בקשה לגילוי גיליונות רישום פלילי ותיקי בית משפט

רישומים פליליים של עדי התביעה 1 – 6, תיקים פתוחים ותיקים סגורים בעיניין הירשמן[footnoteRef:6] היתייחס בית המשפט העליון לסוגיה של העברת מירשם פלילי לידי הנאשם ופירט את ההלכה שנקבעה בעיניין בניזרי, באופן הבא: [6: בש"פ 600/15 הירשמן נ' מדינת ישראל, (1.2.2015) (להלן: עניין הירשמן).

] "הינה כי כן, בהתאם להילכת בניזרי, גיליון מירשם פלילי של עד יועבר לעיונו של נאשם רק לאחר שעבר את מסננת הרלוואנטיות ומשנמצא כי יש בו תועלת פוטנציאלית להגנתו. הלכה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 5 לחוק המירשם הפלילי ופרט י' לתוספת הראשונה לחוק זה, שלפיהם המישטרה תימסור לבית המשפט מידע מן המירשם הפלילי מקום שהגילוי 'מהותי לנושא הדיון' או שהוא 'נידרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי' (שם; ראו גם עניין בניזרי, בעמ' 700-699). אכן, הכלל הוא כי 'בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת' (בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, 635 (2003) (להלן: עניין התצ"ר)). אלא שזכותו של נאשם להיתגונן איננה זכות מוחלטת, וכאשר האפשרות לפגיעה בה אינה קיימת או כשהיא רחוקה ובלתי משמעותית, יש ליתן משקל הולם גם לזכויותיהם של עדים ולאינטרסים המוגנים שלהם (שם, בעמ' 636-635; בש"פ 9322/99 מסארוה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 384 (2000))". בית המשפט העליון בעיניין פלוני[footnoteRef:7] היתייחס למסירת מידע בנוגע למעורבותו של אדם בפלילים והבחין בין שלושה סוגים עקריים של מידע: הרשעות ועונשים; מבד"ם (מידע על חקירות ומשפטים תלויים ועומדים); תיקים סגורים.

...

המאשימה טענה כי יש לדחות את הבקשה.

אני סבורה שלא ניתן לקבל זאת ושאין להפוך את המאשימה לנאשמת אך ורק בעקבות הגשת כתב אישום וללא סיבה קונקרטית לכך שגילוי המסמכים עלול לסייע להגנתו של הנאשם.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

הבקשה לעיון ברישומים הפליליים והמשמעתיים של עדי תביעה 1 - 6, בין אם מדובר בתיקים פתוחים ובין אם מדובר בתיקים סגורים, בדוחות מיון והערכה שניתנו בשלוש השנים האחרונות בעניינם של אותם עדים ובקורסים שעברו אותם עדים – נדחית.

עמדת המשיבה המשיבה טוענת כי גליון הרישום הפלילי של המתלוננת אינו מהוה חומר חקירה רלבאנטי וכי גילויו ללא הצדקה יגרום לפגיעה של ממש בזכויותיה.

בתום הדיון שהתקיים בפני, נימסרו לעיוני גליון הרישום הפלילי של המתלוננת, רשימת תיקי המב"ד והתיקים הסגורים שניפתחו נגדה, תיק החקירה נושא כתב האישום שהוגש כנגד המבקש בתיק זה (פל"א 517460/19 – להלן: "תיק החקירה העקרי") ותיק החקירה שניפתח ביום 14.11.18בעקבות תלונת המבקש כנגד המתלוננת בגין איומים ותקיפה (פל"א 494846/19 – להלן: "התיק הנוסף").

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפרזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

...

אף בהמשך, כך טוען ב"כ המבקש, והגם שהמשיבה אישרה בסופו של דבר כי בעבר הלה אכן התלונן כנגד המתלוננת, לא התקבלה בקשתו לעיין בחומר החקירה שנאסף בעקבותיה מן הטעם שאינו רלוונטי.

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

בהעדר תיקי מב"ד בגליון הרישום הפלילי של המתלוננת ולאור אופי התיקים שנסגרו כפי שהוא משתקף מן הגליון, הנני מורה למשיבה להניח בפני, תחילה, פראפרזה אודות התיקים שנפתחו נגדה בשנת 2017 בחשד לביצוע עבירות איומים (תיקים מס' 4 ו-6 ברשימה)ונסגרו.

בנוסף לכל אלה, אני מורה משיבה לתמלל את חקירות הנאשם בתיק העיקרי ולהעביר התמלילים לב"כ המבקש עד ליום 30.3.20, זאת לנוכח העובדה שהעתק דיסק החקירות עצמו כבר הועבר לעיונו והוא יוכל לעשות בו שימוש גם ללא התמלילים בשלב זה. סוף דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה הארי, כמפורט לעיל.

לגבי הרישום הפלילי של ע"ת 11 וטענת ב"כ המבקש כי מעוניין בקבלת חומרים אלו כדי לבסס טענה לגבי טיב היחסים בינו לבין המבקש וקיומו של מדרג הירארכי ביניהם בבצוע העבירות, טענה ב"כ המשיבה כי נימוק זה אינו נכלל בגדר הנימוקים המצדיקים בקשה לגילוי חומר חקירה שכן המדובר בפגיעה מהותית בעד, משכך היתנגדה להעברת המירשם לצד שכנגד.

בית המשפט העליון בשורת פסקי דין שב וחזר על הקביעה כי מידע פלילי הנוגע לעדים (הרשעות קודמות, תיקי מב"ד ותיקי משמעת) הם בגדר חומרי חקירה בכפוף למבחני הרלבנטיות ופוטנציאל מידע זה בסיוע להגנת הנאשם (בש"פ 2447/16 פלוני נ' מ"י (10.8.16)).

