בקשה לביטול צו המצאת כתב תביעה מחוץ לתחום שיפוט

לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

משמוגשת בקשה לביטולו של הצוו לפי תקנה 502(ב) לתקנות, הדיון בבקשת הביטול הנו למעשה דיון בבקשה המקורית, והנטל הוא על המבקש (ובמקרה דנן – קורטיקה).

עילת המצאה – תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 את הבקשה למתן היתר המצאת התביעה שכנגד אל M&B מחוץ לתחום השיפוט, תמכה קורטיקה בחלופות שבהוראות 500(10), 500(7), 500(4)(ג), ו- 500(5) (לגבי אפשרות חילופית) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לא צורפה ראייה (חוות דעת) לתמיכת הדין הזר שבבסיס הטיעונים כלפי M&B. חוסר זה בתובענת קורטיקה ובבקשה להיתר המצאה הוא בסיסי ומהותי בנוגע לענייניה של M&B. כמענה לכך, מדגישה קורטיקה את הרבדים בתובענתה הקשורים לדין הישראלי וכן טוענת כי העידר פירוט הוא בר השלמה באמצעות תיקון כתב התביעה, בדומה לאופן בו הורה בית המשפט בעיניין Hess[footnoteRef:3].

...

גם מבחן מירב הזיקות אינו מחייב מסקנה שונה.

לא שוכנעתי בכך, והנטל הוא על קורטיקה.

מן המקובץ ומכלול החומר עולה כי מבחן שיקול הדעת מתיישב אף הוא עם מסקנה של ביטול היתר ההמצאה.

בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום: ביום 17.6.20 הגישה המבקשת בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט.

אולם במקרה דנן מדובר בעילות הקשורות לתקנה 78 שהצורך להוכיחן גבוה ממאזן ההסתברויות והיעדר פירוט מינימלי בכתב התביעה צריך להוביל למסקנה שאין הצדקה להמצאה מחוץ לתחום.

  ביחס לטענות המבקשים בנוגע לפסיקת ההוצאות, דין הבקשה להדחות על הסף לאור סעיף 1 (8) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009.

...

עילת המצאה ועילת תביעה: המבקשת אינה טוענת לגופו של עניין בנוגע להתקיימות התנאים בתקנה 500 (10) לתקסד"א. טענתה מתמצית בכך שלגישתה, מדובר בסעיף סל שיש להימנע משימוש בו. דין הטענה להידחות.

בימ"ש קמא פירט את הזיקות השונות, ציין כי הסכסוך מגלה זיקות לכאן ולכאן, והגיע למסקנה שמרב הזיקות והציפייה הסבירה של הצדדים מטים את הכף לברר את הסכסוך בישראל ואין לומר כי מרב הזיקות נוטות לפלורידה (כטענת המבקשת).

ניתנו תצהירים של השליחים עצמם (עובדי חסרת המסירות) שביצעו בעצמם את המסירות, ועל כן בימ"ש קמא קבע כי ההצהרה של בריאן "אינה מעלה ואינה מורידה". לסיכום: לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו.

או אז התובעת הגישה את התביעה בהליך זה ועתרה לבצוע ההסכם ולמתן צוים לאכיפתו וביקשה לצרף את הנתבעים 3-2 כצדדים להליך ולהמציא להם את כתב התביעה.

לצורך כך, ניתן היתר המצאה של הבקשה וכתב התביעה למשיבים 2 ו- 3 מחוץ לתחום השיפוט.

30.3 קיומה של חלופה לפי תקנה 500 לתקנות - התובעת טענה שיש להתיר המצאת כתבי בי- הדין 22 : אל מחוץ לתחום המדינה, על יסוד שלוש חלופות שונות בתקנה 30.3.1 4) לתקנות: "התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו 24 ) תקנה

...

38.3 המדובר במצב חריג ויוצא דופן בו הובהר מעל לכל ספק שאין מנוס ממינוי כונס נכסים, משלא 20 קיים סעד זמני אחר שישיג את אותה מטרה, שהיא ביצוע פסק הדין שניתן בהסכמה.

( מלהושיע (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 , עמ' לאור כל האמור לעיל הבקשה למינוי כונס נכסים זמני מתקבלת.

