בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות בשל התחזות עורך דין

לטענת התובעים, הם סיכמו לרכוש את הדירה תמורת 1.5 מיליון ₪, מתוכם 100,000 ₪ כשכר טירחת עורך דין ומתווך.

בנוסף הם תובעים סך של 20,000 ש"ח בגין "עבודה ופקוח". כאמור, התביעה הוגשה בספטמבר 2014, ופסק דין ניתן בה בהעדר הגנה ביום 3.12.2014.

ביום 10.2.2021 בוטל פסק הדין בהחלטת בית משפט זה (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח), והתיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת ד"ר פנינה נויבירט.

גם אם נניח ששוויו של הנכס אכן עלה, כעולה מחוות דעתו של השמאי עופר עמיאל, אזי פסיקת השבה גם בגין ההשבחה וגם בגין העלויות מהוה כפל פיצוי מובהק, ודאי כאשר עסקינן בתביעה מכוח עקרונות של עשיית עושר ולא במשפט, שהרי אם השפוץ הוא שהעלה את השווי, אזי כדי להגיע להשבחה, נדרשה ההוצאה הכספית, כלומר אילו היה בעל הבית מבקש להגיע להשבחה מעין זו, הוא היה נידרש להוציא את אותה הוצאה עצמה, כך שה"רווח" או טובת ההנאה שהפיק בעל הבית אינו השווי המצרפי של עליית הערך יחד עם עלות השפוץ, אלא העובדה שערכו של הנכס עלה מבלי שהוא נידרש להוציא את הסכומים בגין השפוץ.

אין בידי לקבל את טענתו זו. התובעים הציגו חשבונית מס של קבלן השיפוצים, וקבלן אף התייצב בבית המשפט ונחקר.

השפעת פסק הדין בע"א 70220-11-18 על חיוב העזבון הנתבע טוען, כי במסגרת הליך שניהלו התובעים נגד עו"ד דקל, שייצג את המוכר המיתחזה, במסגרת ת"א 1502-03-14, הם תבעו גם את עלות השפוץ שנערך בדירה, בסך של 364,000 ₪.

...

סיכום ביניים – שיפוי בגין השיפוץ ובגין השבחת הדירה הפועל היוצא מן האמור הוא, שאני קובע כי התובעים זכאים לשיפוי בגין עלות השיפוץ כפי ששילמו בפועל, קרי – 354,000 ₪ על פי הקבלה שצורפה, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הקבלה (2.11.2013) ועד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות אלה, אין כל סיבה שלא לחייב את הנתבע להשיב לתובעים את הסכומים ששילמו, ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את מלוא הסכום שנתבע בראש נזק זה, בסך 35,915 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

לכך אוסיף גם כי התובעים לא הוכיחו לא את עצם ביצוע פעולות של פיקוח על העבודות ולא את שוויו של פיקוח כאמור, ועל כן – יש לדחות את התביעה בראש נזק זה. סוף דבר הפועל היוצא הוא, שהתביעה מתקבלת בחלקה, ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: בגין עלויות השיפוץ - סך 354,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.11.2013 ועד יום מתן פסק הדין, שהם 414,494 ₪, בניכוי סך של 142,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2019 ועד יום מתן פסק הדין, שהם 155,629 ₪ - ובסך הכל סך 258,865 ₪; בגין התשלומים לרשות מקרקעי ישראל, לעיריית תל-אביב ול"מי אביבים" – סך 35,915 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (22.9.2014) ועד למועד מתן פסק הדין – ובסך הכל סך 41,670 ₪.

ערעור על החלטת כב' השופטת ר' ערקובי (בתפקידה כרשמת) מיום 03.01.2022 בת"א 53807-02-15 בה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.02.2016.

נטען כי, ביום 24.03.2014 היתקשרה המשיבה למערער "בבהלה" וטענה שיש אדם המיתחזה אליו ורוצה למכור את אחד מנכסיו.

לפיכך, עוד באותו היום ניתן פסק הדין לפיו; " מוצהר בזאת כי התחייבות המשיב מיום 03.04.2014 כלפי המבקשת שרירה וקיימת ועליו לקיים התחייבות זאת." עוד נפסקו הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך כולל 7,500 ₪.

