באותו היום נעתרתי לבקשה למתן צו עיקול זמני עד לסך של 59,000,000 ₪ על הנכסים שפורטו בבקשה, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית שאינה מוגבלת בסכום, ערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן בסך של 50,000 ₪ והפקדת ערבון בסכום של 250,000 ₪.
אציין כי התקנות הרלוואנטיות במועד הגשת הבקשה לעיקול, ובמועד הדיון היו התקנות הקודמות, ומשכך סברתי שאין מקום להתייחס להוראות התקנות החדשות שנכנסו לתוקף ביום 1.1.21, בין היתר משום שלטעמי בנושא שבנידון אין שינוי מהותי מבחינת העניינים הנשקלים על ידי ביהמ"ש בבואו לבחון עיקול או המרתו.
אז האם יגרום לכם פחות נזק אם העיקול יוטל על חשבון הבנק מאשר על נכס המקרקעין?
אני משמש כסמנכ"ל הכספים של הקבוצה החל משנת 2008, מעולם לא קרה שחברה מחברות הקבוצה לא קיימה פסק דין או התחייבות או חוזה.
כבוד השופט עמית בדעת רוב קבע כי:
"החשוב לענייננו הוא שהערת האזהרה נועדה להבטיח חוב כספי, ולא אינטרס אחר. על כן הפקדה כספית (או הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית) מבטיחה את המשיבים באותו אופן בו הבטיחה אותם הערת אזהרה, ואף משפרת את מצבם. בהקש לעיקול, זו הסיבה בגינה במצב הדברים הרגיל בית המשפט ידחה בקשה להמיר עיקול על כספים בנכס, אך יעתר לבקשה להמיר עיקול על נכס בהפקדה כספית".
[ראו רע"א 1554/16 י.ש.אבן ישראל בע"מ נ' ראובן שולמן ואח' (פורסם במאגרים, 5.6.16)].
בהנתן האמור ולצורך איזון נאות בין האינטרסים של הצדדים – מחד גיסא, הפגת חששה הלגיטימי של הנציגות שבידיה צו עיקול זמני על נכס מוחשי ששוויו אינו מבוטל ומאידך גיסא, הקטנת הנזק שלא יכול להיות חולק שניגרם לגינדי כתוצאה מהישארותו של העיקול, אני מורה כדלקמן:
גינדי תפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום של 10,000,000 ₪.
...
סוף דבר:
נוכח האמור לעיל, ובאיזון גובה התביעה, מרכיביה, שוויו של הנכס המעוקל, אני מפחיתה את סכום העיקול לסך של 32,334,616 ₪, ומתירה את המרתו כאמור לעיל, באופן בו בגין חלק מהסכום תפקיד גינדי ערבות בנקאית ובגין החלק הנוסף, ככל ויינתן פסק דין כנגד הנתבעים, הוא יינתן גם כנגד החברה המתחייבת באופן בו החברה המתחייבת תישא בסכום הפסוק (ככל ותתקבל התביעה או חלקה) עד לגובה יתרת סכום העיקול, ככל והנתבעים לא ישלמו את פסק הדין בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
כמו כן, סבורני כי לאור התוצאה אליה הגעתי, יש להשיב לידי הנציגות מחצית מגובה הערובה והעירבון.
יובהר כי החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.
