השניה היא האם היתנגדות המשיבים לבנייה של המערערים היא חסרת תום לב. השאלה הראשונה מתפצלת לכמה שאלות משנה –האם המשיבים 6-7 שרכשו את זכותם ממשפחת כרמון, שהסכימה לבקשה קודמת לבניית ממ"דים, נחשבים כמסכימים לבקשה? האם המשיבים 1-2, בעלי שתי דירות, שבנו תוספת בנייה על גג ביתם בהסכמת המערערים נחשבים כמי שמסכימים ל"הרחבה דומה" בבניית ממ"דים על ידי המערערים?
שאלה שאינה עומדת לדיון, היא טענת המערערים, שהופיעה לראשונה בהודעת העירעור, לפיה כלל המשיבים צריכים להחשב כמסכימים לבקשת המערערים לבניית ממ"דים, משום שגם הם רוצים לבנות ממ"דים, וועדת הערר החליטה שהמיקום שבו יבנו הממ"דים הוא המקום שבו בחרו המערערים, ולא המקום שרצו המשיבים.
המשיבים 1-2 הם בעלי שתי דירות, שבנו בנייה בלתי חוקית על גג המבנה (סגירת מרפסת).
...
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.
מכיוון שהצדדים נקלעו למצב שבו המערערים אוחזים בהיתר בנייה שאינם יכולים לממש עקב זכויותיהם הקנייניות של המשיבים, המלצתי בפני הצדדים להסדיר את הסכסוך ביניהם בהסכמה, ולשם כך עכבתי את מתן פסק הדין, ולאחר מכן הוא עוכב עקב יציאתי לשבתון, אך מכיוון שהצדדים לא הודיעו על הסכמה, ניתן פסק הדין בסופו של דבר.
המערערים ישלמו למשיבים הוצאות הערעור בסך 17,550 ₪.
