בקשה לביטול פסק דין מחיקה בהעדר שני הצדדים

עינינו הרואות כי אין מדובר בפסקי דין שניתנו במעמד צד אחד או בהיעדר הגנה אלא פסקי דין שניתנו לאחר ששני הצדדים הגישו בקשות ותגובות.

ב) זאת ועוד, שתי ההחלטות – פסקי הדין שהורו על מחיקת התביעה לא ניתנו "במעמד צד אחד". תקנה 131 מאפשרת להגיש בתוך 30 ימים מהמצאת ההחלטה, בקשה לביטולה כאשר ההחלטה ניתנה "לפי צד אחד". אין זה המקרה בענייננו.

...

אף על פי כן, ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, ודווקא מטעמי יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי יקר, בייחוד בשים לב לשלב שבו מצוי התיק, כמו גם נוכח החשיבות שיש במתן זכות הגישה רחבה לערכאות, מצאתי לאפשר לתובעות, לפנים משורת הדין, הזדמנות אחרונה "להחיות" את התביעה בתנאים המצטברים המפורטים להלן: 56.1 הפקדה בקופת בית המשפט של הערובה ע"ס 35,000 ₪ להבטחת ההוצאות של הנתבעת 4, כפי שהוטלה על התובעת 2 בהחלטה מיום 10.2.22; 56.2 המצאת הסכמי השכירות המקוריים לנתבעת 4, כאמור בהחלטה מיום 10.2.22; 56.3 תשלום הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת 4, לרבות ההוצאות שמצאתי לפסוק לחובת התובעות במסגרת בקשה דנא, הכל כמפורט להלן: סך של 2,000 ₪ שנפסקו כנגד התובעות בהתאם להחלטה מיום 13.2.22; סך של 2,000 ₪ שנפסקו כנגד התובעות בהתאם להחלטה מיום 2.5.22; סך של 3,500 ₪ שנפסקו כנגד התובעת 2 בהתאם להחלטה מיום 30.5.22; סך של 7,500 ₪ שמצאתי לחייב את התובעות במסגרת בקשה דנא כתנאי מצטבר לחידוש ההליכים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) לא ניתן להגיש ביום 10.11.22 בקשת רשות ערעור (ואף ערעור בזכות) על החלטות מיום 30.5.22 ו- 13.6.22 וזאת כיוון שחלפו עברו 60 הימים מהמצאת אותן החלטות, שהן בפועל – פסקי דין במסגרתם נמחקו תביעות שתי התובעות.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטה ודין הבקשה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

טענות אלו התבררו בעיקרן לאחר הגשת שני כתב הטענות של הצדדים בתיק, שכן במסגרת כתב התביעה בהליך הנוכחי, ביקש התובע כי יינתן צו פינוי כנגד הנתבע על בסיס הסכם 2012 מבלי שפירט כי היה הליך קודם בין הצדדים ומבלי שפירט באלו נסיבות נחתם הסכם 2012.

לאחר הגשת כתב התביעה, ניתן בתיק פסק דין בהיעדר הגנה ולאחר הליך לא קצר, שכלל בקשה לביטול פסק הדין שלה, מחיקה של הבקשה והגשת בקשה נוספת, פסק הדין נמחק, והנתבע הגיש כתב הגנה.

...

כך או כך, לדיון עצמו הנתבע דכאן לא התייצב, בא כוחו לא התייצב, וגם מריני לא התייצב, ובסופו של דבר ההליך נמחק מחוסר מעש.

משכך אני קובעת כי מהימנותו היא נמוכה ביותר ואין כל מסמך שתומך בטענתו כי נכס 5 מושא התביעה הועבר לבעלותו.

נוכח חוסר המהימנות הכללי של הנתבע ובהעדר גרסה ברורה בנוגע להסכם הדיירות המוגנת, הרי שאני קובעת כי הנתבע לא הוכיח גם טענה זו ודוחה את כל טענותיו כי הוא מחזיק בנכס כדין.

