בקשה לגילוי חומר חקירה בתיק איומים ותקיפת בן זוג

לפני בקשה לגילוי חומר חקירה, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 – רשימה מלאה וממצה של חומר החקירה וכן גליון הרישום הפלילי של עדת התביעה העיקרית - המתלוננת, לרבות רשימת התיקים הפתוחים והסגורים הקיימים בעיניינה ונימוקי סגירת תיק זה לגביה.

בכתב האישום המתייחס לשני ארועים – אירוע תקיפה ואירוע איומים, נטען כדלקמן: א. במהלך התקופה בה היה המבקש בן זוגה של הגב' ליהי אופיר (להלן: "המתלוננת"), כחמשה חודשים לפני ה- 17.1.18, יצאו שניהם לבילוי משותף בפאב ה"הוביט" בזיכרון יעקב, שם שתו משקאות אלכוהוליים והמתלוננת פגשה באדם שהיה לה עמו קשר רומנטי בעבר.

...

" את הסייג הזה ניסח כב' השופט מודריק בסופו של דבר כך: "גילוי כאמור, בהליך פלילי, יהיה אפשרי רק במקום שהמידע הוא

במקרה שלפני, הרושם שנוצר אצלי הוא שבתום בחינת חומר החקירה כולו, החליטה המשיבה להעדיף את גרסת המתלוננת ולכן העמידה לדין את המבקש וככל הנראה "שכחה" לקבל החלטה פורמלית בעניינה של המתלוננת אשר נחקרה כחשודה גם כן. משכך, אני סבורה כי זכותו של המבקש לדעת מה החליטה המשיבה בהקשר זה ואם החלטתה כוללת מידע רלבנטי לצורך הוכחת טענה של אכיפה בררנית מצד המבקש, כי אז עליה להביא מידע זה לידיעתו.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה ובהתאם להנחיותי באופן שהובהר לעיל.

בקשה לגילוי חומרי חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (החסד"פ) לפניי בקשה לגילוי חומר חקירה, לפי סעיף 74 לחסד"פ. רקע והליכים קודמים נגד הנאשם הוגש כתב אישום במסגרת ת"פ 4157-03-18, המייחס לו ביצוע עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ותקיפה סתם כלפי בת זוג, לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין.

זכות הערר נתונה לה או לצד שכנגד, רק לאחר מתן הכרעה לגופה של ההחלטה ולא לפני כן. שנית, בבש"פ 1628/18 פלוני נ' מ"י (מיום 4.3.2018), קבע כב' השופט מזוז כך, בהקשר דומה, של בקשה לגילוי חומרי חקירה, אגב סיכסוך בין בני זוג: "אשר להחלטה על סגירת התיק נגד גרושתו של העורר. נאשם אכן רשאי להעלות טענה בדבר אכיפה בררנית במסגרת טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ או בשלב מאוחר יותר של המשפט (סעיף 151 לחסד"פ). טענה זו טעונה ביסוס מצד הנאשם. בידי העורר מצוי זה מכבר חומר החקירה בתיק אשר לכאורה אמור לבסס את טענתו לאכיפה בררנית ביחס לגרושתו. ככל שהטענה תועלה על ידי העורר, יוכל בית המשפט, אם ימצא לנכון, להורות לתביעה לפרט תגובתה ולמסור מידע נידרש לצורך בירור והחלטה בטענה כזו. הליך זה אמור להתנהל בפני המותב הדן בתיק ואין לכך ולא כלום עם הליך בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ. אעיר עוד לענין זה כי החלטת תובע לסגור תיק חקירה אינה בגדר "תרשומת פנימית", אך תרשומות הטיפול בתיק התביעה עד לקבלת ההחלטה הן במובהק בגדר תרשומת פנימית ואינן בגדר חומר חקירה" (סעיף 8 להחלטה – ההדגשה הוספה).

...

על מנת להשיב על השאלה אותה הצגתי, יש לדון תחילה בטענת המאשימה, כי נימוקי סגירת התיק הם בגדר "תרשומת פנימית", כאשר עצם החלטתי להורות למאשימה להגיש לי את תיק החקירה לרבות את התרשומת שלה בעניין, עוררה בתביעה רצון וכוונה לערור על החלטתי (ר' הודעתה מיום 12.5.2019 בסעיף 2).

אני מפנה בהקשר זה לפסקאות 35-42 להחלטה ולאסמכתאות שם. ולגופם של דברים לאחר עיון בחומר החקירה ובתרשומת התביעה, אני קובע כי התביעה עשתה מלאכתה נאמנה ובאופן מעמיק והוגן.

סוף דבר.

בקשת הסניגורית נדחית.

כתב האישום נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה חבלנית כלפי בת זוג, איומים (3 עבירות), החזקת סכין, תקיפה סתם כלפי בת זוג, ונהיגה ללא רישיון נהיגה כלל, והכל כמפורט בת.פ. 8110-06-17 (כתב האישום) וביחס לארוע שהתרחש בו המתלוננת (המתלוננת או העדה) נפגעה כאמור.

עוד ציין כי למיטב ידיעתו הייתה המתלוננת נשואה לאדם או מספר אנשים קודמים, ויכול להיות שיש תלונות כלפי בני זוג קודמים שהמאשימה בחרה לסגור.

