הנאשם הגיש בקשה לביטול הודעת הקנס, אשר נדחתה מהטעם של חוסר עילה.
הנאשם מבקש כי בית המשפט יקבע, על דרך פרשנית, כי הזכאות לחנות רכב עם תו הנכה פורשת מצודתה על כל רכב בו ינהג הנכה.
...
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבפני, נחה דעתי כי קם ספק בדבר אשמתו של הנאשם הנובעת מאי בהירות בדבר חוקיותו של התמרור שעל הוראותיו לכאורה עבר.
תקנה 22 לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן:
"עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב שלא כדין".
לפי הוראות התקנה הנטל להוכיח את אי חוקיות התמרור מוטל על הנאשם, ולכן השאלה היא האם מהחומר שבפני בית המשפט ומעדויות הצדדים, עולה מסקנה זו.
בישיבת ההוכחות, אשר נקבעה לבירור טענותיו של הנאשם, העיד מר גל יזרעלי, מנהל אגף הביטחון והבטיחות במועצה האזורית חוף כרמל (להלן: מנהל האגף) והפקח, מר דורון שטיינברגר קורן (להלן: הפקח), מטעם המאשימה, והנאשם העיד בעצמו.
המסקנה המתחייבת מקביעה זו, היא שלא ניתן לקבוע בוודאות, כי הנאשם חנה בצד תמרור שהוצב שם כחוק, ומכאן שיש לזכותו בדין מחמת ספק זה.
אשר ליתר הטענות שהעלה הנאשם בדבר פרשנות החוק בכל הנוגע לניוד תו הנכה, לאור התוצאה האמורה, איני ניזקק להן, אך אומר שהגישה הפרשנית בה אוחז הנאשם אינה מתיישבת עם פשוטו של מקרא ולא ניתן לקרוא אל תוכו של החוק את שאין בו.
אשר על כן, מצאתי כי הנאשם שבפני עמד בנטל סיפת תקנה 22 לתקנות התעבורה, הוכיח ספק בדבר חוקיותו של התמרור, ומשכך אני מורה על זיכויו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
