בקשה לביטול רישום עיריית תל אביב

בפניה זו נרשם: "טענתי בבקשתי הקודמת שלא קבלתי שום דו"ח בדואר ועל כן חלה היתיישנות על הדו"ח. קבלתי באסמס הודעת דחיה ושפרטים יגיעו במייל. עד לרגע זה לא הגיע שום מייל. התקשרתי לנציגי השרות בעריית תל אביב ונאמר לי שנשלח דואר רשום ואני לא דרשתי אותו ולכן הוא הוחזר. אמרתי לא ייתכן. הנציגה הנחמדה (בלי מרכאות) נתנה לי את קוד הדואר הרשום שנשלח אליי. נכנסתי למעקב דואר רשום באתר הדואר ושם רשום שהדואר נשלח לקציר ולא לחריש (סריקת התוצאות של המעקב מצורפות בקובץ המצורף). מספר הערות: 1. התקשרתי לרשות הדואר לברר, אמרו לי שאכן יש מצב לפי הרשום שנשלח לקציר. 2. ביקשתי את זה בכתב ענו שהם שומרים עד שנה פרטים אחורה ושאפנה לשולח (אם עריית תל אביב היתה שולחת התראה בפחות משנה מהמשלוח הקודם, היה ניתן להוכחה!). 3. גם בוויז כאשר כותבים את הכתובת שלי "זית 4 חריש" הוא לוקח ל"זית 4 בקציר".

סעיף 237(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע את אופן ההמצאה, בין היתר, של הודעת קנס: "מיסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: (1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו; (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאשור המסירה כתאריך ההמצאה". תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת חזקת תקינות מסירה ואת האפשרות לסתור אותה: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". הקנס הופך לחלוט אם לא שולם במועד ואם מקבל ההודעה לא הודיע שברצונו להשפט על העבירה, או לחלופין הגיש בקשה לביטולה בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי.

...

בשים לב לחובת הזהירות המוטלת על העיריה בפועלה לגביית קנסות, אני סבורה כי עם קבלת פניית התובע בצירוף האסמכתא המעידה על משלוח ההודעה מיום 2.3.19 ליישוב שונה, היה על הנתבעת להימנע מלפעול בהליכי גביה או לפחות להשהותם עד להשלמת בירור טענותיו של התובע אשר נתמכו באסמכתא.

יפים הם בהקשר זה דברי כב' השופט אמנון כהן בע"א (י-ם) 45661-12-10‏ ‏ עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.11): "בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול... ובמילים אחרות: בעוד שלגובה העיקול ולעובדה שצוינה סיבת העיקול, אולי נודעת חשיבות לשאלת גובה הנזק שנגרם למערער, הרי שאין בהם כדי להשפיע על עצם הכתמתו של המערער כמי שמתחמק ואינו עומד בתשלום חובותיו, יהיו אשר יהיו, עד כדי שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו. מכאן, שהטלת העיקול על חשבונות הבנק של המערער מהווה לשון הרע נגדו כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. כן מתקיים יסוד הפרסום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק..." לאור זאת, אני מקבלת את טענת התובע כי יש בעיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו כדי להוות פרסום לשון הרע וכי יש לפסוק לו בשל כך פיצוי.

מאחר וטענה התוקפת את נכונות הקנס אינה בסמכות בית משפט זה, אינני נדרשת לטענה זו. סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

לעניין זה ייאמר שלטענת המשיבה 2 – המבקשת פנתה לעריית תל אביב וביקשה לרשום הארנונה בחלקה 95 על שמה.

המבקשת פנתה בבקשה לביטול העיקולים ומשלא התקבלה כל היתייחסות הוגשה התובענה בה ניתן כעת פסק דין זה. המבקשת טוענת שיש לבטל החיוב שכן לדבריה – "המבקשת קיימה את ההחלטה מה גם וחשוב מכך – לא קיימת החלטה שיפוטית שקובעת כי ההחלטה מיום 26.11.15 לא קויימה ו/או החלטה שיפוטית שקובעת כי יש להטיל קנס על המבקשת בגובה מסוים ועבור תקופה מסוימת בגין הפרת ההחלטה". חלק שני – דיון והכרעה אין לקבל התובענה אין מקום לקבל התובענה ולבטל החלטות שהתקבלו בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט.

...

ביום 26/11/2015, לאחר שהתקבלה תגובת המבקשת וכן התקיים דיון ניתנה החלטה הקובעת קנסות כספיים ככל שהמבקשת לא תפנה את חלקה מס' 95, וכלשון ההחלטה: "אני קובע כי היה והמשיבה [תמר פלד – א.ב] וכל מי מטעמה לא יפנו את חלקה 95 עד ליום 1.12.2015 תשלם המשיבה לאוצר המדינה קנס בשיעור 500 ₪ ליום עד לפינוי חלקה 95. קנס נוסף בשיעור של 1,000 ₪ ליום ישולם על ידי המשיבה אם יקבע לאחר הפינוי שהיתה הפרה נוספת של צו הפינוי" המבקשת טוענת שהיא אכן פינתה את חלקה 95 במועד.

