בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתביעה בהוצאה לפועל

ביום 25.01.2015 הגישו השוכרים בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתביעה הכספית.

ביום 30.12.2015 נדחתה בקשת המערערת על ידי רשם ההוצאה לפועל ונקבע כי, " אין לקבל כל טענה באשר לסכומים שהתקבלו בטרם הגיעו הצדדים להסכם פשרה במסגרת תיק בית המשפט, המקום לידון בטענה היה בפני בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי, כאשר מועד הפשרה הנו מאוחר לקבלת הכספים ". לאור האמור לעיל, הגישה המערערת במסגרת התביעה הכספית, בקשה נוספת להשבת כספי המעסיקה, אולם ביום 18.05.2016 נדחתה הבקשה ונקבע, " לא ניתן לפי הדין לבטל פסק הדין שניתן בהסכמה או להגיש בקשה שכזו בתוך תיק פסק הדין. יש להגיש תביעה נפרדת להכרזה על ביטולו. הבקשה נמחקה." לפיכך, ביום 17.04.2019 הוגשה על ידי המערערת נגד המשיבות תובענה כספית לבית המשפט השלום בתל-אביב (ת"א 39182-04-19) להשבת כספי המעסיקה לדבריה נפלה קורבן לתרמית ואין מנוס מביטול הסכם הפשרה לאור הסתרת המידע שהכספים מוחזקים על ידי המשיבות.

...

כב' הרשמת סברה כי, בשל סיכויו של הערעור אין מקום להורות על פטור מלא מערובה לדבריה, לאחר עיון בכתב הערעור ובתביעה שאוחדה מול בא כוחה (עו"ד אלון) ונדחתה בשלוש ערכאות לא ניתן להימנע מהמסקנה לפיה ממצאים אלה מהווים השתק פלוגתא ולא נמצא בטיעוני המערערת נימוק השולל מסקנה זו. המשיבות גורסות כי, יש למחוק על הסף את בקשת המערערת וזאת בשל סיכוייו האפסיים של הערעור, ובשל חריגתה מהוראות התקנות אשר על פיהם יש להגיש בקשה לבית המשפט.

הכרעה: מקובלת עלי מסקנת כב' הרשמת בהחלטתה המאזנת כראוי בין התנאים המצטברים ביחס לנסיבות.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמערערת באופן עקבי איננה משלמת את ההוצאות אשר בית המשפט פוסק לחובתה לזכותן של המשיבות ולעניין זה יפים דבריה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ' בבית המשפט העליון, "על המבקש פטור מהפקדת ערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו בערעור, אם ייפסקו כאלה, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית אשר תצדיק זאת. נטל זה גובר כאשר מבקש הפטור לא שילם את ההוצאות בהן חויב בפסק-דינו של בית משפט קמא" (ע"א 2293/06 זינגל נ' גלעדי (נבו 24.07.2006)) אשר על כן, דין הערעור להידחות לגופו מטעמי כב' הרשמת.

התובעת, בתגובתה לבקשה, עמדה על האיחור הניכר בהגשת הבקשה ועל חשיבות סופיות הדיון, וטענה כי המבקש ידע על ההליכים ואף על פסק הדין ועל תיק הוצאה לפועל שניפתח נגדו.

לטענתו, בשל כך "חוק הערר... אינו רלוואנטי לענייננו משום שבגין התקופה הרלוואנטית לכתב התביעה לא הוגשה כל השגה מטעם המבקש". המבקש אישר כי ידע על תיק ההוצאה לפועל, וטען כי סבר שעליו להגיש השגה לעירייה ובהמשך פנה לבא כוחו שניהל משא-ומתן עם ב"כ התובעת, ולכן לא פנה לבית המשפט.

לעניין זה יפה הקביעה בפסיקה, לפיה: "מקום בו מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, בקשה הנוגעת לשיקולי צדק ויושר דיוני, קשה להלום מצב בו בעל דין היודע בפועל על קיומו של פסק דין ונמנע מלבצע פעולה כלשהיא, יתלה את העיכוב בנימוק פורמאלי גרידא של אי-המצאה כדין" (עניין מאירפלד הנ"ל, פיסקה 15) הדברים מקבלים משנה-משקל במקרה זה, בו אין מדובר בפסק דין בהיעדר הגנה אלא במי שידע על ההליך, ביקש להיתגונן ובהמשך חדל.

...

התובעת מסרה עוד, כי החלה בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע באוגוסט 2018, וכי ביום 19.9.19 התקשר הוא לב"כ התובעת בבקשה לבטל את עיכוב היציאה נגדו, הגיע לסיכום על תשלום החוב אך לא עמד בו. ביום 27.9.00 אף פנה בדוא"ל לתובעת, ביום 6.9.20 פנה בהשגה לעירייה, וביום 12.11.20 נדחתה השגתו.

בשל אלה, הבקשות להארכת מועד ולביטול פסק הדין נדחות.

בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 08.06.2022 שניתן כנגד המבקשים בהיעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נימסרו להם בתאריך 17.04.2022.

המבקשים טוענים בבקשתם, אשר נתמכה בתצהיר, כי אי התייצבותם לא נבעה מזלזול בבית המשפט אלא מאחר וכתב התביעה לא הומצא לידיהם ונודע להם אודות ההליך בעת שקבלו הודעה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל לבצוע פסק הדין.

...

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23/06/2020 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 21.06.2020 שניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נימסרו לידי אביו בתאריך 19.11.2020.

המשיב עוד טען כי בקשת ביטול פסק הדין הוגשה בשיהוי רב, כאשר פסק הדין ניתן ביום 21.06.2020 ותיק ההוצאה לפועל ניפתח באוקטובר 2020, לפני כשנתיים, ועל כן דין הבקשה להדחות.

...

מטעמים אלה, טען המבקש כי יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף.

לכן, לשיטתו יש לדחות את הבקשה על הסף.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקש את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 21/06/2020 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך של 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה במסגרת תביעה לפינוי מושכר.

שנית, כתב התביעה הומצא למבקשת הן במסירה אישית והן באמצעות הואטסאפ והדוא"ל. שלישית, המבקשת פינתה את המושכר והיא מלינה על פסק הדין רק בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל לתשלום הסכומים בהם חויבה נוכח פסק הדין לפינוי שניתן.

...

על החשיבות בבמועדים הסטטוטורים עמד בית המשפט ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים [פורסם בנבו] (22.5.2001): "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב". דומני, כי בנסיבות מקרה דנן, גם אם הייתה בפני בקשה להארכת מועד, אין זה המקרה להיעתר לבקשה כאמור.

יתרה מכך, מקום בו עולה מטענות הצדדים כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף מאחר שהמבקשת ידעה על פסק הדין בחודש אוגוסט 2023, הרי שגם אם בפני בית המשפט הייתה מונחת בקשה להארכת מועד, ובית המשפט היה מוצא להיעתר לה, היה מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב נוכח מחדלה של המבקשת בהגשת הבקשה באיחור ולאחר המועד הקבוע בתקנות.

התוצאה אשר על כן, בשים לב למכלול השיקולים והטעמים כמפורט לעיל, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.