בקשה לביטול צו עיקול זמני על נכסי מקרקעין וזכויות כספיות

· ביום 30.3.21, הגיש הבנק בקשה נוספת למתן צו עיקול זמני על זכויות הנתבעת 2 אצל המחזיק (להלן מטעמי נוחות - הבקשה החדשה לעיקול).

· ביום 13.4.21 נעתר כב' השופט גולדקורן לבקשה החדשה לעיקול וניתן צו עיקול זמני כמבוקש, על זכויות ו/או תשלומים ו/או כספים ו/או שטרות ו/או כל זכות כספית או חוזית מכל מין וסוג שהוא לרבות עתידיות, בין שהגיע זמן פרעונן ובין שלא, הקיימות לנתבעת מס' 2 אצל המחזיק.

לעניין מאזן הנוחות/יסוד ההכבדה טען הבנק שביטול צו העיקול יוביל לחלוקת הכספים בגין מכירת נכס המקרקעין, ובכך תיגרם פגיעה קשה במשיב שלא יוכל להפרע מהנתבעים על פי המצג העובדתי העולה מהבקשה עצמה.זאת בעוד שנזקיה של המבקשת, ככל שתדחה התביעה, יוכלו למצוא תרופתם בין היתר בכתב ההיתחייבות שנחתם על ידי הבנק, שממילא אין כל חשש לאיתנותו הכספית.

...

למען הסר ספק, כל יתר טענות המבקשת בבקשת הביטול - נדחות.

סוף דבר הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן ביום 13.4.21 - נדחית.

בשים לב לאופי הבקשה, אופן הגשתה וההוצאות שנדרשו לבירורה - אני מורה כי המבקשת/הנתבעת 2 תישא בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורך דינו בסך כולל, מופחת, של 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

עם הגשת התביעה התבקש צו עיקול זמני על מניותיהם של וייזל ולוי בחברת מגדלי אפגד בע"מ וכן על נכסי מקרקעין.

צורף אישור של דוד לוי, סמנכ"ל אפגד ולפיו החברה עיכבה 1.5 מיליון ₪ "בגין התביעה". גריידי טען כי אין היתייחסות באישור זה לשאלה כמה כסף מגיע למשיבים באופן כללי מחברת אפגד ופירוט זכויות צד ג' בכסף זה. בהחלטה מיום 10.3.22 נקבע כאמור כי יש להותיר העיקולים על כנם: א) נקבע כי בשלב הסעד הזמני לצורך בחינת סכויי ההליך, די בכך שהתביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לידון בה. הסיכסוך העובדתי, האם על הנתבעים לשלם לתובע כספים מכוח הסכמים שהם חתומים עליהם, יתברר בהליך סדור ושיגרתי בהליך העקרי.

"אף בקשתו של המשיב 1 לביטול צו העיקול הזמני על נכסיו מחמת מאזן הנוחות דינה דחייה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים והתערבות ערכאת ערעור בהחלטותיה נעשית רק במקרים חריגים.

לא שוכנעתי על בסיס הפרוטוקול כי בית משפט סרב לחקירות מצהירים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני על זכויות המבקשים (להלן: "הנתבעים" ו/או "המבקשים" ) בנכסי מקרקעין בשבי ציון.

תקנה 95 (ב) לתקנות קובעת כדלקמן: "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה". בתקנה 95 (ד) לתקנות נקבע כדלקמן: "בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני". לעניין סעד זמני מסוג עיקול, קובעת תקנה 103(א) לתקנות כדלקמן: "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות המחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". מהאמור לעיל עולה כי על בית המשפט לבחון שני שיקולים עקריים: הראשון, הצגת ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה והשני הצגת ראיות לפיהן קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

...

סכום התביעה הינו גבוה ומהווה אינדיקציה לכך כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ככל וייתנן, ומשמדובר בעיקול ברישום ומשלא הוכח קיומו של נזק שייגרם למבקשים מן העיקול, אני קובעת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

לאור האמור, אני קובעת כי עלה בידי המשיבים להראות כי במקרה הנדון מתקיים התאנים המצדיקים מתן צו עיקול זמני ועל כן הבקשה לביטול צו העיקול נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות ההליך בסך של 3,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

לפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו במעמד צד אחד בתיק ההוצאה לפועל, וזאת בטרם מסירת אזהרה.

הבקשה אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל, והוטלו עיקולים, בין היתר, על חשבון עו"ש של החייבת בבנק יהב, על נכס מקרקעין וכן על זכויות כספיות אצל מחזיקים שונים (להלן: "העיקולים").

