בקשה לביטול קובלנה פרטית שהוגשה נגד נאשם

ברע"פ 1955/12 נמרי נ' בנימיני נאמר- "כשמוגש כתב אישום על ידי המדינה נשקלות כל נסיבות העניין. מותר למדינה להביא בחשבון בהחלטתה גם שיקולים כמו מידת אשמו של המתלונן, והאם הוא עצמו פגע במי שהוא מבקש שיוגש נגדו כתב אישום. אחד מחסרונותיה הרבים של הקובלנה הפלילית הפרטית הוא העדר שיקול דעת כזה. לאחרונה הוגשה הצעת חוק לבטל את מוסד הקובלנה הפרטית (ראו הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א-2011, ה"ח 615). דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים היטב את הרקע להצעה. על יסוד ניסיוני – ובעיקר ניסיוני השפוטי כשופטת שלום – אני רואה בברכה את הצעת החוק האמורה". ברע"פ 9818/01 ביטון ואח' נ' סולטן ואח', פ"ד נט(6) 554 נאמר- ".... הליך זה נושא אמנם מאפיינים של היתדיינות אזרחית... אך אין לשכוח שתכליתו הטלת אחריות פלילית בגין ביטוי פומבי. זהו כלי חמור ורציני, וכך יש להתייחס אליו. לא בכדי מגלה המשפט המשווה נטייה גוברת לצימצום הסנקציה הפלילית בגין לשון הרע, כאשר עיקר ההיתדיינות בעיניין זה מיתנהלת במישור האזרחי, תוך מתן אפשרות לפסוק פיצויים לדוגמא... ככלל, לא נועד ההליך הפלילי ליישוב יריבויות אישיות או לריצוי ריגשי נקם". בעניינינו, כמו במקרה נשוא פסק הדין שצויין כעת, מדובר בקובלנה הנוגעת לסעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.

נוכח האמור, סברתי כי אף אם הטענות העובדתיות שבכתב הקובלנה היו מתבררות כנכונות, משמע שהנאשמת הגישה את תלונתה במישטרה כנגד הקובלת בחוסר תום לב, ספק רב אם מבחינת האנטרס הצבורי יש בכך גוון פלילי כלשהוא, ובודאי שאין בכך בכדי להצדיק בירור העניין במסגרת קובלנה פלילית.

...

אני מחייב את הקובלת לשלם לנאשמת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, ובאשר הייצוג היה בידי הסניגוריה הציבורית, אני מחייב את הקובלת לשם לאוצר המדינה סך של 2,000 ₪.

לאחר החלטתי בעיניין חומרי החקירה הגישו הנאשמים בתאריכים 27.3.19-28.3.19 טענות מקדמיות, ובהן בקשות לביטול הקובלנה.

בהקשר זה נטען כי הקובל מנצל לרעה את ההליך הפלילי כדי להלך אימים על הנאשמים, הן בדרך של אזהרת המאסר המופיעה בשוליו של כתב הקובלנה המתוקן, הן בדרך של בקשה לקבל לידיו סמכויות של קצין מישטרה ולהפעילן כנגד הנאשמים, הן בדרך של ניהול הליך פלילי מבלי שיועמדו לידי הנאשמים רובן המכריע של הראיות שעליהם מבקש הקובל להסתמך לצורך הוכחת האישום.

כפי שקבעה המשנָה לנשיא (כתוארה אז) כב' השופטת נאור ברע"פ 1955/12 שאול נמרי נ' משה בנימיני [פורסם בנבו 9.5.13]: "נדגיש: כשמוגש כתב אישום על ידי המדינה נשקלות כל נסיבות העניין... אחד מחסרונותיה הרבים של הקובלנה הפלילית הוא העדר שיקול דעת כזה. לאחרונה הוגשה הצעת חוק לבטל את מוסד הקובלנה הפרטית...דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים היטב את הרקע להצעה. על יסוד נסיוני- ובעיקר נסיוני השפוטי כשופטת שלום- אני רואה בברכה את הצעת החוק האמורה." משעה שהקובל הוא אדם פרטי, ש"חזקת תקינות המעשה המינהלי" ממנה נהנים רשויות אכיפת החוק אינה חלה לגביו, יש לבחון בדקדקנות רבה יותר את היתנהלותו, את מניעיו ואת השיקולים שעמדו בבסיס הגשת הקובלנה.

...

טענת הנאשמים כי הוראות סעיפים 61(ג)-(ה) לחוק זכויות יוצרים עניינן במכירה, השכרה או הפצה של עותקים פיזיים בלבד של היצירה עולות בקנה אחד עם לשונו של החוק, עם תכליתו ועם הסביבה הנורמטיבית שבה מצויות הוראות אלה, ועל כן יש לקבלה, מן הטעמים שיפורטו להלן; ראשית, לשונו של החוק בסעיפים 61(ג)-(ה) עוסקת בהפצת עותק של יצירה.

גם בחינת תכליתן של הוראות החיקוק שבהן מואשמים הנאשמים מובילה למסקנה כי הוראות החיקוק שבהן מואשמים הנאשמים מתייחסים להפצת עותקים פיזיים של היצירה.

סיכום לנוכח האמור לעיל, בשל קבלת הטענות שלפיהן לא ניתן להעמיד לדין במסגרת קובלנה בעבירה לפי חוק זכויות מבצעים, ובשל כך שכתב הקובלנה אינו מגלה את העבירות שבהן הואשמו הנאשמים לפי חוק זכויות יוצרים, אני מורה על ביטול הקובלנה.

