בקשה לביטול צו הריסה מנהלי בגין עבודות בניה בעראבה

הרקע לבקשה בתאריך 04.05.2014 יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה – "לב הגליל" (להלן: יו"ר הועדה) הוציא צו הריסה מינהלי ביחס לעבודות בנייה שהתבצעו בעראבה, בשטח של כ-200 מ"ר, במקרקעין הידועים כגוש 19379 חלקה 8 שייעודם חקלאי (להלן: צו ההריסה הראשון).

בעקבות ביטולו של צו ההריסה הראשון, הוציא יו"ר הועדה בתאריך 20.08.2014 צו הריסה מינהלי חדש (להלן: צו ההריסה השני), הוא הצוו שבמוקד הבקשה שלפני, וגם בו צווה על הריסת עבודות הבנייה.

...

המבקש הגיש בקשה לביטול צו ההריסה הראשון בשל פגמים שנפלו, לשיטתו, בהליך הוצאתו של צו. בתאריך 17.08.2014 בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ו' חאמד) ב-בב"נ 6679-05-14, נעתר לבקשה הנ"ל וביטל את צו ההריסה הראשון שהוצא, וזאת לאחר ששוכנע כי המשיבה לא עמדה בחובת ההתייעצות הנדרשת לשם הוצאת צו הריסה מנהלי בהתאם להוראת סעיף 238א(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה, או החוק).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה – נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך, אף שהדבר לא נטען על ידי המבקש, ראיתי לשקול את האפשרות שמא הוצאת צו ההריסה השני היתה נגועה בחוסר סבירות, או בחוסר מידתיות, אך הגעתי למסקנה שלא כך הדבר.

לפיכך סבורני כי גם לגופם של דברים, המקרה שלפני איננו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

משכך – בקשת רשות הערעור נדחית.

כללי: המבקש מבקש מבית המשפט את ביטולו של צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום 14.6.18 והמתייחס לעבודות בניה שבוצעו בחלקה 59 שבגוש 19347 בעראבה, במסגרת בנית מבנה בשתי קומות בשטח כולל של 420 מ"ר. בבקשתו טען המבקש כי הסתיימה בניית המבנה, כי קיימת אכיפה בררנית, כאשר המשיבה היתעלמה ממבנים רבים באותו איזור ללא היתר בניה, כי הסמכות להוציא צוי הריסה הנה בידי הוועדה המקומית, ולא בידי המשיבה, כי לא בוצעה היתייעצות עם יו"ר המועצה האזורית, עם היועץ המשפטי של המועצה, ועם שר הפנים, ולא קוים שימוע למבקש – בעל המקרקעין.

ההלכה הפסוקה קבעה עוד לפני חקיקתו של תיקון מס' 116 לחוק, כי היתנהלות מעין זו תיגרום לדחיית בקשה לביטול צו הריסה מינהלי מחמת חוסר נקיון כפיים (ראה: ע"פ(חי') 1453-05-09 אגבאריה נ' ועדה מחוזית לתיכנון ובניה צפון חיפה [ניתן ביום 6.6.2009]).

...

לבקשה זו לא ניתן להעתר.

אשר על כן, מסקנתי הינה כי הבקשה בענייננו לביטול צו ההריסה המנהלי אינה מגלה כל עילה והינה בקשת סרק.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

הודעה על מתן הצוו נימסרה לראש הרשות המקומית בעראבה והצו הודבק במקרקעין ב – 30.9.20 במקום גלוי על קיר המבנה סמוך לפתח הכניסה.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה המתוקנת לביטול צו הריסה ובה טענה בין היתר כי לא מדובר בתוספת לבניין קיים וכי המבקש בנה בית חדש גדול בשטח של 275 מ"ר בקומת קרקע והחל בבניית קומה שנייה כלומר מדובר במבנה המשתרע על שטח כולל של יותר מ – 500 מ"ר. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי עבודות הבניה לא הושלמו ביולי 2020 כיוון שהמבקש עצר לאחר שהחל לבנות את הקומה השנייה ועל כן העבודות לא הסתיימו עד היום ולא חלפו 6 חודשים מסיום העבודות ועד להגשת התצהיר ביום 24.9.20.

סעיף 229 לחוק התיכנון והבניה קובע כי "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין, או שלא היתקיימו הדרישות למתן צו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע שנפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". אין מחלוקת שלא קיים היתר בניה למבנה ואף המבקש הצהיר בעדותו בפני בית המשפט כי יצר חיבור בין שני הבתים על מנת שבסופו של יום יוכל לקבל היתר לשני המבנים כמבנה אחד.

...

מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה .

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש להשית על המבקש הוצאות ומחייבת את המבקש בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ למשיבה וזאת בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

עסקינן בצו הריסה מינהלי מיום 14.3.22, אשר ניתן ביחס למבנה שלד בן שתי קומות, בשטח של כ-180 מ"ר, ללא היתר בנייה, בחלקה 66 בגוש 19347 בעראבה.