כפי שהקדמתי לציין בראש דבריי הרי שדינה של הבקשה לביטול פסק דין, וליתר דיוק: הבקשה למחיקת הנתבע מההליך, להיתקבל, מטעמים שונים, שאעסוק בהם בהמשך הילוכי, כאשר לסוגיות העובדתיות הרי שאני מוצא כי חשיבותן פחותה.

ביטול פסק דין – הכללים שלעניין בכל הנוגע לביטול פסק דין למדנו כי נקודת המוצא לדיון היא שכאשר ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ניתן לבקש ביטול פסק דין בהתאם לתקנה 131 לתקנות, הקובעת כדלקמן: "מקום בו ניתנה החלטה לפי צד אחד ובעל הדין שכנגד הגיש בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה בקשה לביטול, רשאי בית-המשפט לבטלה בתנאים שייראו לו". בהלכה הפסוקה נקבע שקיימות שתי עילות ביטול: האחת מחובת הצדק, כאשר מסתבר שקיים פגם במצאה, או ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

...

עניינה של החלטתי זו בבקשת יורשי נתבע שהלך לעולמו עובר להגשת כתב התביעה בהליך של פירוק שיתוף, להורות על ביטול פסק דין שניתן בעניינו של הנתבע המנוח או להורות על מחיקתו מההליך.

בנסיבות העניין אני מורה על מחיקתו של הנתבע 75 מההליך.

משכך, אני מורה על מחיקת הערת האזהרה על זכויותיו של המנוח בלשכת רישום המקרקעין.

כמו כן אני מורה לתובעים לצרף את המבקשים כצד להליך.

אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.ראו בעיניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם).

בחנתי את טענותיו של המבקש: טענת המבקש כי הגיש בקשה להשפט במועד אך סבר שהדוח נמחק, בהיעדר כל אסמכתא המאמתת את טענתו, אין בכך כדי להצדיק הארכת המועד להשפט כמו גם את השהוי בהגשת הבקשה.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " טענת המבקש כי נפלו כשלים במילוי הדוח, אין בה כדי לבסס טענת עוות דין שכן בנגוד לנטען בבקשה, השוטרת פרטה את אופן אכיפת העבירה, את העובדה שהבחינה במבקש בודד בכיוון נסיעתו ממערב למזרח, את מיקום המעצר – ק"מ 37 למזרח.

...

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו- מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל כן לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לביטול פסק דין שהורה על מחיקת העירעור.

עוד באותו היום קבעתי, בין היתר, "שהבקשה לביטול פסק הדין (כמו גם בקשת הפסלות) הוגשה ללא נימוקים עינייניים וללא פירוט מינימלי שיכול לבסס דיון בה. כל שנטען הוא כי המערערים נכחו בדיון מקביל, כי נוהל מו"מ עם המשיב וכי עלתה הצעה להפקדת ערובה (יצוין כי המערערים טענו כי ההצעה עלתה מטעם שני הצדדים, אך בפרוטוקול הדיון אין זכר לכך). המערערים טוענים כי 'אין צורך להרחיב ולו במילה' מעבר לכך, אולם המערערים לא הסבירו מדוע יש בנסיבות אלו הצדקה לביטול פסק הדין. זאת בדומה להתעלמותם מהחלטתי מיום 5.6.2023. לפיכך, ועל מנת להעניק למערערים היזדמנות נוספת להשמיע את טענותיהם, המערערים יגישו בתוך 7 ימים בקשה מנומקת לפי הדין והפסיקה לביטול פסק הדין. אם תיתקבל אותה בקשה, יהיה מקום לידון בבקשת הפסילה". בהמשך להחלטתי, המערערים הגישו את הבקשה דנן בה נטען כי סוכם עם המשיב שהוא יסכים לדחיית הדיון בכפוף להפקדת ערובה על סך של 100,000 ש"ח ושב"כ המשיב יעלה את האמור במועד הדיון שכן ב"כ המערערים נכח בדיון אחר.

