבקש לקבל את דוחות מע"מ תשומות של מקבלי החשבוניות לצורך בחינת השאלה אם ניכו את המע"מ הגלום בחשבוניות: לא מצאתי כי יש הצדקה להיעתר לבקשה זו. לא הוצגו בפני נימוקים מהם ניתן ללמוד הכיצד הידיעה אם אותו מקבל חשבונית ניכה או לא ניכה את המע"מ, יהיה בה כדי לסייע להגנתו של המשיב.

לטענת ב"כ המבקש, תיקי חקירה כנגד המתלוננת קל וחומר כאשר עסקינן בחשד לעבירת מסירת ידיעה כוזבת, לרבות הרישום הפלילי ורשימת התלונות שהוגשו כנגדה, עשויים להעיד על בעיה במהימנותה של המתלוננת ופוטנציאל הגנתי בחומר חקירה שיש לגלותו, זאת תוך הסתמכות בדברי בית המשפט בענין בש"פ 3489/08, 3099 אברהמי נ' מ"י [פורסם בנבו] מיום 23.2.09 , שם אישר בית המשפט העליון להעביר לידי ההגנה חומר ראיות הנוגע לתלונות מעבר לחומר החקירה שגולה.

...

בהתייחסותו לסוגיית האיזון בין זכותו של הנאשם – המבקש בענייננו, למשפט הוגן ובין זכויות אחרות, ב"כ המבקש הפנתה לבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מ"י [פורסם בנבו] מיום 7/2/07 (להלן: הלכת בניזרי) לפיה: "השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים- דהיינו כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם – יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן" מכאן, טענה ב"כ המבקש, כי זיקת החומר לאישום מובילה למסקנה כי תהיה בו תועלת רבה להגנת המבקש וכן הזכיר את אמרתה של כב' השופטת דורנר בענין בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מ"י [פורסם בנבו] מיום 23/11/00 (להלן: הלכת יחזקאלי) לפיה: "אי העברת המידע לידיו של בעל דין פוגעת בזכויותיו, זכויות אשר חשיבותן רבה יותר בעניין זה, מזכות בעד פרטיות". המשיבה מנגד טענה כי ב"כ המבקש לא הצביע על נימוק לפיו הרישום הפלילי שאת גילויו הוא מבקש, רלוונטי להגנת המבקש.

בענייננו, על רקע ההלכות האמורות והשקולים הצריכים לענין, בנסיבות שבפני, כאשר עסקינן בתלונות הדדיות רבות בהקשר למערכת זוגית בין המבקש כנאשם למתלוננת ונוכח טענות הסנגורית, שוכנעתי שעשוי להמצא בחומר החקירה המבוקש פוטנציאל הגנתי רלוונטי כלשהו לנאשם – המבקש, הגובר על האינטרסים האחרים כפי שהזכירה המשיבה.

האישום השלישי האישום השלישי מייחס לנאשמת, לדקל ולמישל עבירות של מסירת ידיעה כוזבת [3 עבירות] – לפי סעיף 117(ב)(1) בחוק מע"מ, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות [3 עבירות] – לפי סעיף 117(ב)(6) בחוק מע"מ, זיוף והסתרת מיסמך שנידרש לנהלו [3 עבירות] – לפי סעיף 117(7) בחוק מע"מ, שימוש בכל מירמה או תחבולה [3 עבירות] – לפי סעיף 117(ב)(8) בחוק מע"מ. למישל מיוחסות העבירות הנ"ל ביחד עם סעיף 117(ב1) בחוק מע"מ. בכתב האישום נטען כי במסגרת ביקורת מע"מ שנערכה לנאשמת בתחילת שנת 2010, נמצא כי, על מנת להסתיר מעיני רשויות מע"מ את גילוין של העבירות מושא האישום השני, דקל ומישל מסרו ו/או דאגו כי יימסרו לרשויות מע"מ, בשם הנאשמת, שלוש כרטסות הנהלת חשבונות, הנחזות להיות אמתיות, אך בפועל נימצאו כלא-אמתיות [להלן: "הכרטסות המזויפות"].

על פי הטענה, הרשעתו בעבירות לפי פקודת מס הכנסה היא בשל היתנהלות רשויות אכיפת החוק בתיק דנן – שכן, לא ניתן היה להגיש את הדוחות בזמן מאחר ומלוא חומר החקירה, לרבות החומר החשבונאי, היה תפוס בידי המאשימה.

