בקשה לביצוע שטרות - דיון הוכחות

בסעיף 81א.(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הוצל"פ"), נקבע: "החייב רשאי להגיש היתנגדות לבצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההיתנגדות, ומשהוגשה ההיתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הבצוע ויעביר את הענין לבית המשפט." בתקנה 108(א) לתקנות נקבע: "הוגשה היתנגדות לפי תקנה 106, יצווה רשם ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לידון בתביעה על פי השטר את הבקשה לבצוע השטר, כתב ההיתנגדות וכל המצורפים אליהם;

לא תותר הגשת מסמכים או ראיות נוספות לאחר דיון ההוכחות.

...

מאחר שמי מהצדדים לא הבהיר אחרת, בהתאם להחלטתי מיום 5.09.23, אני קובע כי הבקשה לביצוע השטר של התובעת מהווה את כתב התביעה השטרית בהליך זה שבפניי (25928-12-22), ואילו ההתנגדות לביצוע השטר שהגישו הנתבעים את כתב ההגנה מטעמם.

אני מורה על הגשת תצהירי הצדדים לפי הסדר, כדלקמן: · התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה וזאת בתוך 45 יום מהיום.

בקשה כאמור תוגש בכתב במועד שנקבע להגשת תצהירים מטעמו של אותו צד ויפורטו בה בקצרה העובדות אשר לשמן התבקשה העדות ומדוע לא ניתן להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אותו עד. אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום הוצאותיה של התובעת בגין שתי הבקשות גם יחד, בסך 7,000 ₪ (כולל), לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

מנגד, בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 17.12.23, הגיש המשיב תגובתו בתאריך 01.01.24 במסגרתה טען כי הגיש את ההיתנגדות ללישכת ההוצל"פ בתל אביב וציין כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט דנן ובהתאם לכך כב' רשם ההוצל"פ העביר את התיק לבית משפט זה. בנוסף, המשיב טען כי המבקש מנסה להאריך בהתדיינויות באופן כזה שהגיש את בקשתו לאחר שנקבע זה מכבר דיון הוכחות.

בעיניין זה חל שינוי בחקיקת המשנה וכיום, בהתאם לתקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, כפי שתוקנה בשנת 2018, רשאי החייב להגיש את ההיתנגדות "ללשכה שבה הוגשה הבקשה לבצוע או ללשכה שליד בית המשפט שלו הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר", כשעליו לפרט בהתנגדות, בין השאר, "את הטעמים שלפיהם לבית המשפט הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר" (תקנות ההוצאה לפועל (תיקון) התשע"ח - 2018, ק"ת 8055, כ"ד באב התשע"ח, 5.8.2018).

...

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי המשיב הצביע על טעם המצדיק את הותרת הדיון בבית משפט זה כאשר האחרון לא התכחש לטענה כי מקום מגוריו הינו בתל-אביב, יתרה מזאת, עיון בבקשה ההתנגדות שהוגשה מעלה כי כתובת מגוריו של המשיב הינה רחוב יפת 97 ד' 7 תל אביב-יפו וזאת גם לפי מרשם האוכלוסין אשר צורף לבקשה, ואף לא כל נימוק אחר היכול להקנות סמכות מקומית לבית משפט זה בהתאם לחלופות המנויות בתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

משלא סתר המשיב את הטעמים שבעקבותיהם קנויה הסמכות המקומית לבתי המשפט שבמחוז תל אביב ולאור העובדה כי המבקש ציין מפורשות בבקשת הביצוע כי הסמכות המקומית נתונה למחוז תל אביב-יפו וכן נוכח כתובת מגוריו של המשיב, יש לקבל את הבקשה ולקבוע כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתיק.

לסיכום: כעולה מהאמור לעיל הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבתי משפט השלום שבמחוז תל-אביב יפו, לפיכך, אני מורה על העברת התיק לכב' נשיא בית המשפט השלום במחוז תל-אביב, שיורה על ניתוב התיק במחוזו.

ההליך החל כבקשה לבצוע שטר בהוצאה לפועל.

דיון והכרעה כאמור, טענת ההגנה המרכזית שהעלתה הנתבעת, במסגרת ההיתנגדות לבצוע שטר, היתה שמדובר בשיקים גנובים וכי שיקים גנובים הם, מבחינה משפטית, שיקים שלא הוצאו כלל.

בהמשך, לאחר שבדיון ההוכחות הראשון נישאלה הנתבעת היכן ההודעה לבנק על ביטול פנקס השיקים, הוצג בדיון ההוכחות השני טופס הביטול שנשלח לבנק על ידי הנתבעת (נ/1).

...

לסיכום, התובעת אוחזת כשורה בשיק השני ויש לחייב את הנתבעת בגין שיק זה. התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: ביחס לשיק הראשון - שיק מספר 432600 על סך של 72,000 ₪ שמועד פירעונו 5.11.19 – התביעה נדחית.