לכך יש להוסיף שהזמנים הם אחרים וממילא אין קושי ממשי לבצע המצאות לנתבעים 3-2 בחו"ל. התוצאה התוצאה היא שהבקשה לביטול היתר המצאה נדחית כמפורט בפרק ב' ובפסקה 32 לעיל; הבקשה למינוי כונס נכסים זמני מתקבלת כמפורט בפרק ג' ובפסקה 39 לעיל; הבקשה לשחרור מייצוג מתקבלת כמפורט בפסקה 40 לעיל; משמונה כונס נכסים זמני שיכנס בנעלי הנתבע לצורך פיצול החשבון והעברת חלקה של התובעת בכספים על פי פסק הדין - מבוטל, החל מהיום ואילך, חיוב הנתבע 1 בהוצאות לטובת אוצר .

ביום 10.12.19 ניתנה ההחלטה מושא הבקשה הנוכחית ולפיה הבקשה לביטול העיקול נדחית "מהנימוקים המפורטים בתשובת המשיב, אותם אני מאמצת במלואם". עוד נאמר בהחלטה כי "פרשנותו המוצעת של המבקש לאמור בתקנה 367(ב), כאילו העדר המצאת הבקשה למתן צו העיקול תוך פרק זמן קצוב לידיו של המשיב גוררת את פקיעתו של הצוו, איננה מתיישבת עם מהותו של הליך הבקשה לאכיפת פסק חוץ, אשר – כעולה מענייננו- כרוך בהמצאה של מסמכים שאינה פשוטה כלל ועיקר ועשויה לצרוך זמן. במידת הצורך יש לראות בטיבו של ההליך משום "טעמים מיוחדים" להארכת מועד לדיון לגוף הבקשה למתן צו, כאמור בתקנה.

תקנה 367(ב)  הדנה בצו במעמד צד אחד קובעת כי "העתק הצוו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו....". תקנה 370  קובעת כי סעד זמני יפקע – (3)  אם הצוו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; טענתו העיקרית של המבקש נשענת על כך שהעיקול שניתן במעמד צד אחד פקע מאחר ולא הומצא למבקש כאמור בהחלטת בית המשפט.

בתוך המועד שנקבע להמצאת צו העיקול הגיש המבקש "בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט" המתייחסת גם לצוו העיקול.

בהמשך ניתנו החלטות נוספות בעיניין זה בבקשות אורכה שהגיש המשיב וזאת בעקבות הודעות עידכון של המשיב על הקשיים בהם ניתקל בהמצאת כתב התביעה ומסמכי העיקול למבקש.

...

כך או אחרת, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה בענייננו בבירור לטובתו של המשיב, בשים לב למאמצים שנעשו לריק על ידי האחרון לגבות את החוב מהמבקש, ולהתנהלותו של המבקש בהליך הנוכחי".

דין הבקשה להידחות.

לפיכך דין הבקשה להידחות.

בסמוך למועד הגשת כתב התביעה התובעת הגישה בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לחנה.

לאחר שכתב התביעה אכן נימסר לחנה, היא הגישה בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

בית המשפט רשאי לתת סעד זמני בהתקיים שני תנאים: הראשון - אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה, ובנחיצות הסעד הזמני לביצועו הראוי של פסק הדין (תקנה 95); השני - אם נמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש/התובע, ובמילים אחרות, אם הנזק העלול להגרם למבקש/התובע מאי-מתן הצוו הזמני גדול מן הנזק שעלול להגרם למשיב/הנתבע אם ינתן הצוו.

...

סבורני, שתנאי זה מתקיים גם מתקיים בעניינו, ודי אם אפנה לאמור בעניין זה בפסק דינה של כב' סה"נ אביגיל כהן אשר ניתן במסגרת הבר"ע הנ"ל: "התובעת הוכיחה קיומה של עילת תביעה עפ"י הרף הדרוש לשלב מקדמי זה. טענות המשיבה (התובעת - מ.ש.) עולות כדי טענות הראויות לטיעון ומעוררות שאלה רצינית שיש לדון בה" (סע' 13 לפסק הדין).

טענה זו לא נתמכה אפילו לא באמצעות תצהירה של חנה, או תצהירה של בתה, שלא לדבר על כך שאף לא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין זה. טענתה של חנה נטענה סתם כך, ללא ביסוס כלשהו ולו באמצעות ראיה "חלשה". לא מצאתי להתייחס לכל יתר טענותיה של חנה, היות וסבור אני כי אין הן רלוונטיות להכרעתי.

על יסוד כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים, תוך חיובה של חנה בהוצאות התובעת (מתורגמן) ובשכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך כולל של 7,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.