כך נפסק ברע"פ 9218/17 חבשי נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה (21.1.18): "יש לדחות מכל וכל את הסברה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב, כל אימת שעומדים על הפרק הליכים תיכנוניים כלשהם, ויודגש כי סמכות זאת של בית המשפט צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן". כך גם נפסק ברע"פ 3146/07 ג'דיר נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה (12.4.07): "אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהשג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל" (הדברים נאמרו, אמנם, בעיניין עיכוב ביצועו של צו הריסה שפוטי, אך יפים הם גם לעניין צוים מינהליים).

אין מדובר במקרה שבו קיימת כעת תכנית שניתן מכוחה לקבל היתר בנייה, ועד לאישור התכנית המתוכננת יחלוף זמן רב. בנסיבות אלו, אף מבלי לבחון אם היתקיימו יתר דרישות החוק, הרי שאין לעכב עוד את ביצועו של צו ההריסה, שכן לא ניתן לקבוע כי העבודה האסורה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין, כדרישת סעיף 254ט הנ"ל. עולה, איפוא, כי דין הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי – להדחות.

...

לאור האמור, ועל מנת שלא להותיר ספק, אני מורה בזאת על דחיית הבקשה לביטול צו ההריסה.

אין מדובר במקרה שבו קיימת כעת תכנית שניתן מכוחה לקבל היתר בנייה, ועד לאישור התכנית המתוכננת יחלוף זמן רב. בנסיבות אלו, אף מבלי לבחון אם התקיימו יתר דרישות החוק, הרי שאין לעכב עוד את ביצועו של צו ההריסה, שכן לא ניתן לקבוע כי העבודה האסורה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין, כדרישת סעיף 254ט הנ"ל. עולה, אפוא, כי דין הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי – להידחות.

אשר לבקשת המשיבה להורות על חילוט העירבון שהפקידה המבקשת בקופת ביהמ"ש, בסך 4,000 ₪, הרי שבשלב זה החלטתי שלא להורות על חילוט כמבוקש, מן הטעם שהעירבון הופקד על מנת להבטיח את הוצאות המשיבה בביצוע ההריסה, ככל שלא תיהרס הבנייה בידי המבקשת.

ביחס לבתים נוספים שמסביב לבית המבקש אמר העד את הדברים הבאים: "בצמוד לבית המבקש יש שכונה שהיא מאושרת עם בתים שאני מניח שהם בהיתר. בית המבקש נמצא מחוץ לשכונה, ניבנה ללא היתר בנגוד לכל חוק". העד נישאל בחקירתו הנגדית מדוע הודבק הצוו דוקא על ביתו של המבקש והשיב: "אני מניח שבית המשפט דן בהרבה צוים שהודבקו בעראבה ולאו דוקא למבקש. זה לא משהו אישי נגד המבקש. אנו עובדים על פי מדיניות, לפי קרקע, אני יכול לומר מידיעה אישית שהוצאנו עשרות צוים לשדים בעראבה". העד נישאל בחקירתו הנגדית אם בבוא הזמן כאשר תאושר תכנית האם המבקש יהיה זכאי לקבלת היתר והשיב :"אין לי מושג לא הצגת כל תכנית. המסמך שהצגת הנו מיסמך סרק מבחינתי, לא הוצג עם תכנית לא הגיע מהנדס להציג את התכנית". לשאלת בית המשפט אם ידוע לעד על מגעים מול הועדה המקומית לב הגליל השיב העד בשלילה.

סעיף 221 לחוק קובע כדלהלן: "ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מנהלי), ובילבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מנהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור". סעיף 229 לחוק נקבעה הוראה מיוחדת לענין הקף שיקול דעת בית המשפט בדיון בבקשה, שלפיה "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". מטרתו של צו הריסה מינהלי היא הסרת עבודות בניה לא חוקיות מיד עם גילוי דבר ביצוען ובטרם תהפוכנה לעובדות מוגמרות.

המבקש לא עמד בנטל לפיכך, אני דוחה טענה זו. העילות לביטול צו הריסה מינהלי הן איפוא שלוש: אם העבודה בוצעה כדין; אם לא היתקיימו הדרישות למתן צו הריסה מינהלי מלכתחילה; או אם שוכנע כי נפל פגם חמור בהליך הוצאת הצוו המינהלי שבעטיו יש לבטל את הצוו.

...

ראו רע"פ 8609/20 אבו פרג' נ' מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה (25.2.2021)) ולהוראות החוק: "בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין [...]". אשר על כן אני סבורה שבענייננו מדובר בתכנית שנמצאת בחיתוליה וכי נכונה לה עוד דרך ארוכה עד אשר תתקדם באופן משמעותי שניתן יהיה להתייחס אליה כאופק תכנוני.

מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה .

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש להשית על המבקש הוצאות ומחייבת את המבקש בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ למשיבה וזאת בתוך 30 יום.