המשיבה סברה כי ממילא, ברשות המבקש, שנגדו קיים תיק נוסף בו מעורבת המתלוננת, חומרי חקירה מתיק אחר ונוסף המתנהל נגדו.

העיון כאמור מגלה, כי אין במסמכים אלו כל תשתית המבססת את רלוואנטיות האמור בהם לניהול הגנת המבקש והכל כמפורט להלן: ראשית, יש לבחון האם הרישום הפלילי של העדה, ככל שקיים, מוגדר בנסיבות תיק זה, כ"חומר חקירה".

...

לאחר עיון במסמכים, איני נעתר לבקשה ומשום שאין בכך כדי לתרום תרומה כלשהי להגנת המבקש.

ברי כי ככל ומדובר בתיקי חקירה שנסגרו, בעילות הקבועות בחוק, לא יטה בית המשפט לאשר עיון בהם, ממכלול הנסיבות שצוינו לעיל באשר לפרטיות הצדדים ואולי אף של צדדים שלישים, אך גם מהסיבה שאין לאפשר ניהול תיקים אלו, בגדרי ניהול התיק העיקרי בו הוגש כתב האישום.

משכך, לאחר ששקלתי האמור בבקשה, תגובת המשיבה והמסמכים שהובאו לעיוני, ומאחר והתרשמתי כי אין במסמכים בהם עיינתי כדי לעבור את המשוכה הנדרשת כדי חשיפתם למבקש איני נעתר לבקשה.

בהליך זה, הורשע המבקש בעובדות כתב אישום מתוקן, בבצוע עבירות תקיפה סתם – בן זוג, איומים והחזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית.

המבקש הדגיש כי אין בבקשה לחומרי חקירה משום חזרה מהודאתו אלא מטרת גילוי חומר החקירה היא כי בית המשפט ייחשף למערכת היחסים שהייתה על מנת שתוצג התמונה הכוללת בדבר הרקע לבצוע העבירה בעת גזירת הדין.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בטענות הצדדים ובחומר החקירה שבמוקד המחלוקת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר למבקש לעיין בגיליון הרישום הפלילי של המתלוננת, הכולל תיקי מב"ד (להלן: "גיליון הרישום הפלילי"), כמו כן שוכנעתי כי יש למסור לידי המבקש העתקי כתבי האישום שהוגשו כנגד המתלוננת.

...

למעלה מן הצורך אציין כי אומנם עסקינן בנאשם אשר הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, ומשכך חל בעניינו דווקא סעיף 40י(ב)(2), אך אין בכך ממש, כיוון שגם נאשם המודה ומורשע בכתב אישום מתוקן, רשאי להגיש ראיותיו בשלב הטיעונים לעונש, הגם שברשות בית המשפט, בהתקיים תנאים מסוימים.

לאחר שעיינתי במרשם תיקי המב"ד מצאתי כי יש להם רלוונטיות מובהקת אשר גם אם יוחלו המבחנים הנוקשים יותר, יש לאפשר למבקש את העיון בתיקי המב"ד וזאת ממספר טעמים: ראשית, לטענת המבקש, העבירות בוצעו כלפיו.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל מצאתי כי הרלוונטיות והתועלת הפוטנציאלית להגנת הנאשם העולה מגילוי תיקי המב"ד גוברת בעניין שלפניי על האינטרסים המוגנים של המתלוננת.

כתב האישום המבקש הועמד לדין בתיק העקרי (ת"פ 54453-08-22) בגין ביצוע שלוש עבירות: תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, תקיפה סתם – בן זוג (2 עבירות), לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בהתייחס לטענת המאשימה שתיק סגור אינו מהוה "חומר חקירה" לפי 74 לחסד"פ, מפנה המבקש, על דרך ההקש, ובשינויים המחויבים, לבג"צ 10271/02 פריד נגד מ"י, לפיו נקבעה זכותו של אזרח לעיין בחומר חקירה של תיק סגור על מנת לאפשר לו להגיש ערר לשינוי עילת הסגירה, הקובע בין היתר, כי הנחיות פרקליט המדינה, כפי שעולה מתגובת המאשימה, היא הנחיה גורפת שהופכת את הכלל, דהיינו גילוי חומר החקירה לחריג, ואת החריג, דהיינו אי גילוי חומר החקירה, לכלל.

...

סוגיית מהימנות גרסת המתלוננת (הנפגעת) כעדה מרכזית בתיק העיקרי אכן רלבנטית למתן הכרעת הדין בו. עם זאת, החומר המבוקש שבו התמקד המבקש אינו רלבנטי במידה הנדרשת על מנת להצדיק עיון בו. בעניין הזה אדגיש את הבא: עיון בשני תיקי החקירה מושא הבקשה, מוביל לכלל מסקנה כי החומרים המבוקשים אינם מצויים בליבת האישום ואינם נוגעים לו ישירות.

החלטתי זו מתייחסת לשני תיקי הפל"א ועל כן איני נדרשת לאבחנה בין תיק סגור לתיק שטרם ניתנה בו החלטה סופית לעניין הגשת אי הימנעות מהגשת כתב אישום.

סיכום מכל האמור אני דוחה את הבקשה.