בקשה לביטול 7 דו"חות חניה שלא נמסרו

רקע ותמצית טענות הצדדים לחובת המבקש נרשמו 5 דוחות חניה, אולם בקשתו מתייחסת ל- 4 דוחות בלבד, בגין עבירות חניה שנעברו בנגוד לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח – 2008 (להלן- "החוק") כדלקמן: (1) דוח חניה מס' 04602264 מיום 19.06.18 - בגין חניה במקום השמור לרכב נכה משותק רגליים, בנגוד לס' 10(א)(17) לחוק.

כאשר עסקינן בבקשה להארכת מועד להשפט, על בית המשפט לבחון האם המקרה עומד בהוראות סעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שכותרתו "תשלום הקנס" הקובע כך: מיום 9.4.1987 תיקון מס' 7 ס"ח תשמ"ז מס' 1213 מיום 9.4.1987 עמ' 112 (ה"ח 1703) (א) היה לשוטר או למי ששר הפנים או שר התחבורה הסמיך לכך יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע בה. (ב) (1) שוטר או מי שהוסמך כאמור בסעיף קטן (א) לא ימסור לאדם הודעת תשלום קנס אלא ימסור לו הזמנה למשפט, אם היה לו יסוד להניח שהעבירה נעברה בנסיבות מחמירות כאמור בסעיף 29 לפקודת התעבורה.

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להשפט; (2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה".

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום, לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה של דברי הדואר שנשלחו לכתובתו וכן לא עלה בידה להוכיח, כי דחיית בקשתו תגרום לו לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.

לנוכח דחיית הבקשה להארכת המועד להישפט, אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה, אך אין בהחלטה זו לחסום את דרכו של המבקש מלפנות בבקשות מתאימות בקשר להליכי הגבייה.

בהמשך, סעיף קטן (ה) קובע, כי " תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". סעיף 230 לחוק שכותרתו "הזמנה למשפט" קובע, כי "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו...". מיום 9.4.1987 תיקון מס' 7 ס"ח תשמ"ז מס' 1213 מיום 9.4.1987 עמ' 112 (ה"ח 1703) (א) היה לשוטר או למי ששר הפנים או שר התחבורה הסמיך לכך יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע בה. (ב) (1) שוטר או מי שהוסמך כאמור בסעיף קטן (א) לא ימסור לאדם הודעת תשלום קנס אלא ימסור לו הזמנה למשפט, אם היה לו יסוד להניח שהעבירה נעברה בנסיבות מחמירות כאמור בסעיף 29 לפקודת התעבורה.

בתאריך 24.06.19, נרשם כי "מעיון בדוח וצילומי הרכב עולה כי מדובר בחניה אסורה באדום לבן אשר נוגדת את כללי השלוט המוצבים באיזור. יודגש כי חניה אסורה באופן זה מסכנת ומפריעה לתנועה. הגם שמדובר בנכה בעל תג חניה לנכה החוק אינו מאפשר חניה אסורה זו. משאלו פני הדברים ועל אף הנסיבות המתוארות בבקשת המבקש, אין עילה לביטול הדוח. לפיכך הבקשה נדחתה". בתאריכים 20.11.19 ו- 10.02.20 נשלחו דרישות תשלום בדואר רשום לרחוב דפנה 7, 7639721, אותה כתובת אשר מצוינות על גבי בקשת המבקשים.

...

נרשם בהערה כך – "צלצלתי אליו שאלתי מה רוצה להישפט או להגיש ערעור, אמר שהוא רוצה להגיש ערעור, אמרתי לו שאני לא מתייחסת לבקשה להישפט ובמידה והערעור ידחה לו הוא יכתוב לנו מכתב נוסף בקשה להישפט, הסכים...". בתאריך 24.02.19 נרשם כי מדובר בחניה אסורה, באדום לבן, המהווה הפרעה לתנועה, וכי אין בנאמר בבקשה כדי להוות עילה לביטול הדוח, לפיכך בקשה לביטול הדוח נדחית.

לסיכום, לא עלה בידי המבקשים לסתור את חזקת המסירה של דברי הדואר שנשלחו לכתובתם וכן לא עלה בידם להוכיח, כי דחיית בקשתם תגרום להם לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.

משנדחתה הבקשה להארכת המועד, אני מורה על ביטול ההחלטה 29.11.21 לעיכוב הליכי הגבייה.

לדבריו אף פנה לדואר בבקשה לקבל תדפיס לעניין הטיפול בדברי הדואר אך נענה על ידי הדואר שדברי הדואר לא נימסרו לו כי לא עדכן שמו על תיבת הדואר.

ככל שנוגע לנסיבות ביצוע העבירה מציין המבקש שבנוגע לעבירה של השמוש בנתיב תחבורה ציבורית , העבירה נעברה בשל קשי השפה שלו כעולה חדש וככל שנוגע לעבירה של חנייה על מדרכה, בנו הפעוט השתעל והוא נאלץ לחנות על מדרכה כדי לסור לחנות קרובה כדי לקנות בקבוק מים.

ככל שנוגע לדוח השני המאוחר אני יוצא מנקודת הנחה שבקשת הביטול המאוחרת דנה בו. הרי העבירה של השמוש בנת"צ אוזכרה בבקשה הראשונה לכן מדוע מגיש הוא שוב בקשה לביטול בנוגע לאותה עבירה? מעבר לכך שוכנעתי מתגובת ב"כ המשיבה שהדוחות נשלחו בדואר רשום למענו כפי שהופיע במירשם האוכלוסין בעת משלוח הדוח ( מפנה לאישור המסירה שצורף לתגובה , ממנו ניתן ללמוד שהדוח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש).