השיקול הראשון, עניינו סיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השפוטי?" (ר' ש' לוין תורת הפרוצידורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240)) או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ר' ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 2.2.2009), פס' 15).

השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ר' ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול; "שכן אם לא תיצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (ר' רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו], 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס).

אשר על כן, העירעור נדחה, המערער יישא בהוצאות המשיבה ושכר טירחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

...

במסגרת ההליך הגישה המשיבה ביום 13.12.2015 בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 למען המערער בחו"ל. ביום 14.12.2015 נעתר בית המשפט (כב' הרשם ד' חסדאי כתוארו אז) וקבע כי, על המערער להגיש תוך 60 ימים כתב הגנה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובע"פ סבורה אני כי, דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנתי טענות אלה סבורה אני כי, אין סיכוי להליך אותו מבקש המערער לנקוט.

אשר על כן, הערעור נדחה, המערער יישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

עוד טען הנתבע כי התובע מטריד אותו בבקשות והליכים נוספים ובין היתר, הגיש בקשת רשות ערעור וערעור על החלטה ופסק דין שניתנו בבית משפט השלום בת ים והגיש שתי בקשות בטענת "פרעתי" בתיקי ההוצאה לפועל שנמחקו לאחר שהתובע לא התייצב לדיון בהן.

בנוסף, התובע הגיש תלונת סרק נגד הנתבע ללישכת עורכי הדין.

אחר כך עתר למתן ארכה עקב שינוי נסיבות והגשת בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבע 2 שטרם הוכרעה (בקשה מיום 4.6.203).

לדבריו, הנתבע 2 היתחזה לזוכה שמצוי בהליכי פש"ר ולכן לא ניתן לגבות ממנו מאומה.

להלן דברים מתוך פסק הדין: "מני אז ועד היום, במשך למעלה מעשור, מנהלים סימון (אברהם ובת ציון סימון -הערת הח"מ) מאות הליכים משפטיים, בבתי משפט בכל רחבי הארץ; רובם ככולם, אוחזים למעשה אותן טענות – לפגמים בהליכים המשפטיים שבהם נדון עניינם, למזימה הכלל – מערכתית שנרקמה נגדם – בשינויים קלים. כמעשיהם בראשונה, כך מעשיהם גם כיום: כאשר תביעה או הליך שהגישו נדחה- ממאנים סימון לקבל את ההכרעה. זמן מה לאחר מתן פסק הדין, נוהגים השניים להגיש תביעה חדשה, על יסוד טענותיהם המוכרות, בבקשה לביטול ההחלטות שבגדרן נדחו תביעותיהם הקודמות ; וחזור חלילה- לאחר שהתביעה החדשה נדחית גם היא מוגשת לאחריה תביעה נוספת, המבוססת על אותן טענות, ובגדרה מתבקש שוב סעד בדמות ביטול ההחלטות הקודמות. כך נוצר מעגל אינסופי, המזין את עצמו") פיסקה 3).

...

בנוסף, בשל קבלת הבקשה ולאור התנהלותו המטרידה של התובע והשימוש לרעה בהליכי משפט ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים וכן למרכז לגביית קנסות.

תגובת התובעות לבקשת חברת סיישל לביטול העיקול הוגשה ביום 6.9.23, לתגובה צורף תצהיר של הגב' ענת ורון, מי שעל פי התצהיר קישרה בין התובעת 2 לבין חברת בי. אם. על פי התצהיר הגב' ענת ורון קישרה גם בין הנתבעת 1, חברת בי. אם לבין חברת סטלר.

בהתאם, בית המשפט נידרש לערוך איזון בין האנטרס של התובע, שהנתבע לא יכשיל את ביצועו של פסק הדין, לבין האנטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789 (1997)).

וזאת עוד נזכיר, מר וייס (גבעתי) מיקי, הנו בנו של מר הרצל גבעתי, מנהל ומנכ"ל חברת סטלר, אליה כביכול הועברו כספים רבים (גם על כך קיימות חתימות של מר גבעתי, שיצורפו להלן), גם כלפיו נוהל הליך משמעתי כשהיה מתמחה, בלישכת עורכי הדין, בשל היתחזות לעורך דין.