כידוע, בהלכה הפסוקה "נקבעו שתי עילות אשר מאפשרות ביטול של פסק דין שניתן בהעדר התייצבות: האחת, ביטול מחובת הצדק, אשר תופעל במקרים בהם נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש ההליך, ותגרור ביטול ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו; והשנייה, ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט, אשר אמות המידה להפעלתה נוגעות לסיבה שבגינה ניתן פסק הדין במעמד צד אחד (האם הדבר נבע מזלזול, מרשלנות, מתוך אי הבנה או בתום לב) וכן לסכויי ההליך שעל הפרק" (רע"א 4740/22 איטח נ' פיינרו, פס' 7 (18.12.2022) (להלן: "עניין איטח")).

...

בנסיבות אלו, לא מצאתי להיעתר לבקשה ובהחלטה מיום 5.6.2023 דחיתי את הבקשה, כדלהלן: "שעה שמועד ההוכחות המקורי נדחה לפי בקשת המערערת (בהסכמת המשיב) ובהינתן התנגדות המשיב לדחייה המבוקשת ומאחר שהמערערת לא הציגה טעם מוצדק לבקשתה (לא הוגש הטופס הייעודי לבקשות מסוג זה וממילא לא הוברר מתי נקבע הדיון המקדים בתיק האחר ובכל מקרה גילו של ההליך שבכותרת וותיק יותר) - לא מצאתי להיעתר לבקשה ומועד ההוכחות יוותר על כנו וכך גם שאר ההנחיות שנקבעו". המערערים לא אמרו נואש והגישו שנית בקשה לדחייה ביום 8.6.2023, כדלהלן: "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לדחות את מועד הדיון הקבוע בתיק שבכותרת, הכל כמפורט להלן. ואלו נימוקי הבקשה: בימים האחרונים התקיים מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים אשר קרובים לסיום התיק בהסדר ובתקווה שלא יהיה עוד צורך בניהול הוכחות. בנוסף לעניין קריטי זה לח"מ קבוע דיון מקביל בבית המחוזי בנצרת באותו המועד הקבוע בתיק שבכותרת. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כמבוקש, ולדחות את המועד הקבוע כעת". הא ותו לא. כפי שניתן להיווכח גם הבקשה הנוספת הייתה לקונית, מבלי שצורף לה הטופס הייעודי ומבלי שהיא התייחסה לאמור בהחלטתי מיום 5.6.2023.

משכך, החלטתי למחוק את הערעורים בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ש"ח. עוד ציינתי בהחלטתי כי מתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי המערערים עולה כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים.

כאמור לעיל, אין בידי לקבל את הבקשה.

לא מצאתי טעם סביר להיעדרות המערערים ואני סבורה שאי-התייצבותם נבע מזלזול גרידא, ולא מתוך רשלנות, אי הבנה או תום לב. לא ייתכן כי המערערים יעשו דין לעצמם ולא יגיעו לדיון ההוכחות על דעתם תוך התעלמות מופגנת מהוראות בית המשפט.

לא נטען ולו לרגע במהלך הדיון כי הצדדים הגיעו לסיכום על דחיית הדיון בכפוף להפקדת ערובה ואף ב"כ המשיב נדרש לטלפן למשרד ב"כ המערערים על מנת לברר האם בכוונת המערערים להגיע.

כלל האמור משדר זלזול עמוק בבית המשפט ובנסיבות אלו אין בידי לקבל את היעדרות המערערים ובא-כוחם.

סיכומם של דברים, על אף שהגישה הנוהגת בעת בחינת בקשות לביטול פסקי דין, שניתנו בהיעדר התייצבות, היא ליברלית (עניין איטח, פס' 7), מצאתי בעניין זה לחרוג מן האמור ואני סבורה שדין הבקשה להידחות.