בעפ"ג (ת"א) 24375-12-12‏ ‏דוד זרזבסקי נ' מדינת ישראל (16.6.2013) נדון המערער בגין עבירה של מסירת ידיעה כוזבת וכן עבירה של הוצאת חשבונית מס מבלי לשלם את המס הגלום בה. מדובר היה בארוע יחיד של הוצאת חשבונית בודדת שהמע"מ הגלום בה היה בסך 2,640,574 ₪, עליה לא דיווח המערער בדוח התקופתי [מדובר בארוע ייחודי, חשבונית שהוצאה בחודש מרץ והמערער הוא שפנה מיוזמתו לרשויות מע"מ. לעניין הנסיבות נכתב: "מועד הדיווח על החשבונית נועד להיות 15.4.09. בסוף חודש מרץ העביר המערער את החשבונית למשרד רואה החשבון שלו לצורך רישום הנהלת חשבונות והכנת דו"ח המע"מ החודשי, ובמילים אחרות – המערער לא התכוון להעלים את קיום החשבונית, שהרי העביר אותה לרואה החשבון שלו. החשבונית נימסרה לרשויות מע"מ ביום 1.4.09, כאשר שילטונות מע"מ לקחו את כל חומר הנהלת החשבונות ממשרדו של רואה החשבון"].

ברע"פ 3572/15 יעקב אלימלך נ' מדינת ישראל (18.5.2016) הורשע המבקש במספר עבירות על חוק מע"מ, עבירות זיוף חשבוניות מס תשומות שקבל, בכך שהגדיל את מס התשומות הכלול במטרה להיתחמק מתשלום מס, מסירות ידיעות כוזבות, בכך שלא דיווח על עיסקאות שירות שסיפק במלואן; עבירות של ניהול פנקסים ורשומות בנגוד לדין.

...

לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ציין ב"כ נאשם 4 כי זה הועסק אצל הנאשמת ולא היה מנהל בה. המניע לביצוע המעשים לא היה כספי; המטרה הייתה שהזיוף יתגלה בסופו של דבר ויוביל לפגיעה במערכת היחסים שבין כפר השעשועים ובין הנאשמת.

הערעור נדחה.

לאור כלל האמור אני גוזרת על הנאשם 4 את העונשים כדלקמן: 70 ימי מאסר בפועל אשר ירוצו על דרך של עבודות שירות.

עוד צוין בבקשה כי כנגד המשיבים קמה עילת מעצר בשל מסוכנותם (הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם) וכן עילת שבוש – בין השאר לנוכח העובדה שהמשיב 4 ניסה להמלט ונעצר רק לאחר הגשת כתב האישום בנוסחו הקודם, והעובדה שבפרשה ישנם מעורבים נוספים שטרם אותרו.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי התיק מבוסס בעקרו על גרסת המתלונן, שהוא בעל עבר פלילי בעבירות של מסירת ידיעה כוזבת ושיבוש הליכי משפט, וכי עדותו היא עדות יחידה שאינה חפה מקשיים, ואף אינה נתמכת בחיזוקים.

בקשר לכך צוין, שישנן סתירות בין גירסתו של המתלונן, כפי שנמסרה על-ידי גורמי "הבטחון המסכל" ברשות הפלסטינאית, אשר ניתנה יומיים לאחר האירועים המתוארים בכתב האישום (ואשר תירגומה צורף לחומר הראיות), לבין גירסתו המאוחרת כפי שהוצגה בארבע הודעות שמסר המתלונן במסגרת חקירת המישטרה בפרשה, כאשר הראשונה שבהן ניתנה כשבועיים לאחר מכן.

עוד נטען כי גירסתו של המתלונן נראית מופרכת, נתגלו בה סתירות רבות וכי למעשה אין ראיות חיצוניות התומכות בה, בהיתחשב בכך שרוב החיזוקים להודעותיו של המתלונן הם בבחינת עדויות שמיעה, ומשקלם הראייתי אפסי.

...

בסיכומם של דברים, לנוכח הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, ולאחר בחינת מכלול הנסיבות, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

לצורך כך אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים, אשר יבחנו את מסוכנותם ואת מקום המעצר והמפקחים המוצעים על-ידם.

סוף דבר: הערר מתקבל כאמור בפסקאות 23-22.