לא למותר לציין כי בדיון לביטול העיקול שהוטל על חברת בי. אם היא לא התייצבה, על אף שעל פי עדותו של מר סמימי, מנהל בי. אם, היא זו, שיחד עם מר אבו טיר, נתנה את כלל ההנחיות אותן ביצע.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"ד, 03 אוקטובר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

נוסף לכל האמור לעיל, על המבקש סעד זמני מוטלת החובה לפעול בתום לב, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק - להותיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט [רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז (5) 165 (1993)].

אשר על כן, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו על חשבונות העו"ש של הנתבעת 1 ועל הנתבעת 3 והעיקולים שהוטלו על פעילותן השוטפת.

התובעות תשלמנה הוצאות הבקשות ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 23684-11-18 אליס ואח' נ' בן שלמה ואח' לפני כבוד השופטת רחל ערקובי תובע: אורן גלעד יורש המנוחה הגב' אסתר אליס ז"ל ע"י ב"כ עו"ד בן-ארוש נתבעים: 1.ברק בן שלמה – תביעה נדחתה בפשרה ע"י ב"כ עו"ד עדי פורת 2.עו"ד איתי אטדגי ע"י ב"כ עו"ד אסף יוחאי 3.רחל נחמיאס – פס"ד בהיעדר פסק דין – ביחס לנתבע 2 בלבד

ביום 10.05.2023 ניתן פס"ד בהעדר התייצבות כנגד הנתבעת 3.

בסיכומיו, טוען התובע כי הנתבע 2 כשל בלייצג את המנוחה שהיא הייתה הלקוחה שלו; בלבול עיקבי ביחס למי הוא מייצג בפועל; הפר באופן מתמשך את ההנחיות האתיות החלות על עורכי דין, כגון ניגוד אינטרסים – הנתבע 2 פעל לטובת בנה של המנוח ולא לטובת המנוחה, הגם והפעולות בוצעו בנכסי המנוחה, איסור הטעה – הן ביחס לכתובתו ונתוניו והן ביחס לנסיבות חתימת החוזים, מתן דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח, הפרת נאמנות ומסירות ללקוח.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית; ההוראות הרלוואנטיות לבחינת חובותיו של עורך הדין כלפי לקוחו הן כדלקמן: סעיף 34 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-196 קובע כי "במילוי חובותיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". כלל 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 קובע כי "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המיקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט". על אחריותו המקצועית של עורך הדין עמד כבוד השופט עמית בקובעו כי "חובת הזהירות של עורך הדין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור [...]. עורך דין הוא 'מונע נזק' יעיל וזול, אך לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, וגם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו 'סימני התראה' שצריכים היו לעורר את חשדם"" [ראו ע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נ' עו"ד פפר [פורסם במאגרים] (27.2.2012); עא 8124/18 יורשי המנוח אלקנה ביישיץ נ' יעקב ז'רוט (פורסם במאגרים) 4.8.2020].

לעניין זה אפנה לדבריו של ניר במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה לביטול צו קיום צוואה (צורף נספח א לבקשה דחופה מיום 16.09.2020) כי "גם אני (ניר – ר' ע') הייתי בבית שלה, כשהיא חתמה על הצוואה, והיו שם גם שני השכנים טוברי. ועו"ד אטדגי (הנתבע 2 – ר' ע') אמר לי תכניס, תכניס את השכנים" (עמ' 4 ש' 8-9).

...

לעניין הנזק אציין רק כי לקחתי בחשבון את התמונה במלואה, את העובדה כי התובע הגיע להסכם פשרה עם הרוכש, את העובדה שמירב הכספים הועברו לטובת בנה של המנוחה, בידיעתו של הנתבע 2, שכלל לא טרח לברר מדוע הדבר נעשה, והאם המנוחה לא אמורה לשמור לטובתה כספים לעת זקנתה? התובע עתר לחייב את הנתבע 2 בפיצויים בגין רשלנותו בסכום של מיליון ש"ח בנסיבות הקיימות אני סבורה כי במכלול הדברים בהתחשב בהעדרה של שומה הנוגעת למכירת הדירה בדיירות מוגנת, ובפשרה שהתקבלה בין התובע לנתבע 1 אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע 2 על הצד הנמוך בסכום של 250,000 ₪.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע 2 בתשלום פיצוי בסך של 250,000 ₪ לתובע.

בנוסף, ישלם הנתבע 2 לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.