בהקשר זה על בית משפט לבחון את הקשר בין שאלת מהימנותו של המתלונן לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות המופיעות בגיליונו; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין האישום שלגביו אמור המתלונן להעיד לבין הרשעותיו הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו; מידת מעורבותו בארוע נושא כתב האישום (ראה בש"פ 5881/06 בניזרי נגד מ"י, פ"ד סב(1) 684).

...

מן הכלל אל הפרט, מכוח סמכותי לפי סעיף 74(ד) לחוק עיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני בקשר לשוטרים ובקשר לע"ת 11, לאחר שבחנתי החלתם של הכללים שפורטו לעיל, באתי לכלל מסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה, הואיל ואין בחומרים אלה כדי לקדם עניינה של ההגנה.

מעבר לאמור, בהשוואה שערכתי בין הרישום הפלילי של המבקש לרישום הפלילי של ע"ת 11 לא מצאתי כי יש בנתונים כדי להביא למסקנה אותה העלה ב"כ המבקש.

לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את חומר החקירה המבוקש, השנוי במחלוקת ובשים לב לחומרי החקירה שהועברו לעיון ב"כ המבקש, הבקשה נדחית.

לפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 – רישום פלילי של עדי תביעה.

משכך, בהיעדר עדי ראיה לשלב הראשון של האירוע, דהיינו עד לשלב הצטרפותה של בתו של המבקש, ולנוכח העובדה שהמתלונן ואישתו הם "עדים אנטרסנטיים", טוען בא כוחו כי גליונות הרישום הפלילי של השניים ו/או כתבי האישום שהוגשו כנגד מי מהם, דרושים לו לצורך בחינת מהימנות גרסאותיהם.

בבג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, בו נדונה הסוגיה של תיק חקירה אחר שניפתח נגד מי שהיה עד מדינה בתיק הנידון, קבע כב' השופט בך כי: "דיני הראיות מאפשרים התקפה על אופיו של עד של הצד שכנגד, וניסיון להראות, שהוא בעל עבר פלילי ובשל כך אינו ראוי לאמון. אך נקבעו לכך סייגים, וזאת במטרה למנוע גלישה לבירור מספר ניכר של נושאים נלווים, והימשכות משפטים ללא גבול וללא סוף". וכן: "מותר לסנגור המלומד לשאול את עד המדינה בדבר הסתבכותו בחקירה נוספת, אפילו לא הורשע בענין זה, ואפילו אם לא הוגש נגדו כל אישום בקשר לחקירה זו. אם תשובתו של העד בנושא זה תהיה סופית, הסנגור לא יורשה להביא ראיות נוספות כדי להפריכה, אלא אם כן נודעת לנקודה זו רלבאנטיות מיוחדת במשפט, מעבר לרצון להוכיח את אופיו הרע של העד. קל לתאר, מה היה קורה במשפט פלילי לולא הוקפד על הכלל האמור...". ההלכה הפסוקה הנוגעת לתיקי מב"ד ותיקים סגורים, נקבעה בשעתה ע"י כב' השופט עמית בבש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי, כדלקמן: "...הינה כי כן, הרשות והסמכות נתונה. עם זאת, בבוא בית המשפט

...

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

לאחר שעיינתי באלה, מסקנתי היא כי בשלב זה על המשיבה להעביר לבחינתי תיק אחד שנפתח כנגד המתלונן בשנת 2019, נסגר בהעדר ראיות מספיקות ואשר יתכן שתימצא בו רלבנטיות להגנת הנאשם בבוא העת, אך באותה מידה יתכן שלא.

סוף דבר, המשיבה תעביר לעיוני עד ליום 24.12.20 את תיק פל"א 444006/19 ומיד לאחר מכן תינתן החלטתי הסופית ותישלח לצדדים בדואר.

בבקשה שלפני, מבקשת ההגנה לעיין בגיליונות הרישום הפלילי המלאים של המתלונן (המשיב 2 בבקשה) לרבות תיקי מב"ד ותיקים סגורים.

בגדר מבחן זה, בוחן בית המשפט את "טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש... וכפי שנקבע בפסיקה, הזכות לעיין בחומרי חקירה עשויה להישתרע גם על חומרים מעין אלה ... בעיניינם של חומרים אלה, הרלוואנטיות והתועלת הפוטנציאלית להגנת הנאשם תבחן אל מול עוצמת הפגיעה האפשרית באינטרסים המוגנים של מי שהמידע נימסר אודותיו (ר' לעניין זה את בש"פ 2968/21 נאסר אלעמראני נ' מ"י (24.05.2021)).

"גם אם ניתן לקבוע כי גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפרזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו." (לעניין זה ראה את בש"פ 5535/13 מ"י נ' שימשילשווילי (15.8.2013) ואת בש"פ 7233/18 בכיראת נ' מ"י (24.10.2018)).

...

על כן, הבקשה לעיון בחומר חקירה על פי סעיף 74 לחסד"פ נדחית.

סיכומו של דבר כאמור, מדובר במידע רפואי בעניינו של המתלונן החוסה תחת חיסיון רפואי, מידע זה לא מצוי בידי התביעה וגם לא צריך להיות מצוי בידיה משאין למידע זה רלוונטיות לניהול תיק החקירה, כמו כן, התביעה לא קיבלה עמדתו של המתלונן באשר למסירת המידע הרפואי.

בנסיבות אלה, ומשמדובר בבקשה לצו להמצאת מסמכים ומוצגים, הרי שהדיון ביחס לשאלה זו מופנה למותב הדן בתיק העיקרי במסגרת סעיף 108 לחסד"פ. משכך, הבקשה לעיון בחומר החקירה בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ נדחית והבקשה בהתאם לסעיף 108 לחוק תידון לפני המותב הדן בתיק העיקרי.