...

ככל שנוגע למתווה סעיף 229 (ה) לחוק אני סבור שהמבקש לא הוכיח בפני שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד מסיבות שאינן תלויות בו. אינני מקבל את טענת המבקש שלא קיבל את הדוחות.

איך ציפה הוא לקבל דברי דואר אם לא ציין את שמו על תיבת הדואר? ככל שנוגע לטענתו בדבר העדר איזכור הכניסה לבניין בהודעות משלוח הדואר הרשום אני סבור שאין בכך לסייע בנסיבות מקרה זה , בהן מאשר המבקש שלא רשם את שמו על תיבת הדואר .כיצד היה תורם אזכור הכניסה לבנין למסירת דבר הדואר כאשר המבקש לא רשם כלל את שמו על תיבת הדואר? אולם אני סבור שבמקרה זה שאלת " חזקת המסירה", היא בעלת משקל נמוך משני טעמים.

) לפיכך אני מוצא שלא ניתן להיעתר לבקשה מכוח סעיף 229 (ה).

הבקשה כאמור- נדחית.

הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שהתקיים דיון במסגרתו נחקר השליח בוטל פסק הדין, בין היתר, מהטעם שנימצא כי לא בוצעה מסירה כדין (ראו פרוטוקול הדיון בבקשה לביטול פסק הדין מיום 25.7.2023 וכן נימוקי ההחלטה המורה על ביטול פסק הדין מיום 4.8.2023).

עדותה זו נתמכה בדו"ח המפרט את פעולות הגבייה שנעשו בעיניינו של התובע (נ'7), ואין בו כל אזכור באשר להטלת עיקול בחשבונו של התובע.

גב' ברזני המשיכה והעידה כי לאחר שהתובע שילם את חובותיו הוא הגיש בקשה להארכת מועד להשפט בגין 4 דוחות החניה בבית המשפט לעניינים מקומיים, ובקשתו זו התקבלה, מאחר שבית המשפט מצא כי דוחות החניה לא הומצאו לו כדין (ראו החלטה מיום 31.1.2022 אשר הוגשה במסגרת המ"ש 67581-12-21, צורפה לכתב התביעה).

בהקשר זה טענה הגב' קדוש ויקי, סגנית מנהלת מחלקת אכיפת הגבייה מטעם הנתבעת, כי בהתאם לשאילתא שהופקה ממשרד הפנים ( נ'2), במועד בו נימסרו דוחות החניה התגורר התובע בכתובת אליה נשלחו הדוחות, וכי הוא לא התגורר בכתובת שצוינה בתדפיס מירשם האוכלוסין אותו הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים (נ'1), ושעל בסיסה נקבע כי ההמצאה לא הייתה כדין.

...

נוכח כל האמור, מצאתי לדחות את טענת התובע כי הנתבעת הטילה עיקול על חשבונו, ומכאן שטענתו לפרסום לשון הרע להידחות אף היא.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות ההליך.

לפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח חניה שמספרו 055326-7-6 ולביטול הליכי גביית הדו"ח. רקע וטענות הצדדים בתאריך 21.12.21 נרשם לחובת המבקש דו"ח חניה מס' 055326-7-6, שניתן בגין העמדת או החנית רכבו מסוג סיטרואן ברלינגו מסחרית, מ.ר. 8219512 (להלן: "הרכב"), במקום שבו החניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין, עבירה לפי סעיף 6 (א) (2) לחוק עזר לנצרת עילית (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ה - 2004 (להלן: "חוק העזר").

כאמור, המבקש לא סיפק במסגרת בקשתו להארכת מועד להשפט, כל נימוק מדוע, דבר הדואר לא נימסר לו כדין, אלא ציין כי בעירעור שהוגש לעירייה ציין כתובתו לרבות תיבת דואר וכן כתובת דואר אלקטרוני וטלפון נייד.

אשר לערעור שהגיש לעירייה שם טען המבקש "הרכב הנו רכב מסחרי אשר חנה בחניה המיועדת לפריקה והעמסה שזו מהות התפקיד של רכב מסחרי וזו המטרה מחניה בחניה הנל חשוב לציין שהנהג הנו שליח אשר היה בזמן מסירה של חבילות ומכתבים לעורך דין אשר נמצא במשרד ליד...". ואילו במעמד הדיון בפניי, טען כי כאשר שימש אותה העת שליח ו- "התכוון לבצע "העמסה" ממשרד עו"ד".

7 מתוך 7 image2.

...

לגופו של עניין טענה המשיבה, כי טענותיו של המבקש נבדקו, ובהעדר מסמכים התומכים בבקשתו, הערעור נדחה ביום 02.05.22.

גם טענות המבקש באשר להתיישנות, נטענו בעלמא, ולאחר עיון בתיק ובאסמכתאות הרלוונטיות, נחה דעתי כי המשיבה פעלה בתוך מסגרת הזמן הקבועה בחוק.

סוף דבר      לסיכום, לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה של דבר הדואר שנשלח לכתובתו וכן לא עלה בידו להוכיח, כי דחיית בקשתו תגרום לו לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להישפט.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.