בפני בקשת הנאשם, שהועלתה כטענה מקדמית, להורות על ביטול כתב האישום, שהוגש במסגרת קובלנה פלילית פרטית, וזאת מחמת הגנה מן הצדק, מכוח סעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

כתב הקובלנה ותגובת הנאשם כנגד הנאשם הוגש כתב קובלנה פלילית פרטית, במסגרתה הואשם בבצוע עבירה של תקיפה תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירת איומים.

...

לפיכך, במידה והקובל טרם העביר את מלא חומר החקירה, הנני קובע כי על הקובל להעביר את רשימת החומרים שנאספו או נרשמו בידו לצורך קובלנה זו וכן כל החומרים שהם בגדר "חומרי חקירה", לרבות מסמכים רלוונטיים שנאספו או נרשמו, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

54678313 לאור האמור לעיל הנני דוחה את הטענות המקדמיות שהעלה ב"כ הנאשם.

הנני קובע את התיק לשמיעת הראיות ליום 9.5.21 בשעה 12:00.

בקשה לביטול כתב אישום, זאת מטעמים פרוצידוראליים וכן מטעמי הגנה מן הצדק.

המקרה הנידון בפני אינו עומד בתנאי של "העמדה לדין בהליך ראשון על פי כתב אישום 'כשר'", כאשר כתב האישום בקובלנה הוא כתב האישום היחיד שהוגש עד כה כנגד הנאשמת בגין המפורט בו, ובהתאם - מקרה זה אינו מקים את הראציונאל העומד בבסיס הגנה זו. טענה נוספת במסגרת טיעון ההגנה מן הצדק, התייחסה להחלטת יחידת התביעות לסיום מקרה זה במסגרת של הסדר מותנה, כאשר נטען שיחידת התביעות היא האמונה על האנטרס הצבורי במשפט הפלילי, ולא הקובל הפרטי.

בהתאם לקו טיעון זה, ניתן למעשה לבטל את מוסד הקובלנה הפלילית הפרטית, כל אימת שהתקבלה החלטה על ידי רשות אכיפה שלא להגיש כתב אישום מסיבה כלשהיא.

...

לשם תמיכה בטיעון זה, היפנה ב"כ הנאשמת לקביעת בית המשפט העליון כי "אין לאפשר הגשת קובלנה פלילית פרטית על אף שהפרקליטות הגיעה לכלל מסקנה שראוי לסגור את התיק. ראוי ששיקול דעתה של הפרקליטות יכובד ולא יאופשר לקובל הפרטי לפתוח בכל זאת בהליכים" (רע"פ 1955/12 שאול נמרי נ' משה בנימיני, פסקה 14 בפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) נאור (9.05.2013) (להלן: "ענין נמרי").

ענין נמרי עסק בכתב אישום אשר הוגש על ידי הפרקליטות, ובוטל בהסכמת הצדדים בהתאם להוראת סעיף 94(ב) לחסד"פ. בפסקה שצוטטה על ידי ב"כ הנאשמת, בטרם נקבע כי אין לאפשר התערבות בשיקול דעת הפרקליטות באותו מקרה, נתן בית המשפט משקל לניתוח יסודות סעיף זה וציין כי "השקפת המחוקק היא שחזרה מאישום כאמור בסעיף 94(ב) קרובה יותר לזיכוי". כב' השופטת ברק-ארז ציינה בענין נמרי באופן מפורש, כי "במקרים מתאימים – כשקובלנה פלילית מוגשת לאחר שכבר הוגש בעבר כתב אישום באותו עניין, כמו בענייננו – ניתן להעלות טענה של הגנה מן הצדק. אחד המצבים שהוכרו בפסיקתו של בית משפט זה לקבלתה של טענת הגנה מן הצדק היה מצב של 'רדיפה'...כאשר אדם נדרש לחזור ולעמוד למשפט פלילי באותו עניין, יש בכך משום 'רדיפה' לכאורה" (ההדגשה אינה במקור).

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובע אגב ניהול הליכי קובלנה פלילית פרטית שהוגשה כנגדו ע"י הנתבעת ואשר בסופו של יום בוטלה ע"י ביהמ"ש. ואלה בקצרה עובדות המקרה כעולה מכתב התביעה: ביום 11.7.18 הגישה הנתבעת קובלנה פלילית פרטית (ק.פ. 26265-07-18) כנגד התובע בבימ"ש השלום בחיפה.

חרף 3 פניות שנעשו לאחר הדיון, לא נתקבל החומר בידי התובע או ב"כ. ביום 7.3.19 הגיש התובע בקשה לביטול הקובלנה.

ובעניינינו- חובה כללית של מגיש קובלנה פלילית פרטית לנזקים שייגרמו אגב הטיפול בהליך ככל ויסתיים לטובת הנאשם.

...

אכן, לא כל טעות מהווה רשלנות, אולם לטעמי, השילוב בין הקביעה כי ההודעות כלל אינן מהוות איום והתנהלותה של הנתבעת אשר גבלה באדישות מופגנת כלפי ההליך ודרישותיו, מביאה למסקנה כי הנתבעת ניהלה את הקובלנה תוך חוסר אכפתיות ביחס לניהולו ולהשפעה שעשויה להיות לכך על התובע.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת ניהלה את הליך הקובלנה הפלילית ברשלנות שגרמה לתובע לנזקים ולפיכך היא חבה בשיפויו.

סיכומם של דברים- הנתבעת תשלם לתובע סך של 25,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, והוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.