בקשה לביטול פסק דין מרשיע בעבירת שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה

המבקש הורשע בבצוע עבירה של החזקה / שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה, בנגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

אכן, לאור העובדה כי המשפט נגדו היתנהל שלא בנוכחותו, רשאי הנאשם שהורשע בדינו לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק - הדין.

מכל מקום, לא הופרכה חזקת המסירה כדין ואין בקשה זו עולה בגדר הנימוקים המצדיקים ביטול פסק דין.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על טיעוניה וכן בתגובת המשיבה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לענין טענתו השניה – פגם בחזקת המסירה, אני קובעת כי המבקש זומן כדין לישיבת יום 31.5.22.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לביטול גזר הדין.

בית משפט קמא דחה בקשה לביטול פסק דין שהוגשה.

בית משפט המחוזי דחה את העירעור וציין – "מי שבחר לבקש להשפט, נוטל על עצמו סיכון כי יוטל עליו העונש המתחייב מהעבירה ולא תנתן לו ההנחה הגלומה בבררת המשפט". עוד ציין כי – "לא ניתן להפריז בחומרתה של העבירה האמורה ובתרומתה למגפת תאונות הדברים, ובנסיבות אלו, העונש שהוטל על המערער הולם את חומרת העבירה ואת עברו התעבורתי." · עפ"ת (ב"ש) 20505-12-18 עידן יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (4.2.19): המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בבצוע עבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית.

...

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי בית המשפט מוסמך להטיל קנס שלא יעלה על סכום הגדול פי 1.25 מהקנס המקורי וכי בית המשפט אינו מוסמך להטיל רכיבי ענישה נוספים.

לאחר שבחנתי את האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 1000 ₪ ברף התחתון ועד 7 חודשי פסילה, פסילה מותנית, קנס בסך 4000 ₪ והתחייבות כספית ברף העליון.

עונשו של הנאשם: סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 ימים.

כנגד המבקש הוגש דוח על כך שבתאריך 16.12.23 בכביש 6 נהג ברכב 08922254 ועבר עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: " על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש כפר בבצוע העבירה וצירף 'תצהיר' מטעמו בו הוא מצהיר את האמור לבקשה.

בעפ"ת (מרכז) 41611-10-21 כספי גד נ' מדינת ישראל כבוד השופט צלקובניק מיום 10.12.21 נקבע כך: " הטענה כי עתוי הבקשה נעוץ בהודעת משרד הרשוי לגבי אמצעי תיקון, או בהכרה מאוחרת לגבי משמעות הנקודות שהצטברו, אינה מהוה טעם מיוחד שיש להיתחשב בו בבקשה להארכת מועד להשפט. משלא נמצא טעם מיוחד להארכת מועד, נותרת ההרשעה בגין תשלום הקנס על כנה" עע"מ 5226-10 אלי זהר נ' משרד התחבורה 22.11.2010, בפסק דינה של כבוד השופט חיות: " הוראת סעיף 69א(ג) לפקודת התעבורה אף קובעת מפורשות כי אמצעי התיקון יוטלו "בנוסף לכל עונש שהטיל בית המשפט על בעל הרשיון בשל עבירה שהרשיע אותו בה". ללמדנו, כי אין מדובר בענישה שביסודה עקרונות של גמול על היתנהגות הנהג בעבר אלא באמצעי חינוכי, הצופה פני מניעת סכנה לציבור ותיקון היתנהגותו כנהג בעתיד.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

לאור האמור; מששולם הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

כנגד המבקש הוגש דוח על כך שבתאריך 6.12.23 בגדרה נהג ברכב 05086073 ועבר עבירה - שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: " על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש בבקשה טען כי הוא כופר בבצוע העבירה וטען כי הרשעה בעבירה שלא ביצע מהוה עוות דין.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

כנגד המבקש הוגש דוח על כך שבתאריך 29.6.23 בכביש 1 נהג ברכב 1765638 ועבר עבירה של שימוש בטלפון נייד בעת הנהיגה.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: " על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש טען מספר טענות לגרימת עוות דין בעיניינו; טען כי לא הוא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה אלא אחד מעובדיו.

בעפ"ת (מרכז) 41611-10-21 כספי גד נ' מדינת ישראל כבוד השופט צלקובניק מיום 10.12.21 נקבע כך: " הטענה כי עתוי הבקשה נעוץ בהודעת משרד הרשוי לגבי אמצעי תיקון, או בהכרה מאוחרת לגבי משמעות הנקודות שהצטברו, אינה מהוה טעם מיוחד שיש להיתחשב בו בבקשה להארכת מועד להשפט. משלא נמצא טעם מיוחד להארכת מועד, נותרת ההרשעה בגין תשלום הקנס על כנה" עע"מ 5226-10 אלי זהר נ' משרד התחבורה 22.11.2010, בפסק דינה של כבוד השופט חיות: " הוראת סעיף 69א(ג) לפקודת התעבורה אף קובעת מפורשות כי אמצעי התיקון יוטלו "בנוסף לכל עונש שהטיל בית המשפט על בעל הרשיון בשל עבירה שהרשיע אותו בה". ללמדנו, כי אין מדובר בענישה שביסודה עקרונות של גמול על היתנהגות הנהג בעבר אלא באמצעי חינוכי, הצופה פני מניעת סכנה לציבור ותיקון היתנהגותו כנהג בעתיד.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; לאור השיהוי בהגשת הבקשה; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.