דיון והכרעה בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") וההלכה הפסוקה, עת מונחת לפני בית המשפט בקשה למתן צו עיקול זמני עליו לשקול שלושה שיקולים עקריים כדלקמן: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה המגבשות עילת תביעה (תקנה 95(ב) לתקנות); מאזן הנוחות בין הצדדים ושיקולי יושר (תקנה 95(ד) לתקנות; רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, בפיסקה 24 (20.9.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 910 – 910); האם קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין, קרי יסוד ההכבדה (תקנה 103(א) לתקנות).

כן הציגה התובעת תעוד לרישום התחייבויות על נכס מקרקעין של הנתבעת, ובכלל זה צו עיקול והערת אזהרה ללא הגבלת סכום.

...

נוכח כל האמור לעיל, ובהינתן עילת התביעה השטרית וסכום השטרות שבוטלו, לעניות דעתי הוכח יסוד ההכבדה ברמה הדרושה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, שוכנעתי שהתובעת עומדת בנטל המוטל לפתחה והוכיחה שיש מקום בנסיבות המקרה דנן להטלת עיקולים זמניים על נכסי הנתבעת.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי בלבד, ומורה על ביטול העיקול אצל המחזיק "בנק יהב לעובדי המדינה". כל העיקולים הנוספים יעמדו בעינם, אלא אם תפקיד הנתבעת סך של 70,000 ₪ בקופת בית המשפט.

במסגרת התביעה קמא, הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, על נכס מקרקעין המצוי בבעלות המבקש.

ביום 5.11.23 ניתן צו עיקול זמני, ברשום בלבד, על זכויות המבקש בנכס המקרקעין שפורט בבקשה.

ואלו נימוקי ההחלטה קמא: אין מחלוקת כי מדובר בשיק שמשכה המבקשת, מבלי שהוגבלה סחירותו, השיק סוחר למשיבה ולאחר מכן חולל, ובנסיבות אלו קיימת לכאורה עילת תביעה כנגד המבקשים; מיתקיים רכיב ההכבדה- השיק ע"ס 35,000 ₪, אך הוא חלק מחוב כולל של המבקשים בסך 445,000 ₪ ולמבקש חובות נוספים אצל גובים אחרים; מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה- ממילא על נכס המקרקעין מוטלת משכנתא לטובת הבנק ואין בעיקול כדי להפריע למבקש; חשש ערטילאי של המבקש כי עם הטלת העיקול יגרום הדבר לכך שהבנק יבקש פרעון מוקדם, הוא חשש לא מבוסס שאין בו כדי להצדיק הסרת העיקול; אין בהחלטות אחרות שניתנו בהליכים אחרים המתנהלים בין הצדדים כדי להצדיק העתרות לבקשה לביטול העיקול, ובמיוחד כאשר בהליכים האחרים לא היתקיים דיון ויתכן שלא הובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים שהובאו בהליך קמא; המשיבה הציגה התכתבות ווטספ עם המבקש לאחר שהשיק בוטל, שלגביו כתב המבקש כי מדובר בטעות, והצדדים ניסו לבוא בדברים לצורך פרעון מלוא החוב, לרבות השיק הנידון; יש ליתן למבקשים היזדמנות לשכנע את ביהמ"ש כי המשיבה לא זכאית לפרעון השיק אך בהעדר ראיות, בשלב זה, על כשלון תמורה ומאחר שהמבקש הכיר לכאורה בחובו לשאת בתשלום השיק-יש להתנות את הרשות להיתגונן בהפקדה של סכום השיק, ועם הפקדת הסכום בקופת ביהמ"ש יבוטל ממילא העיקול.

חיוב המבקשים בהפקדת סך 35,000 ₪ כתנאי למתן רשות להיתגונן- המדובר בהחלטה המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית וערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות שעניינן חיוב בהפקדת סכום כספי כתנאי למתן רשות להיתגונן, אלא במקרים חריגים בלבד.

...

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

ודוק, בית משפט קמא בחן היטב את השיקולים המרכזיים למתן צו עיקול זמני (קיומה לכאורה של עילת תביעה, יסוד ההכבדה, ומאזן הנוחות), וקבע כי אלו מתקיימים בענייננו, ואף אני סבורה כי בשלב זה יש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו.

בנסיבות אלו, ובהעדר ראיות בשלב זה, ניתנה למבקשים רשות להתגונן, אך רשות זו הותנתה בהפקדת סך 35,000 ₪ (סכום השיק), ולא מצאתי להתערב בקביעה זו, ובשיקול דעתו הרחב של ביהמ"ש. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.