המבקש בבקשתו, ע"י ב"כ המלומדת עו"ד סופי גרניט, טען כי נוכח היות המבקש עובד חיוני המאבטח על מתקנים אסטרטגיים של מדינת ישראל והעובדה שהוא זקוק לרישיון נהיגתו לצורך עבודתו במיוחד בעת מצב החרום, לבטל את צו הפסילה המנהלית.
ב"כ המבקש טענה כי מלבד הקביעה שהמדובר בתאונת חזית אחור, התרחישים לקרות התאונה אין להם בסיס בראיות.
יחד עם זאת, האחריות הלכאורית שעולה בשלב זה של החקירה היא של המבקש, כפי שנ"ל.
באשר לשימוע- מעיון בשימוע, שבו נכח המבקש ובאת כוחו, וההחלטה על פסילה מנהלית, הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות את טענותיו בפניו אשר מסר באמצעות ב"כ היתייחסות לרשלנות רוכב האופניים, היות התאונה בלתי נמנעת, העדר תשתית ראייתית מספקת.
...
בשלב זה נבחנו מספר תרחישים אשר בכולם אנו סבורים שניתן לייחס לנהג רשלנות ואחריות לתאונה, ובהתאם לכך ישנו יס"ל כי יוגש כתב אישום.
לאור הנסיבות, העבר והיס"ל כי יוגש כתב אישום נחה דעתי כי מן הדין על החשוד להיפסל 60 יום".
יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון בהקשר זה בב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(01.07.86):
"בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46 לפקודה עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה, כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעבורתי של הנהג, מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור. הווה אומר על בית המשפט לשקול בשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעייניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, ם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן לא יתעלם בית המשפט גם מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף."
בענייננו המדובר בתאונה בה מעורבים רכב המשא בו נהג המבקש והאופניים שנסע בו הרוכב שכתוצאה ממנה נחבל הרוכב, באופן קשה, כאשר הגורם לתאונה הינו, לכאורה, נהיגתו הרשלנית של המבקש כנ"ל. המסוכנות במקרה זה טבועה בנסיבות המקרה ותוצאותיו.
סוף דבר
מכל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים המתחייבים ואיזנתי ביניהם, החלטתי, באופן חריג ומבלי שהדבר יהווה תקדים, לקבל את הבקשה באופן חלקי, להתערב בהחלטת הקצין ולהורות על קיצור תקופת הפסילה בכך שתסתיים לאלתר.
