הקדמה:
מונחות לפני בקשת המבקש לביטול צו הריסה מינהלי לפי סעיף 228 לחוק התיכנון והבנה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה"); ובקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה לפי סעיף 254ט. לחוק התיכנון והבניה.
...
בדיון ממושך שהתקיים בפניי, טענו ב"כ הצדדים לעניין הבקשה לעיכוב וביטול צו ההריסה ומשלא הגיעו להסכמות ניתנת בזאת החלטתי זו.
עיקר טענות הצדדים:
לטענת המבקש, שהינו הבעלים הרשום בשטח של 500 מ"ר בחלקה 67, גוש 19641 בכפר פסוטה, הוא רכש זכויות אלה ביום 19/09/2014 מאחד הבעלים הרשומים של הקרקע ורשם הערת אזהרה לטובתו.
כך למשל, ברע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (12.04.2007), בו נדון מצב שבו כבר הופקדה תכנית בניה לאזור, קבע בית המשפט: "... אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואין מקום להתערב באיזון שערך" (ראו גם, רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל (27.12.2015), ורע"פ 9035/15 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (24.11.2016)).
מסקנתי היא המשיבה היתה מוסמכת להורות על הריסת העבודות נשוא צו ההריסה, ואין הצדקה לעיכוב ביצוע הצו לתקופה נוספת כלשהי, גם בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז הוגשה הבקשה ועד היום.
סוף דבר:
הבקשה לביטול ועיכוב צו ההריסה המנהלי נדחית.