אשר על כן ותוך הבהרה שאין בכך כדי לבטל את ההחלטה מיום 26/11/2015 או לבטל הקנסות – אני קובע כי התחשיב הנכון לקציבת הקנס (קרן) יחושב לפי מכפלת הסך של 500 ₪ במספר הימים שבין 1/12/2015 לבין 20/7/2016.

סוף דבר אני דוחה הבקשה לביטול החלטת בית משפט השלום בה"פ 8669-08-12 מיום 26/11/2015; אני דוחה הבקשה להצהיר על בטלות קנסות והודעות קנס שנשלחו למבקשת וכן לביטול הליכי עיקול מכולם.

" המועד שבו עונש בגין דוח חניה הופך חלוט נקבע לאחר חלוף המועדים הקבועים בסעיף 229(ח2) לחוק סדר-הדין הפלילי, דהיינו כאשר הקנס לא שולם והמבקש לא הגיש בקשה לביטולו או לחילופין בקשה להשפט בגינו, ולאחר שחלפו התקופות הקבועות בחוק מהמועד שבו הודעת תשלום הקנס הומצאה לנידון כדין (ראו: רע"א 10200/07 מנצורי-טחורש נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 01.04.08)).

בבג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נב(2) 542, 576 (1998) קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "הודעות חוזרות, שנשלחו לנידון, על דרישה לתשלום קנס מהוות פעולה של תחילת ביצוע עונש, המתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות. כל עוד נשלחות הודעות מדי פרקי הזמן הקצרים משלוש שנים, העונשים על עבירות חניה אינם מתיישנים. אין איפוא במסקנה בדבר היתיישנות העונש שנגזר על חניה אסורה כעבור שלוש שנים, כדי ללמד כי עונשים על עבירות חניה יימחלו מניה וביה כעבור שלוש שנים". יוער כי קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה (ראה סעיף 70 לחוק העונשין).

עוד עולה מאותה רשימה כי כ-100 דוחות נרשמו בין השנים 2001- 2004, כלומר במועד פנייתו של התובע לראשונה אל הערייה במהלך שנת 2005, משמע שהוא היה מודע לרובו המכריע של החוב, דבר אשר עומד בנגוד לטענתו כי נודע לו על החוב רק סמוך להגשת התביעה.

...

לסיכומו של דבר מצאתי לדחות את בקשת התובע לראות בדוחות כדוחות שהתיישנו וזאת משהוכיחה הנתבעת כי נשלחו ע"י העירייה הודעות ו/או בוצעו על ידה פעולות לגביית החוב מידי פרקי זמן הקצרים משלוש שנים.

סוף דבר ניתן לסכם כי הנתבעת המציאה את הודעות תשלום הקנס לידי התובע כדין, והיא החלה בהליכי גבייה לתשלום החוב שהפך חלוט, ומשנקטה בהליכי גבייה לרבות משלוח מכתבי דרישה לתובע בפרקי זמן של פחות 3 שנים, למעט בתקופה בה שהה התובע בהליך כינוס, לא חלה התיישנות ולכן החוב הינו בר גבייה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

הנחה זו שגויה מעיקרה, ומקרהו של המבקש יעיד על כך. בכל רגע נתון קיימת יתרת זכות בספרי הערייה מסיבות רבות ומוצדקות והנתון המספרי לגבי יתרת הזכות בספרי הערייה בנקודת זמן מסוימת, סביר בשים לב לגובה חיובי הארנונה השנתיים בעיר מטרופולין כמו עריית תל אביב המגיעים לסך של 3.5 מיליארד ₪ בשנה.

לעניין יידוע נישומים ביתרות זכות והשבתן לרבות בדרך של קזוז יתרת זכות מול חיוב באותו חשבון ארנונה (זהו המצב בעיניין מרדכי) - סגן הגזבר הצהיר (ותצהירו לא נסתר) כי "ככלל, כל מי שרשום בספרי הערייה כ'מחזיק' לצורך ארנונה בנכס ('חשבון ארנונה'), ונוצרת יתרת זכות באותו חשבון ארנונה - היתרה מקוזזת אוטומאטית מהחיובים השוטפים בחשבון. ככל שנותרת עדיין יתרה מופיעה על כך הודעה בשובר הארנונה והיתרה תקוזז מהחיובים השוטפים הבאים או תועבר אליו לפי בקשתו" (סעיף 21 לתצהירו).

ויודגש כי אין די במקרה הפרטי המיוחד של המבקש, שמטעם לא ברור לא קיבל כלל תשובה לפנייתו ללישכת פניות הציבור (הגם שלגופו של עניין, בקשתו לביטול החיוב בריבית פיגורים והוצאות אכיפה התקבלה) - כדי להניח תשתית מספקת כנדרש בשלב הבקשה לאישור, וכדי לסתור את עדותו של סגן הגזבר, באשר לאופן פעולתה של הערייה במשלוח ההודעות לעידכון הנישומים ביתרות זכות והשבתן.

...

על כן, דין הבקשה דחיה.

משלא מצאתי שלתובענה ולבקשה יש תרומה כשלהי לקידום העניין - אין מקום לפסיקת גמול למבקש ושכ"ט, והבקשה החלופית נדחית בזה.

סוף דבר מהטעמים דלעיל, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

...