ביחס לשיק השני - שיק מספר 432591 על סך של 55,800 ₪ שמועד פירעונו 30.11.19 – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של כולל של 13,000 ₪.

דיון והכרעה: כידוע, נפסק כי היתנגדות כמוה כבקשת רשות להיתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר, ולפיכך ההכרעה בהתנגדות תעשה לאור ההלכות שנקבעו בפסיקה בסוגיה זו. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הנה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספיק שאין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו.

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להיתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו.

כן ראה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בע"א (ת"א) 2277/04 קלאסיק אייר הובלה אוירית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו]: "...עם זאת, מבקש רשות להיתגונן חייב לאמת את הגנתו בתצהיר, כמשקל נגד לראיה שבכתב התומכת את התביעה נגדו. בתצהירו, חייב הנתבע להכנס לפרטי העובדות, ואין די בטענה סתמית שאינה יכולה להוות טענת הגנה הראויה לברור (שם, בעמ' 408)." בעניינינו, המבקשת לא טענה דבר בהתנגדותה ביחס לחוב הנטען, למעט טענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לה עקב הגשת השטר לבצוע ועקב היתנהלותה של המשיבה.

...

בנסיבות אלו וכאשר התברר כי אין בפי המבקשת כל טענת הגנה מפני שטר החוב נשוא ההתנגדות והיא לא סתרה בטענותיה או בראיות כלשהן כי קיבלה תמורה עבור השטר, הרי שיש לדחות את ההתנגדות שהגישה המבקשת, בהיותה "הגנת בדים". התוצאה מהאמור לעיל כי דין ההתנגדות בתיק להידחות.

לפיכך, אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ ככל ואלה עוכבו.

ראשיתו של ההליך בבקשה לבצוע שטר חוב ע"ס 25,000 ₪ שהגיש התובע ללישכת ההוצאה לפועל (להלן: "שטר החוב") נגד הנתבעים 1 - 2; ע"פ הבקשה לבצוע שטר, מדובר בשטר חוב שנחתם ע"י הנתבעים 1 - 2, להבטחת התחייבויותיהם במסגרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

בנוסף לטענות הנתבעים, הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי עזבה את המושכר כבר בחודש מרץ, ששה חודשים לפני עזיבתם של הנתבעים 2 - 3, כנגד הסכמתם של אלו האחרונים לשאת בהתחייבויות ביחס ליתרת תקופת השכירות; אולם, הנתבעת 1 לא התייצבה לישיבת ההוכחות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות וצרופותיהם, עיינתי במוצגים, שמעתי את הצדדים, ועיינתי בסיכום טענותיהם, מצאתי לקבל התביעה בחלקה בלבד, כפי שאבאר להלן - טענת הזיוף - הלכה היא כי משטענו הנתבעים 1 - 2 כי החתימות על שטר החוב זויפו והן אינן חתימותיהם, על התובע לשאת בנטל לשכנע כי השטר תקין והחתימות הן אכן של הנתבעים 1 - 2; בנוגע לנטל ההוכחה נוכח טענת זיוף, ראו ע"א 5293-90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ [29.06.93].

זאת ועוד, הגם שהתובע עצמו טען בעדותו כי שטר החוב נימסר לו במעמד החתימה על הסכם השכירות וכי באותו מעמד נכח גם בנו (עמ' 12 ש' 9 - עמ' 13 ש' 2 לפרוטוקול הדיון), לא הגיש תצהיר מטעמו של הבן; בנוסף, שוב מתוך עדותו שם, מציין התובע בעצמו כי מי שנכח באותה פגישה, שבמעמדה נימסר לו שטר החוב, היו התובע, בנו והנתבעת 3; אם כך, הרי שלא תתכן חתימתם של הנתבעים 1 - 2 ע"ג השטר.

...

בנסיבות אלו, בשים לב למסקנה אליה הגעתי ולפיה הנתבעים הפרו את הסכם השכירות מול התובע; ולאחר שנוכחתי כי הצדדים הסכימו ביניהם במסגרת הסכם השכירות על התראה בת 60 יום בטרם יחודש ההסכם לתקופה נוספת; מצאתי לאמץ אומדן זה המגלם את הסכמות הצדדים ולקבוע פרק זמן של חודשיים ימים כפרק הזמן הסביר למציאת שוכר חלופי; כך שהתובע יהא זכאי לדמי שכירות בעבור חודשיים בלבד.

לפיכך, הגעתי למסקנה לפיה התובע לא הוכיח טענותיו לעניין הותרת חובות ארנונה וועד בית, כמו גם באשר לשיפוץ הנכס.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה בלבד; לפיכך, ובשים לב למסקנותי באשר להוכחת נזקיו של התובע, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך כולל של 11,000 ₪, כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה; נוכח תוצאות פסה"ד, יישא כל צד בהוצאותיו.